1מאי לאו כגריס כדקתני היינו גריס כלמטה לומר דאעפ״י שהתחתון גדול כגריס בעלמא טמאה הכא דאיכא כתם למעלה תלינן ביה להקל אלמא כגריס ממש למטה בעי תלייה ואי איכא למתלי טמאה ועוד דגריס דמתני׳ כיתר מכגריס דעד ולא עד בכלל וקשיא לרב חסדא וא״ת מאי קושיא דילמא תנא מלמעלה למטה קתני כלו׳ כתם גדול שלמטה אפי׳ הוא כג׳ גריסין או כשנים או כגריס תולין בעליון אבל פחות מגריס אי נמי כגריס ממש צריך תליה ולעולם עד ועד בכלל י״ל דהא ליתא דמה לו לתנא למימר דשני גריסין וגריס תלינן בעליון אחר שאמר דאפי׳ גדול שבגדולים שבו תולין בעליון ואי לאשמועינן דבפחות מגריס אין צריך תליה הא לא צריך לתנא למכפל ולמתני עיקר בריתא משום הא אלא עקר חדושא לאשמועינן דכתם גדול תולין להקל ולטהר ומשני לא כגריס דלמעלה כלו׳ אם יש בשלמעל׳ כגריס יתלו בו כתם התחתון ומלמעלה למטה קתני כלו׳ אם יש בכתם העליון ג׳ גריסין או שנים או אפי׳ כל שהוא גדול עד כגריס תולין בו הכתם התחתון אבל אם אין הכתם העליון רק כגריס ממש אין תולין בו הכתם התחתון דכל שאין בו יותר מכגריס תלינן בדם מאכלת וכיון שכן כתם התחתון שהוא גדול יותר מכגריס אין תולין אותו בעליון לטהר העליון איכא למימר דהוי דם מאכולת אבל תחתון אינו דם מאכולת אלא מגופא אתא והכי מוכח בהדיא בתוספתא דתניא בתוספתא היו עליה ב׳ כתמים א׳ למעלה וא׳ למטה אעפ״י שהתחתון גדול והעליון קטן תולה התחתון עד כגריס שאני אומר ממקום שבא העליון בא התחתון נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד מהו ה״ה דהוה מצי למימר נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד מאי הוי דאי פשיטא ליה דבכי הא גוונא אינה תולה אלא א״כ בסמוך לוקי כה״ג נתעסקה במועט אינה תולה מרובה בתוספת.2תא שמע כתם ארוך מצטרף טיפין טיפין אין מצטרפין. פי׳ והיה עכשו סובר שאין הפרש בין עד לחלוק דכל שבזה טמא ובריתא דבעי גידוף רבנן היא ופליגי ודחינן דבריתא אפי׳ כר׳ אלעזר ושאני כתם מעד ואסיקנא מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ אלעזר דפליגי רבנן עליה ומיהו אע״ג דפליגי בריתא ככולי עלמא אתיא ושאני עד מכתם והכי משמע מן התוספתא דקתני משוך טמא מפני שהוא דם הקנוח משמע דבחלוק אפי׳ משוך טהור.3פרק תשיעי האשה שהיא עושה מינקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתיא דם. מסתברא דלר״ש דוקא קאמר דכיון דאיהו האיש אפי׳ בא בשעת צרכים ניחוש נמי כל היכא דאיכא למיחש אבל לר׳ יוסי כיון דבשעת צרכים אתא דם חזקה עם המים בא ואפי׳ נמצא על שפת הספל כיון דאמר רב שמעון חזקת דמים מן האשה לא שנא עומדת ל״ש יושבת וא״ת א״כ בעיא קמיתא דבעי יושבת מה לי א״ר שמעון לפשטה ממתני׳ ואמאי שבקה ופשט מבריתא י״ל דבריתא ניחא ליה דמפרשה בהדיא ביושבת וא״נ לאו בריתא הוה אמינא דכל כי האי לא אמרינן חזקה אבל השתא דמתניא בריתא שמעינן דבכל ענין אמרי׳ חזקת דמים מן האשה.4אמר רב בנכרית הרואה. פי׳ לאו רואה ממש בעינן שאלה קאמר דא״כ מאי שנא נכרית אלא הרואה הרגילה לראות קאמר ולאפוקי ראויה לראות ולא שראת'.
