1לשון ריא"ז אף זו תצא מבעלה בגט ומיבמה בחליצה וקונסין אותה בכל הדברי' שביארנו אלא שאין הולד שילדה מאותו של שוק ממזר ודאי אלא ספק כמבואר בקונט' הראיות:2וכן פסקו מיי' וסמ"ג כר' ואומר רבינו תם במה דברים אמורים כשרוצה היבם ליבם אבל אם אינו רוצה ליבם חולץ לה ומותר לזה שקדשה וכן הורה הלכה למעשה דבקידושין לא קנסינן והאריך בראיות דלא כה"ג דפליגי על זה והרמב"ן והרשב"א האריכו לתת טעם לדבריו ועיין במגיד משנה באורך והטור כתב ואם קדשה במזיד קנסינן ליה לאוסרה עליו אף אם ירצה היבם לחלוץ לה אלא יגרשנה ומותרת ליבם אם הוא ישראל וחפץ בה ואם הוא כהן אסורה לו וחולץ לה ומתירה ואם קדשה בשוגג שלא ידע שהיתה זקוקה ליבם אם ירצה היבם ליבם כופין המקדש לגרש ואם לא ירצה ליבם חולץ לה ומותרת למקדש וצריך לקדשה פעם אחרת אחר שתחלוץ כתב הרמב"ם אם חזר המקדש וקדש אחר שחלץ לה יבמה אין מוציאין אותה ממנו ומשמע מדבריו אפי' אם קדשה תחלה במזיד והרא"ש כתב כסברא ראשונה: לשון ריא"ז היבמה שנתקדשה לאחד מן השוק עד שלא חלצה מיבמה נסתפקו בה חכמי התלמוד אם תופסין בה קדושין אם לאו לפיכך צריכה גט מספק ומתיבמת ליבם ואם היבם כהן שאינו ראוי לאשה גרושה אם רוצה לחלוץ לה להתירה לאותו שנתקדשה לו הרשות בידו ואם רוצה יכול לעגנה עד שתתגרש בגט מאותו שקדשה ונאסרה עליו שלא יהא חוטא נשכר ואח"כ חולץ לה היבם ומתירה לעולם כמבואר בקונטרס הראיות: כתב הרא"ש מיהו נראה דברי ר"ת עיקר דהיכא דלא ידעה שיש לה יבם ונתקדשה בשוגג שאף לדברי בעל הלכות מוכח כך שלא אסרה למקדש אלא משום שלא יהא חוטא נשכר והיינו דוקא במזיד והלכה למעשה נראה שאם נשאת לשוק בנישואי שוגג תצא וכל הדרכים האלו בסוגיא דפרק הזורק ובתרי לישני דרב גידל ואם נתקדשה במזיד אסורה למקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר אבל אם היתה סבורה שלא היה לה יבם ונתקדשה אם חלץ לה יבם מותרת למקדש:3לשון ריא"ז הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לשוק בחזקת שפטרתה צרתה ונמצאת זו שנתיבמה אילונית שאין יבומו יבום ונמצאו נשואי צרתה בטעות והרי היא יבמה לשוק וקונסין אותה כמו שביארנו בקונט' הראיות:4כתב סמ"ג וכן פסק ר"ח והביא ראיה מן הירושלמי וכן פסק מיי' כתב הטור ואם נשאת לזר בין במזיד בין בשוגג בין שיש לו בנים ממנה בין שאין לו בנים ממנה תצא וכתב בעל העיטור אפילו מת היבם תצא ואפילו חזר ונשאה אחר שיחלוץ לה היבם תצא ודינה כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת ואח"כ בא בעלה שתצא מזה ומזה וכל י"ג דרכים בה וי"א אע"פ שדינה שתצא אין הולד ממזר וכ"כ הרמב"ם האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חלוף הדברים תצא והולד כשר ומסקנת הרא"ש שהולד ממזר: לשון ריא"ז נשאת עד שלא חלצה אסור' לזה ולזה וצריכה גט מבעלה וחליצה מיבמה והולד שילדה מבעלה הרי הוא ספק ממזר כמבואר בקונטרס הראיות וכתבו הפוסקים מההיא דסוטה פרק היה מביא דיבמה שזנתה מותרת ליבם וריא"ז כתב ואם דרך זנות בא עליה אחד מן השוק מותרת ליבמה לפי דעת רוב הפוסקים ולא נראה שהרי היא ספק ערוה ואסורה ליבם מספקא כמבואר בקונט' הראיות:5וכן פסק סמ"ג והראב"ד פליג עיין במגיד משנה ובהשגות ומיי' כ' כרבינו וטור סי' קנ"ח כתב מיי' שעד אחד נאמן ביבמה להעיד שמת בעלה שתתיבם או שמת יבמה שתנש' לשוק ואפי' עבד ושפחה או עובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן להעיד במיתת היבם כמו שנאמן במיתת הבעל והרא"ש כתב להתירה ליבם דוקא נאמן בין אם אומר מת בעלך ובין אם אומר מת בנך ואחר כך בעלך אבל להתירה לעלמא לא מהימן בין אם אומר מת יבמיך ואח"כ מת בעליך בין אם אומר מת בעליך ואחר כך יבמיך: מסיק הרא"ש דפשיטותא בתרייתא דחי תלמודא משום דמסתבר דלא מהימן עד אחד כי היכי דאיהי לא מהימנא לכך קשה הדבר להקל:
