1שאלה שאלת אודיעך דעתי בראובן שתבע את שמעון מנה בטענת שמא ועד אחד מעיד כדבריו אם חייב שבועה כאלו טענו בודאי ועד אחד מעידו או דילמא אין נשבעין לעולם על טענת שמא:2תשובה יש מן הפוסקים שאמרו דאין נשבעין וראייתם מהא דאמרינן פרק שבועת הדיינין אמר רב נחמן אמר שמואל לא שאנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה חייב וכיון דקיימא לן בעלמא דכל היכא דאמרינן טענה ר"ל טענה ודאית הכא נמי בעינן טענה ודאית. אבל רוב הפוסקים אשר אנו נמשכים אחריהם אמרו דלעולם חייב שבועה דהא תניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה והדבר ברור כי שנים מחייבין אותו ממון אפילו על טענת שמא אף עד אחד נמי מחייב שבועה בטענת שמא. ואע"ג דהאי כללא לאו דוקא דהא איכא כפירת שעבוד קרקעות וכן כתבו התוספות מכל מקום כל מה שאפשר שיהיה הכלל צודק עדיף טפי ומשום דמפקת מן הכלל חדא לא תפיק תרתי. ותו דשאני התם דמיעטה תורה קרקע משבועה בהדיא. ומאי דאמר רב נחמן טענת מלוה היינו תביעת מלוה. וכן תירצו המפרשים ז"ל והאי דנקט טענת מלוה משום דשמואל אמתניתין קאי וקאמר לא שאנו אלא בטענת מלוה ומתניתין בטענה גמורה של ודאי היא ואיידי דקאמר טענת מלוה והודאת לוה קאמר נמי טענת מלוה והעדאת עד אחד ולא נחית השתא אם היא טענה ודאית או תביעת ספק. הילכך לענין הלכה בכל ענין חייב שבועה דאורייתא להכחיש את העד אפילו שאומר ראובן איני יודע הדבר אלא על פי העד וזו היא הסכמת רוב הפוסקים ומינה לא תזוז:
