שלטי הגיבורים על יבמות י״א

1 אבל אם ילדה ולא חיה ל' יום אחר שנולד אפי' מת ביום ל' או אפי' חי ל' ולא גמרו צפרניו ושערו ה"ז ספק נפל ספק קיימא וחולצת ולא מתיבמת לא שנא מת מחמת חולי ולא שנא נפל מן הגג או אכלו ארי ומת ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה אינה נאמנת להיות מותרת לזר אם מת תוך ל' יום ואם הפילה נפל אחרי מותו מתיבמת וה"ר פרץ ז"ל כתב היכא דאיכא לאסתפוקי שמא כלו חדשיו אפילו ילדתו מת אסור להתיבם וחולצת כדמוכח בנזיר גבי אהא נזיר כשיהיה לי ולד והפילה דהוי נזיר ספק לר"ש: שאלה להרא"ש על יבמה שנשאת לשוק בחזקת שהי' לה ולד של קיימא והוציאו עליה לעז שלא היה של קיימא והביאה שני עדים שחי יותר משלשים יום. תשובה כיון שהביאה שני עדים אפילו אם עדים אחרים מעידים שלא חי מותרת לבעלה ואין צריך חליצה ואם אין העדים האחרונים מעידים עדות ברורה שלא חי שלשים יום אלא הוציאו קול ולעז אפי' אי ליכא עדים שחיה ל' יום לא אסרינן לה בקלא דבתר נשואין:

2 ואם נתיבמה כתב הרמ"ה כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו ולא נהירא לטור דהא טעם דשרינן ליה לכהן מספק משום דסמכי' אדרבנן דאמרי אע"פ שלא שהה הוי בר קיימא והיא מותרת לשוק וא"כ אדרבה מהאי טעמא נמי תצא מהיבם דלרבנן הוי בר קיימא והיא אשת אחיו שלא במקום מצוה: לשון ריא"ז ואם לכהן נתקדשה הרי זה לא תחלוץ שלא לפוסלה לכהן המקדשה ואומרים ולד זה של קיימא היה ונראה בעיני שאחר שהתירתה תורה לכהן בלא חליצה ואפילו אם מת הכהן אחר כך אין מצריכין אותה חליצה אף על פי שרוצה להנשא לישראל כמבואר בקונטרס הראיות:

3 כתב סמ"ג דר"י מאורלייני"ש הורה כן שאם אירס מעוברת ומינקת חברו אין כופין להוציא ולא יכנוס עד לאחר זמן היניקה כיון דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אין צריך גט אלא הפרשה בעלמא ולא הודו לו חכמי הדור דמאי חומרא דכלה בלא ברכה ממינקת חבירו שניהם דרבנן ומיימוני כתב דהכונס תוך תשעים יום ערוקי' מסתייה וכן סמ"ג ובטור סימן י"ג כתב ואין כופין אותו ליתן גט כיון שגלה בדעתו שאינו רוצה לכונסה והורה הר' יחיאל בר יוסף שלכתחלה אומרים לו ברח ובהכי סגי וכתב הרא"ש ז"ל ויראה דבריחתו זו צריכה שתהיה למרחוק שירחיק עד שיהא שיעור חזרתו אחר ג' חדשים דלא מיסתבר שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת דא"כ בטלה תקנת חכמים:

4 לשון ריא"ז הרי זה נוטל תחלה חלק א' בנכסי המת ע"פ הודאתם שהם מודים לו שראוי ליטול בהם כא' מהם ושאר נכסי המת הוא מבקש לירש הכל והן מבקשים לירש הכל וממון המוטל בספק חולקים מחצה לו ומחצה להם ובנכסי היבם אין הספק נוטל כלום שהרי הוא אומר שאינו בן היבם כמבואר בקונטרס הראיות וי"א שהדין עם בני יבם וכתב הרא"ש ז"ל כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מבני יבם:

5 אביו של יבם שבא לטעון עם היבם בנכסי הספק היבם אומר הספק הוא בני ואני יורש כל נכסיו והזקן אומר הספק הוא בן המת ואני יורש כל נכסיו פירוש לפי שהוא קודם לכל יוצאי יריכו הואיל וזה טוען לירש הכל וזה טוען לירש הכל חולקים הנכסים שנמצא לספק בשעת מיתתו ולא מה שנטל היבם כשטען עם הספק בנכסי המת שכבר זכה בהם היבם ע"פ ב"ד ואינו חוזר מטענתו הראשונה כמבואר בקונט' הראיות: אביו של יבם שבא לטעון עם הספק בנכסי היבם שהספק אומר אני בן היבם ואני יורש כל נכסיו ואביו של יבם אומר לו אין אתה בן היבם ואני יורש כל נכסי היבם שהוא בני חולקין ואם חלק היבם בחייו עם הספק בנכסי המת נוטל עכשיו הספק כל נכסי המת שהרי הזקן מודה לו שהוא בן המת ובשאר נכסי היבם שזה טוען לירש הכל וזה טוען לירש הכל חולקים בשוה כמבואר בקונטרס הראיות: וכן הדין אם היו ליבם בנות ובא הספק לטעון שהוא בן היבם והוא יורש כל נכסיו שאין לבנות במקום הבן כלום ובנות היבם אומרות שהוא בן המת והן יורשות כל נכסי היבם הואיל והן מסופקות לירש הכל והוא מסופק לירש הכל חולקים מחצה לו ומחצה להם כמו שביאר מז"ה וכן כל כיוצא בזה: ואומר אני שאף כדין זה ראוי לדין בטומטום בין הבנות של כל אדם שאם הוא זכר ראוי לירש הכל ואם היא נקבה ראוי ליטול כאחד מן הבנות לפיכך נוטל תחלה כאחד מהן אף לפי טענתא והשאר מחצה לו ומחצה להם כמבואר בקונטרס הראיו':

6 כתב הראב"ד ז"ל האי טעמא ליתא דהא א"ר ירמיה אנא דאמרי אפילו לרבנן ומ"מ הלכתא כר' אבא משום דרבי אבא דיינא דארץ ישראל הוה כדאמרי' בשבועות דייני ארץ ישראל ר' אבא ודייני נחית לעומקא דדינא והלכתא כותיה והשיב הרמב"ן ז"ל כיון דלכאורה נראה לבני הישיבה דר' אבא כרבנן ור' ירמיה כאדמון סברתם עיקר היא ולא סמכי' אשינויא דשני מילתייהו בתרוייהו כי דרך התלמוד לדחות בסברא מועטת ועוד דלא תהא אלא ספיקא והיבם תפוס ברשות והנכסים ביד בניו ועל ספק להביא ראיה כדין כל ספיקא ותיקו שבדיני ממונות והר"ז הלוי כתב ממאי דאיפסיקא הלכתא בפ"ק דבתרא כר' יוסי דאמר מגלגלין עליו את הכל מטעם הדר דינא בפרק בית כור איפסקא הלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת ואמר ליה רב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא מכל זה הדעת מכרעת כרבי ירמיה דאמר הדר דינא וכיון דאיפלגו בה רבוותא לא מפקי' מבני יבם ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ספק אמר אנא בר מיתנא ופלגא דנכסי דידי נינהו ויבם אמר את בראי דידי ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כי היבם הוא ודאי יורש של סבא והספק הוא ספק אם הוא יורש דידיה או לאו: