שלטי הגיבורים על יבמות ל״ח

« שלטי הגיבורים על יבמות ל״ז ע״ב שלטי הגיבורים על יבמות ל״ט ע״א »

1 רי"ף פתח ↗

אבל בא עליה קודם גירושי ראשון אסורה לתרוייהו וצריכה גט מתרוייהו דהויא לה כאשה שהלך בעלה למדינת הים שהיא אסורה על זה ועל זה וצריכה גט מזה ומזה אבל ממזר לית בה דנישואי דרבנן נינהו ולאו נישואי תורה

2 רי"ף פתח ↗

שתגדיל ותחלוץ ולרבי אליעזר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ומיבם לה לחרשת וכן הלכתא:

3 רי"ף פתח ↗

קטנה וחרשה ובא על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת פסל את הקטנה בא היבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת פקחת וחרשת בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת לא פסל את הפקחת בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת פסל את החרשת גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה לא פסל את הגדולה בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה ר' אליעזר אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו:

4 רי"ף פתח ↗

5 רי"ף פתח ↗

גמ' ועד שכופין אותו לחלוץ נכפייה ליבם אמר רב כשגיטה יוצא מתחת ידה שכיון שנתן לה גט קודם בעילה פסלה על ידי עצמו תניא יבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי בין שהוא אומר בעלתי ובין שהוא אומר לא בעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הרי זו יוצאה בגט הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה

1 הביאה סימנים אחר י"ב ולא בעל אח"כ הוי ספק קידושין ואם בא להוציאה צריכה גט מדרבנן ומיהו אם לא גרשה ועמדה ונתקדשה לאחר צריכה גט משניהם ואם ירצו מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני ונושא ראשון שמא יאמרו מחזיר ראשון גרושתו משנתארסה וכתב הרמ"ה דוקא היכא שלא בעל אחר שגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מהשני ואסור לחזור לראשון אבל בעל אחר שגדלה ונתקדשה לאחר אפילו גט אינה צריכה מהשני ומותרת לחזור לראשון ואפילו לא בעל אחר שגדלה אם חטפה אחר דרך אונס וקדשה בביאה אינה צריכה גט מהשני ומותרת לחזור לראשון והראב"ד התיר אפילו בא עליה שני קודם גירושי ראשון וכתב על דברי רבינו כדי הוא הרב לסמוך עליו אף אם יאמר על המותר אסור ובכאן אין איסור חמור ולא נגזור בה משום אשה שהלך בעלה למד"ה שאם גזרו במקום שיש ערוה או איסור לאו דבר תורה נגזור במקום שאין איסור ערוה ולא איסור לאו ד"ת הילכך אם יש כאן מי שמורה להיתר נשמע לו וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל. ומיי' כתב כרבינו והוסיף עוד אבל אם בא עליה הראשון קודם גרושי השני הולד ממזר: לשון ריא"ז קטנה שלא מיאנה עד שהגדילה ובא אחר וקדשה קדושי תורה צריכה גט משני לפי שקדושי ראשון מד"ס ואינן דוחין קדושי תורה וכופין את השני לגרש שלא יהא חוטא נשכר ונושא אותה הראשון כמבואר בקונט' הראיות:

2 וכן פסק הרא"ש ברבינו ואם ירצה אח"כ לגרש הרשות בידו והראב"ד פסק כרב חסדא: לשון ריא"ז אע"פ שקידושי שתיהן מד"ס אין קניינם שוה שקנין הקטנה היא מסופק שמא תמאן והרי קניינה כאילו אינו ואם לא תמאן קניינה קנין גמור אבל החרשת היא קניינה במקצת והרי היא כאלו חציה קנויה וחציה אינה קנויה שלא תקנו מיאון בחרשת כמו שתקנו מיאון בקטנה הואיל ואין קניינם שוה אם מת בעלה של אחת מהן אין השניה יוצאה משום אחות אשה אלא אם מת בעלה של קטנה החרשת יוצאת מבעלה בגט שאסורה לו משום זיקת הקטנה שהיא אחותה וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מבעל החרשת מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת אסורה לעולם שאין לה תקנה לא ביבום ולא בחליצה ואם עבר ובא יבם על החרשת נותן לה גט והותרה:

3 כתב הטור אחת קטנה ואחת חרשת ובא על הקטנה וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת לרש"י פסל הקטנה עליו וכן פירש הראב"ד ולפי זה יוציא שתיהן בגט והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ אבל לגי' רבינו לא פסל הקטנה עליו וכן היא גירסת הרא"ש וכ"כ מיי' ויוציא החרשת בגט: לשון ריא"ז קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה בין שהיו נשואות לאחיו פקח בין שהיו נשואות לאחיו חרש לפי שאין קניינם שוה כמו שביארנו כיצד תקנתם כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ ואם קדם ויבם הקטנה החרשת אסורה עולמית שאין לו תקנה ביבום שכבר יבם צרתה ואין לה תקנה בחליצה שאינה בת חליצה קדמה הקטנה ומיאנה מותר לקיים החרשת אבל אין ב"ד מלמדין אותה שתמאן לפי שראוי לאדם לעולם להתרחק מן המיאונים ואין מלמדין הקטנה למאן אלא במקום שמתקיים מצות יבום של תורה כמו שביארנו למעלה וכמבואר בקונטרס הראיות:

4 בא יבם על החרשת וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה כתב מיימוני דפסל החרשת עליו ומלמדין את הקטנה שתמאן ויוציא החרשת בגט והשיג עליו הראב"ד דכיון ששתיהן יוצאות למה מלמדין אותה שתמאן ויראה מדבריו שסובר שחרשת תצא בגט והקטנה תשאר אצלו ולא נהירא אלא מלמדין הקטנה שתמאן ותשאר החרשת אצלו וכן יראה מדברי הרא"ש: לשון ריא"ז בא יבם על החרשת וחזר הוא או אחיו ובא על הקטנה או שבא על הקטנה תחלה וחזר ובא על החרשת נאסרו שתיהן עליו וכיצד תקנתם קטנה יוצאה בגט ותחלוץ כשתגדיל וחרשת יוצאה בגט בלבד ואם מיאנה הקטנה החרשת מותרת אבל אין בית דין מלמדין אותה בכך כמו שביארנו:

5 לשון ריא"ז היה היבם טוען לא בעלתי והיא אומרת נבעלתי נאמנת ואפי' תוך שלשים שחזקת הכונס לאלתר הוא בועל ונפטרת בגט בלבד טען היבם שבעל והיא אומרת לא נבעלתי אע"פ שחזר והודה לדברים אינו יכול לפוטרה בחליצה בלבד אלא חוששין שמא בעל וצריכה גט וחליצה מספק ואם מתחלה טענו שניהם שלא בעל אע"פ שנתיחד עמה בעדים נאמנת לומר שלא בעל ונפטרה בחליצה בלבד ונראה בעיני שאין לומר כן אלא תוך שלשים אבל לאחר שלשים שכבר הוחזקו כמו איש עם אשתו אינם נאמנים להכחיש החזקה להקל אלא צריכה גט וחליצה וכן נראה בעיני שאם לא כנס היבם יבמתו ולא נתייחד עמה בעדים ושניהם מודים שבעל בלא עדי יחוד לא נקנית לו באותה הביאה קנין גמור ואינו יכול לפוטרה בגט בלא חליצה שכשם שקדושין וגרושין צריכין עדים כך יבום וחליצה צריכין עדים כמבואר בקונט' הראיות:

« שלטי הגיבורים על יבמות ל״ז ע״ב שלטי הגיבורים על יבמות ל״ט ע״א »