ריטב"א על נדה ס״ג

1 מתני׳ אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וכו׳ כל שתקבענה ג׳ פעמים הרי זה וסת. פי׳ אם ראתה ג׳ פנים על ידי פיהוק או על ידי עטוש באיזה יום ?שתפהק או באיזה יום שתעטש קבעה לה ווסת לפיהוק או לעטוש כלו׳ שכל זמן שתפהק או שתתעטש חוששת לוסתה ואף עפ״י ששנינו כל שתקבענה ג׳ פעמים מחמת אונס אפי׳ כמה פעמים לא קבעה וסת התם הוא שאינה רואה אלא מחמת האונס שהיא מסבבת מרצונה כיון שקפצה וראתה או שכסכסה פלפלין וראתה שלא בא האורח אלא מחמת זה שעשתה היא שהמעשה גורם לוסת שיבא אבל כאן אדרבה מקרים אלו אינן באין אלא מחמת הוסת והוסת הוא גורס להם שיבאו כדרך המקרים הבאים מצד החליים ואם באו אלו לימים ידועים כגון שפסקה באחד בשבת וראתה ופסקה באחד בשבת וראתה הרי זו קבעה וסת לימים ולפיהוק כדרך שאמרו בפרקים קמא בימים וקפיצות וכל שתפהק שלא באותם הימים אינה חוששת לפי שלא קבעה לה וסת לפיהוק לבד אלא בהרכבת הימים והפרש יש בין וסת הקבוע לפיהוק לבד לוסת הקבוע לפיהוק וימים שהוסת הפשוט לפיהוק לבד נקבע בג׳ פעמים אבל וסת המורכב בימים ופיהוק אינו קבוע עד שתפהק ג׳ פעמים באותן הימים הידועים וכן בעיקרתו כל שבו וסת פשוט לפיהוק אם פהקה ג׳ פעמים ולא ראתה נעקר ממנה אבל וסת המורכב אינו נעקר מתוכה עד שתפהק ג׳ פעמים ולא תראה. עוד יש הפרש אחר ביניהם שהוסת הפשוט לפיהוק כיון שאינו יום ידוע אינו חוששת לעולם עד שתהפק וכן אינה חוששת אלא לשעת הפיהוק וכדתנן היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסת כל הטהרות שעשתה בתוך הוסת טהורות ועוד תדע לך מדלא נחלקו ר׳ יוסי ור׳ יהודה בימים ושעות וסתות אלא בוסת הימים ושבקי וסתות דגופא דסלקי מנייהו אלמא בוסתות הפשוטין דגופא לכ״ע שעות הוסתות בלבד וסת אבל לאחר עבור הוסת אינה חוששת ודוקא כשהראיה כלה נבלעת בתוך הוסת ואם אין הראיה כלה נבלעת בתוך הוסת הרי זו חוששת מתחלת הוסת עד סוף העונה כלה והר״ז הלוי ז״ל מתיר גם בזה לאחר הוסת שאין הולכין אלא אחר תחלת הוסת אבל אם קבעה וסת מורכב לפיהוק וימים כל שהגיע ליום הוסת חוששת לכל עונת הוסת מתחלת העונה עד סופה כדרך שהיא חוששת לווסת הימים הפשוטים ובתחלת קביעות הוסת אם פהקה וראתה ואפי׳ פהקה בר״ח כשתפהק פעם שניה באיזה יום שתפהק חוששת לו שמא לפיהוקין לבד תקבענו ואם פהקה ולא ראתה שוב אינה חוששת לפיהוק לבד אבל עדין היא חוששת לאותו היום שמא לא לפיהוק תקבענו אלא לראש חדשים והילכך חוששת ליום החדש השני וכן אם פהקה וראתה באיזה יום שיהיה וחזרה ופיהקה וראתה ולא ליום ידוע הרי זו חוששת לפיהוק דשמא לפיהוקין תקבענו ואם פהקה פעם שלישית ולא ראתה שוב אינה חוששת לפיהוק דשמא לפיהוקין אבל עדין חוששת להפלגת הוסתים כיצד הרי שהפליגה לפיהוק ראשון לפיהוק שני עשרים יום כשהגיע לעשרים יום הרי זו חוששת לו דשמא לא לפיהוק תקבענו אלא להפלגת עשרים יום וכל שהוא להפלגת אינו נקבע אלא בד׳ ראיות לפי שהראיה ראשונה לא בהפלגה ראתה אותו לפי שאין הפלגה בגויה כי אם בשני ראיות.

2 הא דקתני אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת. לאו למימרא שאם פסקה פעם אחת וראתה ונתעטשה פעם שניה וראתה וחששא כפי גרסה פעם שלישית וראתה שיהא זה וסת קבוע שאין מקרים אלו קובעים וסת וכל אחד לחברו אלא עד שתקבענו בפיהוקין לבדן או לעטושין לבדן ג׳ פעמים וזה מבואר.

