1היה נימול כתב ר"ת שאין לו תקנה אבל בניו נמולים ונכנסי' בקהל דהא אגייר בטבילה וכגר חשוב להכשיר זרעו אבל לא הוא ובעל הלכות כתב שיש לו תקנה שמטיפין ממנו דם ברית ובעל העיטור כתב שאם נולד מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית אלא בטבילה לחוד סגי כאשה ואם לא נולד מהול אלא שלא נימול לשם גרות כגון ערבי מהול צריך להטיף ממנו דם ברית והרא"ש לא חלק אלא בכל ענין צריך להטיף ממנו דם ברית וכתב אם נכרת הגיד אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה וכ"כ גאון סריס כשהוא בא להתגייר נכנס תחת כנפי השכינה כאשה: לשון ריא"ז גר שבא להתגייר אינו גר עד שימול ויטבול מל ולא טבל כאילו לא מל ואם היה מהול צריך להטיף ממנו דם ברית כמבואר בקונטרס הראיות:2נראה מדברי רבינו שהשמיט איסור טבילת גר בשבת דגרש"ד לטבול בשבת לכתחלה וכן פסקו ה"ג דמטבילין אותו לכתחלה בשבת ומיימוני כ' דלכתחלה אין מטבילין אותו בשבת ואם הטבילוהו הרי זה גר: לשון ריא"ז ואין מטבילין אותו אלא ביום ולא בלילה ואסור להטבילו בשבת ואם הטבילוהו בשבת ה"ז גר ואם הטבילוהו בלילה שלא בפני שלשה אינו גר כמבואר בק"ה:3כתב סמ"ג בשם ר"ת בד"א שאנו מכירין שהי' עובד כוכבים מעקרו אבל אם אין אנו מכירין אותו נאמן במגו שהיה יכול לומר ישראל אני ומהימן ומעשים בכל יום שאורחי' באים ואין אנו בודקין אחריהם ושותין אנו עמהם יין ואוכלין משחיטתן ומיי' מחלק בין בארץ בין בחו"ל והשיגו הראב"ד וע"ש במגיד משנה וטור יו"ד סימן רס"ח כתב עובד כוכבים שבא ואמר נתגיירתי בבית דין פלוני כראוי אינו נאמן בין בא"י בין בחו"ל ואינו נאמן עד שיביא ראיה ומי' אפי' לא אמרו העדים אלא שמענו שנתגייר בב"ד פלוני י"א שהוא עדות שא"צ עדות גמורה אלא גילוי מלתא ויש אומרים שצריך עדות גמורה וכן הוא מסקנת הרא"ש ומה שצריך עדות דוקא כשידענו בו שהיה עובד כוכבים אבל לא הכרנוהו שהיה עובד כוכבי' ובא ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני נאמן: לשון ריא"ז מי שהיה ידוע לנו שהיה עובד כוכבים ובא ואמר נתגיירתי במקום פלוני אינו נאמן ואין משיאין לו אשה עד שיביא עדים ששמעו שנתגייר בפני ב"ד פלוני וכן נראה בעיני שאם הביא כתב חתום בשני עדים שנתגייר בב"ד בין אם היה בא"י בין אם היה בחו"ל כמבואר בקונטרס הראיות ואם אינו ידוע לנו שהיה עובד כוכבים ובא ואמר עובד כוכבים היה ונתגייר נאמן שהפה שאסור הוא הפה שהתיר כמבואר בקונטרס הראיות:4כתב בעל הלכות גר עובד כוכבים שחזר לסורו יינו יין נסך פתו פת עובד כוכבים פירותיו טבל וספריו ספרי קוסמין ושמנו ויינו ובשאר כל דבריו כעובד כוכבים ונראה דלאו לכל מילי קאמר דהוי כעובד כוכבים שהרי אם קדש בת ישראל קדושיו קדושין אלא לענין להרחיקו קאמר:5כתב בעל הלכות חש"ו שבאו להתגייר אין מקבלים אותן מפני שאין כשרים להתנות עליהם אבל קטן אע"פ שאין בו דעת מלין אותו על פי אבותיו ואינו יודע למה פסק דלא כר' הונא דאמר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אע"ג דקאמר לימא מסייע ליה ודוחה אותו עיקר דבריו לא נדחו. כתב מיי' עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה אסור לישראל לחתכה מפני שהעובד כובבים אין מעלין אותם מידי מיתה ולא מורידין אותם אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוין למצוה לפיכך אם נתכוין העובד כוכבים למילה מצוה לישראל למול אותו:6ואם מלו והטבילו בעל כרחו לשם עבדות לרש"י ז"ל דינו כעבד לכל דבר אבל לכתחלה אין לעשותו שלא יבא להכשיל את רבו באיסור והיתר כיון שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות ולרבינו אין עליו תורת עבד כל זמן שאינו מתגייר מרצונו:7כתב רב יהודאי גאון עבד קטן או שוטה מטבילין אותו על דעת ב"ד. תשובה לגאון עבד שמלו רבו וחזר לגיותו ומכרו לעובד כוכבים וחזר ישראל וקנאו ממנו כיון שנימול ונטבל לשם עבדות פעם ראשונה והכניסו תחת כנפי השכינה אע"פ שחזר אינו חוזר לעבדותו והרי הוא כישראל מומר שא"צ טבילה אלא מלקות:8כתב הרא"ש ולמאי דפרישית דטבילת עבדות יכול להטבילו בע"כ ולכ"ע אמאי אינו מטבילו בעל כרחו וי"ל דתקנתא דרבנן היא שלא יבא להכשיל את רבו באיסור והיתר כיון שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות ועוד אין טוב לחייבו במצות מאחר שאינו רוצה לשמרם וכן אתה צריך לומר לריב"ל דאמר בפ' השולח בגיטין נתייאשתי מפלוני עבדי אותו העבד אין לו תקנה אלא בשטר ולית ליה הא דשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"כ ע"כ דריש כל עבד איש כר"ש בן אלעזר וס"ל דמטבילו בע"כ וא"כ מאי קאמר ריב"ל מגלגל עמו י"ב חדש וחוזר ומוכרו לעובד כוכבים וכן ר"ש בן אלעזר גופה קאמר אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות אלא ודאי תקנה דרבנן היא כדפרישית כל זו השיטה פירשתי על דרך פרש"י שמתוך לשונו משמע שטבילת עבדות היא בע"כ של עבד ובלא קבלה אף לרבנן דרשב"א ולא נחלקו אלא בטבילת חירות דר"ש בן אלעזר סבר אף טבילת חירות בע"כ ורבנן סברי דוקא מדעתה ובקבלה וקאמר תלמודא דלא פליגי רבנן עליה דר"ש בן אלעזר אלא ביפת תואר דלא שייכי במצות אבל בעבד דשייך במצות אפי' רבנן מודו ופרש"י עבד דשייך במצות ששהה בביתו של ישראל ונהג במצות משמע אע"פ שלא קבל בשעת טבילת עבדות אלא שנהג בבית אדונו אבל מתוך רי"ף משמע שטבילת עבדות לרבנן צריך שתהיה מדעתו ובקבלה:9וכן פסקו מיי' וסמ"ג וטור אבן העזר סימן ד כתב הרמב"ם היה בעלה במדינת הים וילדה ה"ז בחזקת ממזר שאין הולד משתהה במעי אמו יותר מי"ב חדש ובה"ג כתב שאין זה בחזקת ממזר שאנו תולין לומר שמא בצנעא בא ובעל:
