שד"ל על במדבר א׳

מהדורה: שד״ל במהדורה המקורית, פדובה 1871

1 וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃

2 שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כׇּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃

3 מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כׇּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃

4 וְאִתְּכֶ֣ם יִהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו הֽוּא׃

5 וְאֵ֙לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַֽעַמְד֖וּ אִתְּכֶ֑ם לִרְאוּבֵ֕ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃

6 לְשִׁמְע֕וֹן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃

7 לִֽיהוּדָ֕ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃

8 לְיִ֨שָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃

9 לִזְבוּלֻ֕ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃

10 לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְאֶפְרַ֕יִם אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיה֑וּד לִמְנַשֶּׁ֕ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃

11 לְבִ֨נְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃

12 לְדָ֕ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃

13 לְאָשֵׁ֕ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עׇכְרָֽן׃

14 לְגָ֕ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃

15 לְנַ֨פְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃

16 אֵ֚לֶּה קריאי קְרוּאֵ֣י הָעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם׃

17 וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן אֵ֚ת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמֹֽת׃

18 וְאֵ֨ת כׇּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃

19 כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃ ס

20 וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כׇּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

21 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ פ

22 לִבְנֵ֣י שִׁמְע֔וֹן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם פְּקֻדָ֗יו בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כׇּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

23 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֑וֹן תִּשְׁעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ פ

24 לִבְנֵ֣י גָ֔ד תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

25 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה גָ֑ד חֲמִשָּׁ֤ה וְאַרְבָּעִים֙ אֶ֔לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ פ

26 לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

27 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה אַרְבָּעָ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים אֶ֖לֶף וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ פ

28 לִבְנֵ֣י יִשָּׂשכָ֔ר תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

29 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֑ר אַרְבָּעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ פ

30 לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

31 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֑ן שִׁבְעָ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ פ

32 לִבְנֵ֤י יוֹסֵף֙ לִבְנֵ֣י אֶפְרַ֔יִם תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

33 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֶפְרָ֑יִם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ פ

34 לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֔ה תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

35 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם׃ פ

36 לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

37 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֑ן חֲמִשָּׁ֧ה וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ פ

38 לִבְנֵ֣י דָ֔ן תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

39 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה דָ֑ן שְׁנַ֧יִם וְשִׁשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ פ

40 לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֔ר תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

41 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֑ר אֶחָ֧ד וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ פ

42 בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֔י תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמֹ֗ת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כֹּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא׃

43 פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֑י שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ פ

44 אֵ֣לֶּה הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֤ה וְאַהֲרֹן֙ וּנְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אִ֑ישׁ אִישׁ־אֶחָ֥ד לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו הָיֽוּ׃

45 וַיִּֽהְי֛וּ כׇּל־פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כׇּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

46 וַיִּֽהְיוּ֙ כׇּל־הַפְּקֻדִ֔ים שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֑ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃

47 וְהַלְוִיִּ֖ם לְמַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֑ם לֹ֥א הׇתְפָּקְד֖וּ בְּתוֹכָֽם׃ פ

48 וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

49 אַ֣ךְ אֶת־מַטֵּ֤ה לֵוִי֙ לֹ֣א תִפְקֹ֔ד וְאֶת־רֹאשָׁ֖ם לֹ֣א תִשָּׂ֑א בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

50 וְאַתָּ֡ה הַפְקֵ֣ד אֶת־הַלְוִיִּם֩ עַל־מִשְׁכַּ֨ן הָעֵדֻ֜ת וְעַ֣ל כׇּל־כֵּלָיו֮ וְעַ֣ל כׇּל־אֲשֶׁר־לוֹ֒ הֵ֜מָּה יִשְׂא֤וּ אֶת־הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְהֵ֖ם יְשָׁרְתֻ֑הוּ וְסָבִ֥יב לַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃

51 וּבִנְסֹ֣עַ הַמִּשְׁכָּ֗ן יוֹרִ֤ידוּ אֹתוֹ֙ הַלְוִיִּ֔ם וּבַחֲנֹת֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן יָקִ֥ימוּ אֹת֖וֹ הַלְוִיִּ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת׃

52 וְחָנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֧ישׁ עַֽל־מַחֲנֵ֛הוּ וְאִ֥ישׁ עַל־דִּגְל֖וֹ לְצִבְאֹתָֽם׃

53 וְהַלְוִיִּ֞ם יַחֲנ֤וּ סָבִיב֙ לְמִשְׁכַּ֣ן הָעֵדֻ֔ת וְלֹֽא־יִהְיֶ֣ה קֶ֔צֶף עַל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמְרוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם אֶת־מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֽוּת׃

54 וַֽיַּעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ פ

פירוש שד"ל על במדבר א׳

1 במדבר סיני: כל מקום שנאמר בהר סיני זהו קודם שהוקם המשכן, אבל משנבנה אהל מועד לא נאמר אלא במדבר סיני רשב"ם, כי אז לא היה ה' מדבר עם משה בהר, אלא במשכן, בכל מקום מן המדבר שהיו חונים בו ומקימים בו המשכן.