3 אמר רב יהודה אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד למה שלא מנו חכמים. ואוקימנא לקמן כחכמים דלא כרשב״ג דאלו לרשב״ג לעולם כל הוסתות דוקא לג׳ פעמים ואיכא למידק בוסתות דגופא היכי אשכחן פלוגתא והיכי הויא חזקה לר׳ בחד זימנא דהא לא אשכחן חזקה לרשב״ג אלא בג׳ זמני ולר׳ בב׳ זימני והילכך כיון דבהא בעי רשב״ג ג׳ זמני אלמא בעי חזקה א״כ לר׳ נמי ליבעי תרי זמני ואיכא למימר דשמואל גמרא גמיר לה דבוסתות דגופה בחד זימנא סגי להו לרבנן ואשכח מתני׳ דקתני בוסתות דגופא דכל שתקבענה ג׳ פעמים הרי זה וסת ואמר מתני׳ על כרחין כרשב״ג תרמייהו דאשכחן דק״ל בוסתות ובעינן תלתא זמני וכיון דסופא דמתני׳ דאיירי בוסת הימים בעי ג׳ זמני ורשב״ג היא רישא נמי בוסתות דגופא רשב״ג היא ופלוגתא אחריני היא דרשב״ג סבר אפי׳ בכי הא בעי ג׳ זמני ור׳ סבר אפילו תרי זמני לא בעי דהא אורחא דאע״ג דלא איפסקא בהדיא הלכתא כרשב״ג אפ״ה קיי״ל כותיה וסתם מתני׳ כותי׳ ואע״ג דעביד לה שמואל פלוגתא לא עדיפא מפלוגתיה ממחלוקת דברייתא דקי״ל כסתם מתני׳ ואע״ג דאמר שמואל הרי אמרו אמרו קאמר לי׳ ולי׳ ל״ס ותדע לך דהא לקמן בוסת הדילוג אמרי׳ דשמואל כרשב״ג ס״ל ודאמ׳ רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר״ג ברבי שאמר משום רשב״ג דס״ל קאמר דבוסת הימים ע״כ כותיה ס״ל וכדאמרינן בהדיא בוסת הדלוג וכמו שכתבנו ראתה יום ט״ו בחדש זה ויום י״ו בחדש זה י״ז בחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג וה׳ פי׳ כגון שראתה ט״ו בניסן וי״ו באייר ויום י״ז בסיון קבעה לה וסת לדילוג והרי זו אסורה ביום י״ח בתמוז וביום י״ט באב וביום כ׳ באלול וכן מדלגת לעולם יום אחד בכל חדש וחדש ור״ח ז״ל פי׳ כגון שחוזרת לראות הלילה כגון הוסת הראשון ושילשה כן כיצד הרי שראתה יום ט״ו בניסן ויום י״ו באייר ויום י״ז בסיון וחזרה וראתה יום ט״ו בתמוז ויום י״ו באב ויום י״ז באלול ועוד חזרה וראתה יום ט״ו בתשרי ויום י״ו בחשון ויום י״ז בכסלו הרי זו קבעה וסת מטבת ולהלן לדלוגין כסדר הזה ט״ו לחודש זה י״ו בחדש זה שני לו ויום י״ז לשלישי וכן לעולם חוזרת חלילה ולפי פירושו הא דאמרינן בגמ׳ קבעה לה וסת לדילוג לאו הכי בלחוד הוא דקבעה לה וסת אלא ה״ק אם תשלש כן קבעה לה וסת לדילוג ורב ושמואל לישנא קיטא נקטי ובריתא נמי דלקמן דקתני ראתה יום כ״א בחדש זה כ״ב בחדש זה ושתים בחדש זה עשרים ושלש בחדש זה קבע לה וסת לאו בהכי בלחוד קאמר אלא אם תשלש כן וקשיא לי קצת דלמאי דאוקימנא כגון דרגילה למחזי ביום עשרים ושנתה לעשרים ואחד משמע לכאורה דכל היכא דעיקרא וסת הראשון קבעה לה וסת הדילוגין אלו ואלו וסת הראשון ודאי נעקר בשדלגה ג׳ דילוגין ראשונים וא״כ אף וסת הדלוג נקבע בכך לפי׳ נ״ל הראשון עיקר.

