1והא דאמרינן אבל במתהפכת כל ג׳ ימים אסורה וכו'. לאו דוקא מתהפכת במטה אלא אפי׳ מהלכת נמי אסורה וכדפרי׳ אלא דאיידי דאצטריך לאוקומי קרא שהטבלוה במטה ובשאינו מתהפכת דוקא אצטריך לומר אבל מתהפכת במטה דאפי׳ בהפוך הקל היא פולטת מיד ואסורה כל ג׳ ימים שמא תפלוט וכ״ש במהלכת ואין לה טהרה גמורה עד שתתכבד.2פולטת שכבת זרע רואה הוי וכו'. דעת ר״ת ז״ל דלא מבעיא לן אלא בשכבת זרע דזב שסותר בבועלה יום א׳ ומשום צחצוחי זיבה אבל בשכבת זרע דטהור פשיטא דלא הויא רואה כלל דאפי׳ בבועלה אינו סותר ואין דינו אלא כנוגע ודייה כבועלה וגם הראב״ד ז״ל כן סובר שלא אמרי׳ פולטת סותרת אלא לענין טהרות אבל לא לבעלה דהא אמרינן בפ׳ בנות כותים דדבר הגורם סותר ושאינו גורם אינו סותר ואפילו קושי אינו סותר לפי שאינו גורם כ״ש פולטת שאינו גורמת טומאה לבעלה שאינ׳ סותרת כלל ועולה והביא עוד ראייה לדבריו מדתניא ר׳ שמעון אומר ואחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק אבל משום פולטת שכבת זרע דשכיח טפי לא חשו וכדמשמע מההיא דטועה דבפ׳ המפלת ומיהו ההיא כבר דחינא לה התם דשאני התם משום דהויא בשביעי שכבר סתרה ומקצת היום ככלו אבל באמצע לעולם אימא לך דסתרה ואפי׳ בליל ז׳ דכיון דלילה לא הוי שמור והיינו דפרכי׳ בפ׳ בנות כותים היאך תסתור כל ז׳ דייה כבועלה אבל אידך דלעיל היתה נראית ראיה יותר אלא דשמעתין לא ריהטא הכי דכיון דנקטוה סתמא משמע דאפילו בשכבת זרע דטהור עסקינן שהיא סתם המשמשת ולגבי בעלה נמי משמע דמיירי כן נראה דעת רש״י ז״ל וכן דעת ר״י ז״ל ואע״ג דבבועלה אינו סותר כדמוכח מההיא דפ׳ המפלת סבירא לן דכיון דכתב רחמנא יהיה ואינו בבועלה לטמא בחוץ. אף היא אינו כבועלה לסתור ואפי׳ לר׳ שמעון נמי נהי דלא הוי כבעולה לטמא בחוץ כבפנים אבל לסתור ולטמא בחוץ הויא רואה ואפשר דאפילו לסתור כל מנינה שהכתוב עשאו לענין זה גרמא מדכתיב יהי׳ וסוגיא דפ׳ בנות כותים כרמי בר חמא ליתא וכתב ר״י ז״ל דלפי שיטה זו כל הנשים בזמן הזה שדינן כזבות משום חומר בנות ישראל וכדאיתא בסוף מכילתין כל ששמשה וראתה אעפ״י שפסקה הדם אין בה לסתור אלא לאחר ג׳ ימים לתשמישה זו שתכבד את הבית שמא תפלוט כל ג׳ ואפילו במהלכת לפום פי׳ חדא דלעיל ונמצאת סותרת מנינה ולאו אדעתה.3ונעקר ממנה דם. פרש״י ז״ל שנעקר ממנה דם ויצא לבית החיצון והכין ודאי משמע חדא דהא דומיא דזבה ונדה קתני וכי אמרינן בסמוך כשיצא לחוץ היינו כשיצא לחוץ ממש דפרכי׳ שפיר יצא לחוץ מאי למימרא דאי כשנעקר בפנים ממש וכי אמרינן יצא לחוץ היינו לבית החיצון הרי אמרינן מאי למימרא דהא טובא קמ״ל שמטמא בפנים כבחוץ אלא ודאי כדאמרן ולהא פי׳ אתי שפיר מאי דאמרינן מהו דתימא מגו דמהני טבילה לדם דאיכא גואי מהני נמי להאי מכלל דהאי דם שנעקר לאו גואי קאי וא״ת א״כ דבבית החיצון קאי היכי פרכינן עלה דטומאת בית הסתרים היא דהא רבא אמר לקמן באותו מקום וי״ל דהכא פרכינן סתמא אליבא דאביי ודכותא בתלמודא כדכתיב בכמה דוכתי׳ ואע״ג דלאו אורחיה למעבד הכי אלא על מתני׳ או מתנית׳ הכא נמי כיון דאתי לפרושי מתנית׳ בהא דר׳ חייא בר אשי אמר רב שפיר פרכינן סתמא אליבא דאביי