2 לצבאותם: אחר שהוקם המשכן ובאו לנסוע ולכבוש הארץ וה' בראשם במשכנו אשר עמהם, רצה שיתחלקו לדגלים ולצבאות, שידע איש איש את מקומו, ויהיה המחנה מסודר כהוגן, שלא יהיו נראין כעבדים הבורחים, אלא כעם ערוך מלחמה, ולפיכך נמנו ג"כ, להשלמת הסדר; וצדקו דברי רז"ל כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם.

3 ואתכם יהיו איש איש למטה: אמר אדוני אבי זצ"ל כי כאן היה מן הצורך שיהיו ראשי המטות משגיחין על המנין, מפני שיהיה רצון האל שתתחלק האומה לשבטים ולמשפחות ואולי יבא אחד וירצה להכניס עצמו בשבט שאינו שלו או במשפחה שאינה שלו, או היה אדם מסופק בייחוסו והנשיאים יבררו הדברים ויעמידו איש איש בשבטו ובמשפחתו; אבל בערבות מואב במדבר כ"ו לא קרא משה לראשי המטות, כי כבר היו ישראל נחלקים למטותם ולמשפחותם, ולא היו צריכין אלא למנין.

4 איש ראש לבית אבותיו הוא: מי שהוא כבר ראש לבית אבותיו, כי כבר היו להם הנשיאים, וכן משמע אל קריאי העדה נשיאי מטות אבותם, וטעם ראש לבית אבותיו ראש לבתי אבות שבשבטו, כלו' נשיא כל השבט.

5 דעואל: דל"ת גם להלן י' כ', לא כן ב' י"ד שהוא ברי"ש, ובחומש שומרוני כלם דל"ת, ובתרגום יוני כלם ברי"ש, ולדעתי עיקר שמו היה דרעואל, כלו' זרוע האל, ולפעמים השמיטו ממנו הדל"ת ואמרו רעואל, ולפעמים השמיטו הרי"ש ואמרו דעואל; וכן עשו בשם העיר מנף Memphis שאמרו לפעמים מף, ולפעמים נ, וכן מן דרדנים אמרו לפעמים דדנים ולפעמים רדנים.

6 נקבו: מפי הגבורה, כמו אשר פי ה' יקבנו, ואין ענינו האנשים הנזכרים למעלה, כי זה טעם האלה.

7 בשבט ראובן להיותו הראשון בא הלשון שלם, ויהיו בני ראובן, ואח"כ לא רצה לכפול הפועל תמיד, לפיכך הוסיף בשמעון מלת פקודיו, כלו' לבני שמעון היו פקודיו כך וכך, ובשאר השבטים השמיט מלת פקודיו, וסמך על הכתוב בשמעון, כמו שלא ככתבה מלת לגלגלותם אחרי ראובן ושמעון, אבל מלת פקודיהם היא כפל נוהג כשיארך הדבור.

8 בני נפתלי וגו': חדוש הגאון הפולוני המובא בתוצאות חיים לא יתכן, כי לא היה אפשר שלא ימנו גם בני נפתלי בעבור המתים בין מנין למנין, ומי יאמין שלא מת מכל העם אחד, מלבד כי לדעתו במנין הראשון נמנו הלוים ולא הבכורות, ובמנין שני בהפך, ומה שהסכים החשבון מקרה הוא.

9 ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו': הסך הזה מסכים בצמצום עם הסך היוצא מכסף פקודי העדה בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן שמות ל"ח כ"ו ועיין שם בנתה"ש שהאריך, והנה אי אפשר לומר שני המנינים מנין אחד הם, כי כאן לא נמנו הלוים, ושם אין שום טעם לומר שלא נמנו, כי עדיין לא נבחרו ולא נבדלו ולא נזכרו הלוים כלל בכל התורה, ועוד כי המנין הזה היא למשפחותם לבית אבותם, לדעת מזה כמה בכל שבט, לעשות הדגלים ושם לא היה הדבר כן, רק נתן איש איש בקע כסף ונמנו השקלים בלא השקפה לפרטי כל שבט ושבט, כי זה היה המבוקש במנין השני הזה. אם כן ששני מנינים הם, ובראשון נמנה שבט לוי ובשני לא נמנה, איך הסכימו שני הסכים האלה זה עם זה? אומר אני כי כשם שלא נמנו הלוים במנין השני הזה מפני שנבחרו לשירות המשכן תחת כל בכור בבני ישראל, כן במנין הראשון לא נמנו הבכורות כי עדיין היו נגשים אל ה' לשרת בקדש. והנה מספר הבכורות היה קרוב למספר הלוים ויותר עליהם רע"ג למטה ג' מ"ו, ובכן איננו רחוק שקרה מקרה שהמתים בין מנין למנין היו ג"כ רע"ג, והנה נשאר המנין השני שוה לראשון, כי המנין הראשון היה העם בזולת הבכורות, והמנין השני היה העם בזולת הלוים וזולת המתים. ומספר הלוים עם המתים הוא לפי ההנחה שוה למספר הבכורות. וכל זה בשטת רש"י ומדבר רבה עיין נתה,ש שם שלמנין שנות בני אדם מונין מתשרי, ובכן לא נוספו במנין שני הנערים אשר השלימו שנת עשרים, אבל לשטת רמב"ן שלמנין שנות בני אדם איש איש ראש השנה שלו ביום הולדו, ואם כן בהכרח הרבה נוספו במנין השני, שלא היו בני עשרים במנין הראשון, יש לומר שאע"פ שהבכורות כשנמנו מבן חדש ומעלה היו יתרים על הלוים, מ"מ בהמנותם מבן עשרים היה מפרם פחות מהם, כמו שהיה הענין במשפחות הלוים, שכשנמנו מבן חדש היו בני גרשון 7500 ובני קהת 8600 ובני מררי 6200, בני מררי פחות מכלם, וכשנמנו מבן שלשים עד חמשים שנה היו בני גרשון 2630 ובני קהת 2750 ובני מררי 3200, בני מררי מרובים מכלם; אף כאן אולי הבכורות שהיו מרובים מן הלוים מבן חדש, היו פחות מהם מבן עשרים, וכשנכנסו במנין שני במקום הלוים, יצא שכר המשלימים שנת עשרים בהפסד מה שהיו הבכורות פחות מן הלוים ובהפסד המתים בין ספירה לספירה, ונשאר המספר כשהיה, בלא תוספת ובלא מגרעת, כזה:

11 ואם תרצה אמור שהבכורות כשנמנו מבן עשרים היה מספרם שוה למספר הלוים מבן עשרים, ושהמתים בין מנין למנין היה מספרם שוה למספר הנערים המשלימים שנת עשרים בין מנין למנין. וזה אמנם במקרה לא בנס, כי יהיה נס ללא דבר וללא תועלת כלל. ואל תתמה איך לא נמנו הבכורות במנין ראשון מבלי שתזכיר התורה דבר מזה, כי הלא כן תצטרך לומר בלוים במנין שני, שהיו בהם ש' בכורות שלא היו מן המנין עיין למטה ג' ל"ט בפי' רש"י. ואמנם הטעם האמתי למה לא נמנו הבכורות במנין הקודם הוא כי שם לא היתה הכוונה למנות את העם, אלא שיתן איש תרומת כסף לצורך המשכן, והנה הבכורות שהיו עובדים עבודת ה' לא היה ראוי שיתנו מכספם להקמת המשכן, כי בר הם וגופם נתונים נתונים אל המשכן ולכל עבודתו.

12 התפקדו: וכן ובני ישראל התפקדו וכלכלו, בנין זר בעבור ההכרח, שאם היה אומר נִפְקְדוּ היה משמע חסרו, ואם היה אומר פקדו היה נראה כאילו מדבר בדברים שאין בהם רוח חיים או בבהמות שהם נמנים מאחרים, כלא שום פעולה מצדם, כמו פקודי המשכן אשר פֻקַד, ואם היה אומר הָפְקְדוּ היה משמע שהפקידום על פקודה מה, ואם היה אומר הִתְפַּקְּדוּ היה נראה שהם מלבם רצו למנות את עצמם, לפיכך נכתב בנין בפני עצמו, וזה אמנם בלי שתהיה כאן באמת הרכבה משני בנינים, כי אין כאן כלל כח ההפעל בנו של הפעיל, כי אין כאן שום נתינת דבר בפיקדון ולא שום מנוי על ענין מה. והנה הקמץ שתחת הה"א מורה שקבלו פעולה מאחרים, כי כן כל הִפָעלוּת רומזים עליה בברת Oאו בהברת U כדברי ר"י חיוג ותי"ו ההתפעל מורה שגם הם סייעו במנינים. וע' פירושי בישעיה ל"ד ו'.

13 על דגלו לצבאותם: דגל אין תחלת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם אות, איש על דגלו באותות, אבל הוא כתרגום אנקלוס וכל הקדמונים חברה מסודרת טקס מלא יונית taxis סדר וחברה. והדגל נבדל מן המחנה להיות אנשיו קבועים ומסודרים תחתיו, והמחנה אפשר שיהיה עראי, שיתחברו אנשיו כאשר יזדמן. הלא תראה בכל הפרשה דגל נאמר על בני אדם, לא על נס ומפה: והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, וכן כולם. אבל לאחר זמן הושאלה המלה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס, ומזה ודגלו עלי אהבה, נס שלו שאני נושאת עלי כתוב בו אהבה: וזה אמנם דרך משל. וכן דגול מרבבה, הוא נבדל מרבוא בני אדם ביפיו כאילו בידו דגל ונס שהכל מכירים אותו מרחוק; ובשם אלהינו נדגול, נכתוב על דגלנו שם אלהינו, ולפיכך נרננה בישועתך מופסק בעולה ויורד, כי טעמו אני ידעתי כי בלא ספק נרנן בישועתך ונצחונך כי כשנשא דגלינו ועליהם שם ה' רשום, אז ימלא ה' כל משאלותיך. איומה כנדגלות טעמו כחיילות הנוסעים בסדר הגון, איש על דגלו.

« שד"ל על במדבר ב׳:י״ז