4 ואפי׳ לא שלשה לחזור חלילה ג׳ פעמים קבעה לה וסת לדלוג כמו שאמרנו ובודאי אם דלגה וחזרה לראות חלילה באותן דילוגין כפי׳ של ר״ח ז״ל קבעה לה וסת דילוגין בחלילה ואיכא למודה ה״ד אי בחדשים כלן מלאים אין כאן דילוג אלא הפלגות שוות משלשי׳ ושנים לשלשים ושנים ואי בחדשים כסדרן א׳ מלא וא׳ חסר אין כאן דילוג שוה כיצד הרי שהתחילה לראות בט״ו בניסן שהוא מלא וחזרה וראתה י״ו לאייר הרי ראתה להפלגות שנים ושלשים והשניה שהיא מי״ז מאייר שהוא חסר לי״ז בסיון אינה אלא לשלשים ואחד נמצה שלא דלגה אדרבה קרבה ראייתה וכשחזרה וראתה בי״ח בתמוז חזרה להפלגה של ל״ב וכפי פי׳ הראב״ד ז״ל כשם שהאשה קובעת וסת להפלגות שוות כך היא קובעת וסת בימי החדש כיצד אם ראתה ר״ח ור״ח קבעה לה וסת לראשי חדשים ואעפ״י שאין הפלגותיה שוות שהאחד מלא והא׳ חסר והילכך זו שדלגה כיון שאין ראיותיה צד השוה לא בדילוג שוה ולא בהפלגות שונות אומרים לימי החדש היא קובעת ולא בהשואה אבל בדילוג ולדבריו אם ראתה ט״ו בחדש זה וט״ו בחדש זה קבעה לה וסת לט״ו בין במלואים בין בחסרים ורבותינו הצרפתים ז״ל מוסיפין שאף שם היום גורם וסת כדאשכחן בשור המועד שבת ושבת ושבת נעשה מועד לשבתות והיינו דאמרי׳ בפרקים קמא קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים ואקומה רב אשי כגון שקפצה בחד בשבא וחזאי וקפצה בחד בשבא וחזאי ולחד בשבא אחרינא חזאי בלא קפיצה אלמא ימי השבוע קבעי לה וסת ונמצא לדבריהם דרבים בוסתות דימים ה״א וסת ימים ידועים וקביעות החדש וקביעות ההפלגה ולדברי הכל וסת הפלגות אינו נקבע אלא בד׳ ראיות לפי שאין הפלגות מתוך ד׳ ראיות וראיה ראשונה לאו בהפלגה חזיחיה וכן כתב הראב״ד ז״ל וכן הורו רבותינו הצרפתים ז״ל ואי קשיא לך הא דתניא בבבא קמא ראה שור נגח שור ולא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין לשוורים ואע״ג דקמיתא לאו בסירוגין הות אפ״ה מצטרפת לבתרייתא י״ל דשאני הכי דכיון דאין הפלגה ידועה אלא בשתי ראיות כדאמרן ג׳ הפלגות בעי דהיינו ד׳ ראיות אבל התם הא איכא ג׳ נגיחות וראיה מדקתני במתני׳ היתה למדה יום ט״ו ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה פעמים ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה ג׳ פעמים ליום עשרים הותר ט״ו וקבעה לה יום עשרים אלמא אינה קובעת עד שתשלש להפלגות של עשרים וא״ת התם למודה שאני א״כ דקארי לה לפי רביה דרב מבריתא מאי קרי לה הא מתני׳ היא דלמודה דשאני ועוד מביאין ראיה מדקתני עלה לההיא מתני׳ שאין אשה קובעת וסת עד שתקבענו ג׳ פעמים אלמא אין הפרש בין קביעות של זו לקביעות של אחרת שאינה למודה ופלוגתייהו דרב ושמואל בדלגא היינו דרב סבר כיון שזו לימי החדש היא קובעת אף הראשונה מונין לה שהרי היתה ביום ידוע מן החדש וכאלו ראתה ג׳ פעמים בט״ו בחדש שהיא ודאי קבעת לג׳ פעמים ואף זו קובעת דמתחלת׳ לדילוג בעונה ושמואל סבר אם השות לימי החדש מונין לה את הראשונה אבל כיון שדלגה צריכה ג׳ דילוגין ולענין פסק הלכה בוסת הדילוג פסק ר״ח ז״ל כרב דקי״ל כרב באיסורי וכן פסק הראב״ד ז״ל אבל הרמב״ם ז״ל פסק כשמואל משום דאמרינן דיקא נמי דשבקינה ליום עשרים ושמ׳ והרמב״ן ז״ל כתב דמסתברא כותיה ויש להחמיר כדברי ר״ח והראב״ד ז״ל.

5 מהא דקתני שינתה לי״ז הותר לי״ו ונאסר ט״ו וי״ז ולא מיתסר נמי י״ח דנימא זו כבר דלגה וניחוש כפעם א׳ לוסתה דילוג ש״מ שאין חוששין לוסת דילוג כלל עד תקבענו לגמרי כן כתוב בתוס׳ וכן הורה הראב״ד ז״ל וכן כתב בחדושי הרמב״ן ז״ל.