ביאור שטיינזלץ על ברכות י״ד

1 ובפרקים — שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ואם כן, על פי סגנון זה אין עוד מקום לתמוה על צורת הדברים במשנה.

2 ומעירים: תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו ממנו, בפרקים — שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, ובאמצע — שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב. אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: באמצע — שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים — שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. ונמצאו איפוא הדברים שהושלמו כאן מסברא מפרשים בברייתא זו.

3 א בעא מיניה שאל ממנו אחי תנא דבי חוזר המשניות של בית מדרשו של ר' חייא מר' חייא: בהלל ובקריאת המגילה מגילת אסתר מהו שיפסיק לשאלת שלום? וצדדי השאלה: האם אמרינן אומרים אנו קל וחומר זה: אם באמצע קריאת שמע שהיא חובה דאורייתא שמן התורה — פוסק הוא לשאילת שלום, באמצע הלל שהוא רק חובה דרבנן שמדברי סופרים מבעיא צריך לומר שהוא פוסק?! או דלמא פרסומי ניסא שמא פרסום הנס עדיף, ולכן אין להפסיק בהלל ובמגילה.

4 אמר ליה לו ר' חייא: פוסק, ואין בכך כלום. אמר רבה: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, אותם ימים שבהם קריאת ההלל היא חובה מדברי חכמים, בין פרק לפרק היחיד יכול להיות פוסק באמצע, אבל באמצע הפרק — אינו פוסק, ואילו באותם הימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל, משום שקריאת ההלל בהם היא מנהג בלבד — אפילו באמצע הפרק פוסק.

5 על כך שואלים: איני וכן הוא?! והא והרי רב בר שבא איקלע לגביה הזדמן לפני רבינא, ובאחד מן הימים שאין היחיד גומר בהם את ההלל הוה היה זה, ולא פסיק ליה הפסיק לו, עבורו רבינא בקריאת ההלל!

6 על כך משיבים: שאני שונה רב בר שבא שלא חשיב עליה נחשב עליו, בעיניו של רבינא ולכן לא הפסיק עבורו.

7 ב מאחר שהוזכרה שאלתו של אחד התנאים חוזרי המשניות מביאים את מה שבעי מיניה שאל ממנו אשיאן תנא דבי חוזר המשניות של בית מדרשו של ר' אמי מר' אמי: אדם השרוי בתענית מהו שיטעום? וצדדי השאלה: האם נאמר כי אכילה ושתיה קביל עליה קיבל על עצמו שלא לאכול — והא ליכא והרי אין כאן, שאינו אלא טועם. או דילמא שמא: איסור הנאה ממאכלים קביל עליה קיבל על עצמו — והא איכא והרי יש כאן.

8 אמר ליה לו ר' אמי: טועם ואין בכך כלום. ואכן, תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: מטעמת דבר שטועמים אינה טעונה ברכה לפניה ואף השרוי בתענית טועם ואין בכך כלום.

9 על כך שואלים: עד כמה מותר לאדם השרוי בתענית להכניס בפיו לצורך טעימה?

10 ומשיבים, כי ר' אמי ור' אסי כשהיו בתענית טעמי היו טועמים עד שיעור רביעתא רביעית הלוג.

11 ג אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל בבוקר כאילו עשאו במה לעבודה זרה. ורמז לדבר ממה שנאמר: "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" ישעיהו ב, כב, כלומר, כאשר אך באה הנשמה באפו של אדם בבוקר גאונים אין הוא צריך לפנות אל בני אדם אחרים, כי אם אל הקדוש ברוך הוא. ואל תקרי תקרא, כפי שכתוב "במה" אלא "במה".

12 ושמואל אמר: אין לדרוש את הלשון "במה" בשונה מכפי שהוא כתוב, אלא כמשמעו של הכתוב: במה חשבתו לזה שהקדמת את כבודו ולא לאלוה? שוודאי שהיה עליך לכבד את הקדוש ברוך הוא בראשונה.

