1ואלה תולדות אהרן ומשה: הואיל והוא בא להפקיד את הלוים שיהיו משרתים את הכהנים, הזכיר מי הם הכהנים תלמידי החכם יעקב חי פארדו זצ"ל. ואמר ואלה תולדות אהרן ומשה ולא הזכיר תולדות משה, להודיע כי גם משה העמיד תולדות, אלא שלא רצה ה' להקדישם להיות כהנים, ולא חלק להם שום גדולה, ולהגיד שלא היה משה מבקש גדולה לעצמו.2על פני אהרן אביהם: לדעת רמב"ן חוזר למעלה, וימת נדב ואביהוא על פני אהרן אביהם, וכן הוא בד"ה א' כ"ד ב', והאתנח ראוי תחת ואיתמר נתה"ש.3הקרב את מטה לוי: כמו למטה ט"ז ט' י' להקריב אתכם אליו, ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך.4נתונים נתונים המה לו: הראשון שם התאר, ע"ד נָתִין, והשני בינוני פעול, הם נתונים לו להיות לו בתורת נתונים או נתינים, וכיוצא בזה למטה ח' י"ט ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו, ומלת נתינים ד"ה א' ט' ב' היא ע"ד לשון ארמי, וכמוה בלה"ק מָשִיחַ, יָלִיד.5מאת בני ישראל: עיין רש"י, והיא ראיה שאין בלה"ק מ"ם המורה על הפועל.6ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את כהונתם: שלא יאמרו הואיל ויש לנו הלוים משרתינו, נוכל כשנרצה להניח להם לעבוד ג"כ עבודת הקרבנות.7לי יהיו: חוזר ללוים רמבמ"ן.8פקדה: Revisione, כמו באו ימי הפקדה, מתחלה שם מופשט, ואח"כ הושאל כאילו הוא שם התאר, וכיוצא בזה Podestà, גם Ordinanza, Guardia, Guida. וכן כאן אלעזר היה נשיא נשיאי הלוי, והיה פקדת שומרי משמרת הקדש, כלומר שהיה פקיד ומשגיח על שומרי משמרת קדש, וכמן ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה, השלום יהיה פקיד עליך, והצדקה תהיה נוגשיך ושלטוניך.9למשמרת בני ישראל: אין לומר כאן כמו למעלה שהם עושים מה שכל בני ישראל זקוקים לעשות, כי זה יתכן בשירות הלוים שאולי היה אפשר שישרתו בה כל העם, אבל בעבודת הכהנים מי נתן כל העם כהנים? ומלות והזר הקרב יומת האמורות כאן אינו אלא לחייב את הכהנים בהרחקת הזרים. ופי' למשמרת בני ישראל כדברי בני א"ג ע"ה לשמרם ממש, כלומר שאם יקרבו ימותו.10מאת בכור: לקח הכסף מכל הבכורות בכללם; ונתנו כל אחד גרה וחומש גרה ושירים 6/100 בשקל בקירוב, לכך נאמר מאת בכור בלשון יחיד.11מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף: מקרא זה פירוש לשלפניו, כי תחלה אמר ויקר משה את כסף הפדיום מאת העודפים על פדויי הלוים, ואח"כ פירש כי לא לקח ממש מהעודפים, כי לא היו שם אענישם שיתכן לומר עליהם שהם עודפים על הלוים, אלא הבכורות בכללם היו יתרים רע"ג על הלוים, לפיכך מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף, לא אמר מתא השלשה ושבעים ומאתים בכור, אלא מאת בכור בני ישראל, כלומר מכללות הבכורות לקח את הכסף. והקדמונים נמנעו מלפרש כך, ונדחקו לומר כי בגורל נבררו מי הם העודפים מה שאין רמז ממנו בכתוב מפני מלות מאת העודפים שבפסוק הקודם, שנראה מפשוטן שידוע היה מי ומי העודפים; אך ידוע כי הנראה מפשט המלות איננו תמיד עומק כוונת הכתובים. והנה כבר הבינו קצת מן המתרגמים ומן המפרשים כי מלת פדויי ופדויים שבפרשה זו ענינה כשם דבר פדיון, רק בפסוק מ"ט פירשו פדויי הלוים אותם שנפדו על ידי הלוים; ואני אומר כי גם הוא כחבריו ענינו פדיון הלוים, כי לא היתה שם ברירה לדעת מי פדוי ומי עודף, אבל כל אחד מכ"ב אלף ורע"ג בכורות היו בו בקירוב ע"ט חלקים פדויים וחלק אחד עודף על הפדיון, ומש לקח את הכסף מאותם החלקים העודפים על פדיון הלוים, כלומר לקח את הכסף מאת כל הבכורות יחדו, וכל אחד נתן בקירוב אחד משמונים בכסף הפדיון שהוא אחד מששה עשר בשקל לפדות אחד משמונים שבו שלא היה פדוי. סוף דבר נ"ל ברור שאם היה כדעת הקדמונים, היה הכתוב אומר מאת השלשה ושבעים ומאתים בכור, ולא מאת בכור בני ישראל.