מיהת. בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא פי׳ שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא כדאיתא לקמן מה שאין כן בבית הסתרים שמטמא במשא מיהת הילכך נהי דרואה ליכא שאפי׳ היא שופעת הכתוב טהרה בטבילה מ״מ כיון דנעקר קודם טבילה הרי הדם עצמו טמא כדם נדה לטמא במשא.4עשאוה כנבלת עוף טהור. כלו׳ זו טומאה זרה היא כנבלת עוף טהור.5הכא נמי כשיצא לחוץ. פי׳ והא דאמרינן לקמן עשוה כנבלת עוף טהור לאו לגמרי אלא לומר שדנו אותה כאלו היא בגלוי לענין דלא מהני לה טבליה כי היכי דמהני לדם בגואי וכדמפר׳ ואזיל וא״ת ולמאי דקס״ד מעיקרא מאי האי דקאמר עשאוה כנבלת עוף טהור דהא מקום נבלת עוף טהור לרבא בית הסתרים הוא שראוי לטמא במשא וי״ל דסוגין דמפרש לקמן שלא נחלק רבא אלא בתחילת בית הבליעה אתיא הא אפי׳ לרבא דמיירי בסוף בית הבליעה שהוא בלוע אף לרבא.6כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור. פי׳ שהוציא לחוץ דהיינו פרוזדור מדקתני ליה גבי דם נדה וגבי זבה דמיירי בהכי.7וכדרב הושעיא. איתא בפ׳ בהמה המקשה גבי הא דתנן האשה שמתה ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת ז׳ והאשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה חיה אמאי טמאה כנגועה במת דהא טומאה בלועה היא שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואפקא רב הושעיא גזירה שמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דהוי כילוד דכי נגעה בו טמא.8וכההיא דאתא לקמי׳ דרבא וכו'. והא דמייתי דרב הושעיא ודרבא תרוייהו אצטריכי אצטריך דר׳ הושעיא משום גזירה שגזרו בפנים כבחוץ ואצטריך דרבא לאשמועינן דכל היכי דנפיק ראשו לחוץ דהוי כילוד מטמא אפי׳ מה שבפנים כאלו היה בחוץ ולפי׳ גזרו בו בשלא יצא לחוץ כלל גזירת פנים אטו חוץ שאם אין הדין לטמא אלא מה שיצא לחוץ היאך גזרו בזו שלא יצא לחוץ כלל אלא ודאי כדאמרן כן נ״ל.9וכל מילה שאין בזמנה אין מחללין עליה את השבת. ואפי׳ ספק בין השמשות נמי כדאיתא בפ׳ ר׳ אליעזר וסומכין ע״פ הנשים ואפילו להקל ולחלל את השבת דעד א׳ נאמן באיסורין וכן המנהג ומיהו צריך שיעידו שנולד בלילה ברור וליציאת ראש חוץ לפרוזדור קודם לכן לא חיישינן מסתמא.10מקום נבלת העוף וכו׳. יש שפירשו דמודה רבא בסוף בית הבליעה ולא נחלק אלא בתחילתו ואביי מסתייע מברייתא דבסמוך משום דמשמע ליה דמסתמא קתני בכל בית הבליעה ורבא לא חש לה דמשמע ליה דההיא בסוף בית הבליעה מיירי ולפי׳ זה לית הלכתא כאביי אבל לדברי המפרשים דבכל בית הבליעה פליג רבא הלכתא כאביי ואע״ג דליכא ביע״ל קג״ם לא נאמר בכלל ההוא אלא היכא דליכא מתניתא כאביי ואע״ג דפשוטא דסוגיין משמע כי האי פירושא טפי ומסתבר כפי׳ קמא.11תוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו קמ״ל. פי׳ קמ״ל דבכי הא אפי׳ תוך תוכו וטעמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דזבחים דמינו מחריב בו ושאינו מינו אינו מחריב בו וכתוכו חשוב ועשאוה כמחיצה שאינה חוששת או בשורת הפקוחה וכדאיתא התם ואעפ״י שאמרו שאפי׳ כלי שטף מציל התם נמי דשם כלי הוא מינו חשיב להחריב בו ואעפ״י שהוא עצמו אין לו תוך.