13 על עיקרם של הדברים מתיב מקשה רב ששת: הרי שנינו במשנתנו שבפרקים בקריאת שמע שואל בשלום מפני הכבוד ומשיב, ואף שקריאת שמע קודמת לתפילה!

14 תרגמה תרגם אותה, הסביר ר' אבא: איסור זה לשאול בשלום חבירו בבוקר הריהו דווקא במשכים לפתחו לומר לו שלום, אבל אם אמר לו שלום כשנפגש בו באקראי — מותר.

15 על אותו פסוק אמר ר' יונה אמר ר' זירא: כל העושה חפציו קודם שיתפלל — הריהו כאלו בנה במה. על הלכה זו אמרו ליה לו לר' יונה: האומר: "במה" אמרת? אמר להו לו: לא, "אסור" קא אמינא אמרתי, אבל לא החמרתי עד כדי קריאת הדבר בשם עשיית במה.

16 וכעין דברי רב אידי בר אבין שאמר בשם רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" תהלים פה, יד, שקודם יש להתפלל ולהצדיק את בוראו, ואחר כך יכול לשים לדרך פעמיו.

17 ועוד אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל תחילה ורק אחר כך יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו", כלומר, הקדוש ברוך הא יוליך לפניו צדק ויעשה לו כל רצונותיו כאשר "ישים לדרך פעמיו".

18 ד ואגב הזכרת שמו, מביאים עוד מה שאמר ר' יונה אמר ר' זירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא "רע", שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע" משלי יט, כג, שלדעתו כדי לפרש כתוב זה אל תקרי תקרא "שבע" אלא "שבע", כלומר, אדם הלן שבעה לילות ואינו נפקד בחלום — הוא הנקרא "רע".

19 אמר ליה לו ר' אבא בריה בנו של ר' חייא בר אבא: הכי כך אמר ר' חייא אמר ר' יוחנן: כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן — אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע".

20 ה שנינו במשנה: אלו הן בין הפרקים בקריאת שמע בהם מותר בתנאים מסויימים להפסיק, לדעת התנא הראשון מותר להפסיק בין סוף פרשת "ויאמר" לבין "אמת ויציב", ואילו ר' יהודה אוסר.

21 אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: הלכה כשיטת ר' יהודה שאמר שבין "אלהיכם" ל"אמת ויציב" לא יפסיק. ועוד אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: מאי טעמיה מה טעמו של ר' יהודה — דכתיב שכן כבר נאמר צירוף מילים אלה:

22 "וה' אלהים אמת" ירמיה י, י.

23 א מאחר שמסיימים את פרשת "ויאמר" ב"ה' אלהיכם אמת" נתעוררה השאלה האם חוזר ואומר "אמת" כשהוא מתחיל "אמת ויציב", או אינו חוזר ואומר?

24 אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: חוזר ואומר "אמת". רבה אמר: אינו חוזר ואומר "אמת". ומסופר: ההוא דנחית קמיה אדם אחד שירד, שעבר לפני התיבה לפני רבה. שמעיה שמעו רבה דאמר שהוא אומר "אמת" "אמת" תרי זימני שתי פעמים. אמר רבה עליו בלגלוג: כל "אמת" "אמת" תפסיה להאי תפשה את זה, כלומר, להיטות יש לו לאדם זה אחרי האמת.

25 ב אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא מעולה היא הלכה זו ששמעתי, דכי אתא שכאשר בא רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל לבבל סיפר: אמרי במערבא אומרים בארץ ישראל בזמן תפילת ערבית לא את כל פרשת ציצית כולה — שהרי אין חיוב ציצית בלילה — כי אם רק קיצור הפרשה, מילים אחדות מן ההתחלה והסוף. "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת" במדבר טו, לח. שם מא.

26 על כך אמר ליה לו אביי: מאי מעליותא מה המעולה שבהלכה זו? והאמר והרי אמר אמר רב כהנא אמר רב: לא יתחיל בערב לקרות פרשת ציצית, ואם התחיל — גומר. וכי תימא ואם תאמר ש"ואמרת אליהם" לא הוי אינו נחשב כהתחלה של פרשת ציצית — והאמר והרי אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב שרק "דבר אל בני ישראל" לא הוי אינו נחשב כהתחלה של פרשת ציצית, שכן גם פרשיות אחרות בתורה מתחילות כך, אבל "ואמרת אליהם" הריהו כבר הוי נחשב התחלה.

27 על כך אמר רב פפא: קסברי במערבא סבורים בארץ ישראל ש"ואמרת אליהם" נמי לא הויא גם כן אינו נחשב להתחלה עד דאמר שיאמר "ועשו להם ציצית".

28 בסיכום הדברים אמר אביי: הלכך, אנן אתחולי מתחלינן, דקא מתחלי במערבא על כן, אנחנו מתחילים, בפרשת ציצית, שכן מתחילים בארץ ישראל, וכיון דאתחלינן שהתחלנו — מגמר נמי גמרינן אנו גם כן גומרים. דהא שהרי אמר רב כהנא אמר רב שלא יתחיל, ואולם אם התחיל כבר — גומר, וכן אנו נוהגים.

29 חייא בר רב אמר: שאם אמר בערב פרשת ציצית המסתיימת "אני ה' אלהיכם", צריך לומר נוסח "אמת ואמונה "וכל ברכת הגאולה, אולם אם לא אמר "אני ה' אלהיכם" — אינו צריך לומר "אמת".

30 על כך שואלים: והא בעי לאדכורי והרי צריך להזכיר יציאת מצרים גם בלילה!

31 ומשיבים: אין הוא אומר אז "אמת ואמונה", אלא דאמר הכי שהוא אומר כך בנוסח אחר, מקוצר: "מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך", שנוסח זה כולל את כל התכנים שבברכת "אמת ואמונה" במלואה.

32 ג שנינו במשנה שאמר ר' יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת "שמע" ל"והיה אם שמוע", שפרשת "שמע" יש בה קבלת עול מלכות שמים, וב"והיה אם שמוע" — קבלת עול מצוות בלבד.

33 תניא שנויה ברייתא אשר בה ר' שמעון בן יוחי אומר הסבר אחר לסדר הפרשיות בקריאת שמע: בדין הוא שיקדים פרשת "שמע" ל"והיה אם שמע", שכן בזה, בפרשת "שמע", נזכר הציווי ללמוד, ואילו בזה, בפרשת "והיה אם שמוע" הציווי ללמד. וכן ראוי להקדים "והיה אם שמע" ל"ויאמר", שכן בזה, ב"והיה אם שמוע", הציווי הוא ללמד, ואילו זה, בפרשת ציצית משמעה לעשות.

34 על כך שואלים: אטו וכי פרשת "שמע" ללמוד אית ביה יש בה ואילו ללמד ולעשות לית ביה אין בה?! והא כתיב והרי נאמר בה הציוויים: "ושננתם לבניך" דברים ו, ז — הרי כאן ללמד, וכן "וקשרתם לאות על ידך" שם ח, וכן "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" שם ט — הרי כאן לעשות. ותו ועוד: אף בפרשת "והיה אם שמע" האם רק ללמד הוא דאית ביה שיש בה ואילו לעשות לית ביה אין בה? והא כתיב והרי נאמר בה: "וקשרתם אותם לאות על ידכם" שם יא, יח!

35 אלא הכי קאמר כך אמר, כך יש לפרש את דברי ר' שמעון בן יוחאי: בדין הוא שתקדם פרשת "שמע" ל"והיה אם שמע", שכן זה, פרשת "שמע" יש בה גם ללמוד וגם ללמד וגם לעשות, מה שאין כן פרשת "והיה אם שמוע" שאין בה אלא ללמד ולעשות בלבד. וכן ראוי שתקדים פרשת "והיה אם שמע" ל"ויאמר" שכן זה, פרשת "והיה אם שמוע" יש בה ללמד ולעשות, ואילו "ויאמר" אין בה אלא לעשות בלבד.

