1עכשו שנסדר המחנה צוה על שלוח הטמאים וצוה לשלח גם הזב וטמא לנפש, בעבור קדושת המחנה, כי ה' מתהלך בקרבו. וכשהיו יוצאים למלחמה דברים כ"ג י"א היו מצווים עוד על קדושה יתרה, שאפי' רואה קרי היה יוצא, וגם לעשות צרכיהם היו יוצאים, אבל בהיותם בעריהם, המצורע לבדו היה משתלח, כמו שמפורש בו בדד ישב וגו', מה שלא נכתב בזב ובשאר טמאים.2האשם המושב: כן ראוי, וטעמו האשם שיש לו להשיב היה לה', כלומר לכהן, וכן דרך רש"י, אבל דרך ראב"ע רחוקה.3ואיש את קדושיו וגו': מאחר שכל אחד שליט בקדשיו, כאשר נתנם לכהן הם שלו ולא יוכל כהן אחר לערער עליו ולחלוק עמו.4שָטָה כמו סְטָא תרגום נטה, וכן שְטֵה מעליו וַעֲבוֹר משלי ד' ט"ו.5ונסתרה והיא נטמאה: אין הכוונה כתרגום יירונימוס וארנהיים נטמאה בסתר, כי מלת והיא מפסקת בין שני הפועלים, אך האמת כפי' רש"י ורז"ל, והוא פירוש הקודם, כלומר ונעלם מעיני אישה, אבל הוא יודע שנסתרה, ואין לו ראיה שנטמאה, אך נכנס בלבו חשד. ושיעור הכתוב כך הוא: איש כי תשטה אשתו וכו', כלומר שנסתרה ובאמת נטמאה, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא באמת נטמאה, או בהפך עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא באמת לא נטמאה; אז כשיהיה הדבר מוטל בספק, יביא האיש את אשתו אל הכהן. והנה מליצת והיא נטמאה ענינה שוה בשני הפסוקים, ולא היתה צריכה להכתב בפסוק הראשון, ואולי נכתבה להפריד בין ונסתרה ועד אין בה, כי ודאי לסתירה יש עדים, אך אין עדים לטומאה, ובפסוק השני הוצרך לחזור ולכתוב והיא נטמאה, מפני שהיה צריך לסיים והיא לא נטמאה. ופירוש ראב"ע שלא גילתה היא הדבר ותרגום רמבמ"ן שהיא העלימה והסתירה הדבר, אבל באת נטמאה אין בהם טעם אייר תר"ך.6והיא לא נתפשה: לדעתי אין הכוונה שלא נאנסה אלא שלא היה מי שימצאה ויראה אותה בעשותה הנבלה, וכן דעת הראב"ע.7מי המרים: לא נקראו בשום מקום המים המרים, כי באמת לא היו מרים, ורק אם חטאה אז היו נעשים בקרבה מרים כלומר מזיקים וארסיים, כמו שכתוב פסוק כ"ד ובאו בה המים המאררים למרים, והיו נקראים מרים על שם סופם כדברי רז"ל מפני שאם היתה טמאה היו מרים לה, ואע"פ שאם לא נטמאה לא היו מרים, לא נקראו מתוקים או מי תרופה וכיוצא בזה, כי באמת אם לא הטמאה לא היו המים מחדשים בה שום דבר עיין למטה פסוק כ"ח. והנה מי המרים ענינו המים הנקראים מרים, וכיוצא בזה נְהַר פרת, הנהר הנקרא פרת, ואחרים כמהו, וכמו שפירשתי רְקִיעַ השמים, הרקיע הנקרא שמים. אבל הסוד שרמז הראב"ע שהיה הכהן נותן במים סמים ממיתים, אם היה נראה לו שהאשה חטאה, הבל הוא ושגעון, שהרי אם היה זה בדעת המחוקק, היה מוסר הענין לכהנים מפה לאזן, ולא היה כותב בתורה מליצה שתגלה סודו. והנה משה לא נמנע מלכתוב מליצה שיתכן להבין ממנה כי כל מעשיו וכל תורותיו לא היו אלא בכח אנושי, וכן חכמי התלמוד לא נמנעו מאמור שהכהן היה נותן במים דבר מר, כי כן היה נראה להם משמעות המלות, ולא חששו כלל שמא מזה ישפטו התלמידים שהיה הענין בתחבולה ובלא מעשה נסים; כי מי שהוא נאמן בכל דבריו אין דרכו להיות דואג שמא יחשבוהו שקרן, ולא יעלה על לבו שיהיו דבריו צריכין חזוק.8והשביע: חוזר למה שכתוב למטה ואמרה האשה אמן אמן.9והשביע: חזר וכפל מפני ארך מאמר.10את ירכך נופלת: נראה לי שאין ירך זה כמשמעו, אך הוא כנוי לאיברי ההולדה, על דרך יוצאי ירכו, וכן בלשון חז"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה. ונ"ל שגם אנקלוס ותרגום ירושלמי מסייעים לפירושי, כי תרגמו נופלת מסיא, ונ"ל שלא יתכן מסמוס בירך שיש בו עצם אלא ברחם. ואמנם נפילת הרחם הוא חולי ידוע. ואני לא אדע מה ראה געזדעניוס לומר שהירך האמורה כאן הם העגלות Nates. אחר זמן מצאתי כי גם ר' אליה בחור בספר התשבי, על מלת אבר כתב את ירכך נופלת פירוש ערותה.11המאררים: בתרגום שמרוני דמבארם: אולי מאררים כמו מְאַלְלַיָא תָּרִים בחלוף ל' ור', כמו להצהיל פנים משמן במקום להצהיר, וכן רתם המרכבה לרכש יושבת לכיש מיכה א' י"ג, אלמנה ארמלה; ואין נראה לפרשו ל' קללה, כי עיקר טבעם לא היה להזיק, אלא לבחון בין טהורה לטמאה, ועוד אם היה מאררים ל' מארה היה ראוי שיאמר למטה כ"ד וכ"ז, ובאו בה המים המרים למאררים, לא המאררים למרים, שנראה כי אין רע אם היו מאררים בלבד. ולדעת אח"ם יתכן לפרש מאררים משרש אור ותהיה הקריאה מאררים, והטעם מבארים ומפיצים אור.12ונקתה: תשאר נקיה מכל עונש, ותשאר כמו שהיתה.13ונזרעה זרע: שלא יפול ירכה, ותתעבר כמו שהיתה מתעברת קודם לכן; כי אמנם בהווה ידבר הכתוב, ורוב הנשים אינן עקרות.