36 על כך שואלים: ותיפוק ליה ותצא לו מסקנה זו על הקדמת "שמע", מדברי ר' יהושע בן קרחה! ומשיבים: חדא אחת ועוד קאמר אמר, לא שרצה לחלוק על דברי ר' יהושע בן קרחה, אלא שזהו הינו נימוק אחד, ויש להוסיף עליו עוד ובאופן זה, חדא אחד: כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות, ועוד — משום דאית שיש בה הני מילי אחרנייתא אותם דברים אחרים.

37 ד מסופר כי רב משי ידיה רחץ ידיו, וקרא קריאת שמע, ואנח והניח תפילין וצלי והתפלל בסדר זה. על כך שאלו: והיכי עביד הכי וכיצד עשה כך? והתניא והרי שנינו בברייתא החופר כוך להכניס את המת בתוך קבר משפחתו — פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. הגיע זמן קריאת שמע — עולה מן הקבר ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא קריאת שמע, ומתפלל.

38 עוד לפני שמבררים את הקושיה מעירים: הא גופא קשיא היא עצמה, ברייתא זו, קשה, שכן רישא בראשה אמר שהחופר קבר פטור מקריאת שמע, וסיפא ובסופה שחייב לעלות ולקרוא?!

39 על כך משיבים: הא לא קשיא זו אינו קשה, שאפשר לפרש: סיפא סופה של הברייתא מדבר בתרי בשניים החופרים יחד את הקבר, שאפשר שיפסיק אחד מהם לקריאת שמע. ורישא בחד וראשה מדבר באחד החופר לבדו ואין לו להפסיק.

40 מכל מקום קשיא קשה הדבר לרב מבחינת סדר הדברים. ומשיבים: רב כשיטת ר' יהושע בן קרחה סבירא ליה סבור הוא, שאמר ר' יהושע בן קרחה שראוי להקדים קבלת עול מלכות שמים תחלה ואחר כך קבלת עול מצות, ולכן קרא רב קודם קריאת שמע ואחר כך הניח תפילין.

41 על כך מקשים: אימר תאמר שאמר ר' יהושע בן קרחה שיש להקדים עול מלכות שמים — להקדים קריאה לקריאה, להקדים קריאת פרשה שיש בה עול מלכות שמים לקריאה אחרת, ואולם הקדמת קריאה לעשיה מי שמעת ליה האם שמעת אותו? שיאמר הלכה כעין זו?!

42 ותו, מי סבר ליה ועוד, האם סבור הוא רב עצמו כר' יהושע בן קרחה? והאמר והרי אמר רב חייא בר אשי: זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה פעמים רבות הייתי עומד לפני רב, ומקדים ומשי ידיה והיה רוחץ את ידיו, ומברך, ומתני לן פרקין, ומנח ושונה לנו את פרקנו, ומניח תפילין, והדר קרי ואחר כך קורא קריאת שמע. וכי תימא ואם תאמר: שהיה זה כשעדיין לא מטא הגיע זמן קריאת שמע ולכן הקדים בתפילין, אם כן מאי אסהדתיה מהי עדותו של רב חייא בר אשי? שאז אין בעדות—בסיפור זה ללמדנו דבר.

43 על כך משיבים: סיפור זה בא ללמדנו לאפוקי ממאן דאמר להוציא מדברי מי שאומר כי ללימוד משנה אין צריך לברך ברכת התורה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שאף למשנה נמי גם כן צריך לברך.

44 ומכל מקום קשיא קשה לדברי רב מן הברייתא! ומשיבים: שלוחא השליח הוא דעוית שעיוות, קלקל, שאחר להביא את התפילין, ולכן קרא רב קריאת שמע בזמנה, ורק אחר כך הניח תפילין.

45 בענין זה אמר עולא: הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, שהרי בקריאת שמע הוא מזכיר את חובת הנחת תפילין, והוא עצמו אינו מניחן תר"י. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: הקורא קריאת שמע בלא תפילין הרי הוא כאילו הקריב עולה בלא מנחה המתלווה אליה או זבח בלא נסכים. שאף שיצא ידי חובה — אין קרבנו מושלם.

46 ה ועוד אמר ר' יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה