ריטב"א על נדרים ל״א

1 מתני' הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים. פירוש ומותר באומות מקיימי שבת ואוקימנא דמתני' מיירי במצווה ועושה וישראל וכותים מצווים בשביתת שבתות ושובתים בו אבל נכרים אף על פי ששובתים אינם מצווים והאי תנא סבר דכותים גרי אמת הם:

2 מאוכלי השום. פירוש בלילי שבת לצורך עונה שהיא מלילי שבת ללילי שבת כדדרשינן כתובות דף סב: אשר פריו יתן בעתו זה המשמש מטתו מלילי שבת ללילי שבת:

3 אסור בישראל ואסור בכותים. שנוהגים באכילת שום בלילי שבת ומצווים ועושים:

4 מעולי ירושלים אסור בישראל. פירוש שישראל מצווין שעולין לרגל ומותר בכותים שמצווין ואינם עושים:

5 קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות העולם. פירוש שאומות העולם קרויין בני נח אבל ישראל על שם אברהם מיקרו: שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות. שאפילו בני עשו אינם נקראים זרע אברהם דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק:

6 שאני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות. אוקימנא מתני' בגמרא בזבינא מציעאה. פי' דזבינא הוא באחד משלשה דרכים האחד זבינא חריפא והוא הדבר הצריך לבני אדם באותו זמן ובאותו מקום וקופצין עליו לוקחין וכל כה"ג כשהוא נמכר בשוויו חשיב הנאת לוקח ולפיכך אם הלוקח מודר הנאה מן המוכר אינו לוקח ממנו בשוויו דהא מהני ליה אלא לוקח ביתר אבל אם המוכר מודר הנאה מן הלוקח מותר למכור בשוויו או פחות אבל לא ביתר. והשני זבינא דרמי על אנפיה פירוש שמוטל לפני המוכר ואין קופצין עליו לקוחות והוא נואש ממכירתו עכשיו והאי כשנמכר בשוויו הוי הנאת מוכר ולפיכך כשהמוכר הוא המודר מן הלוקח אינו מוכרו לו אלא בפחות משוויו דהא מתהני מיניה דלוקח אבל כשהלוקח מודר מן המוכר לוקח בשוויו או יותר אבל לא בפחות. והשלישי זבינא מציעא והוא הדבר הבינוני שאינו לא חריפא ולא דרמי על אנפיה והאי כי מזדמן בשוויה חשיב הנאת מוכר והנאת לוקח והיינו מתני' שאם אמר קונם שאני נהנה מראובן לוקח ביתר ומוכר בפחות אבל אינו לוקח ולא מוכר בשוויו דמכירת זבינא מציעאה בשוויו הנאת מוכר ולוקח היא הילכך בין שיהא המודר הזה מוכר או לוקח מראובן בשוויו הא קא מתהני מיניה אלא לוקח ביתר ומוכר בפחות וכן אם אמר קונם שישראל נהנים לי שחברו מודר ממנו הנאה לוקח בפחות ומוכר ביתר דאי זבין או מזבין בשווייה הא מתהני חבריה מיניה וכבר פירש זה רבינו ז"ל בהלכה:

7 והלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו אם זבינא חריפא חייב. דהנאת לוקח היא ושואל הויא ובזבינא מציעא הויא שומר שכר ובזבינא דרמי על אנפיה שומר חנם וכבר פירשתי זה במסכת בבא מציעא:

8 קונם שאני נהנה להם והם לי יהנה לאומות. פירש הרב פינחס הלוי ז"ל דהא קא משמע לן דלא תימא דהוה ליה כנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו כנשבע שלא יישן שלשה ימים דהא אכתי מצי ליתהני לאומות העולם ודבר שאפשר לקיימו הוא אבל אבל נדר שלא יהנה לעולם לבריות ולא יהנו הם לו הוי דבר שאי אפשר לקיימו והיו מלקין אותו ונהנה לאלתר:

9 תוספתא הנודר מישראל אסור בגרים. פי' דגרים נמי בכלל ישראל והיינו גר שמל וטבל כראוי:

10 מן הגרים מותר בישראל. דלאו גרים מיקרו ופשיטא אלא דתנא לה אגב רישא:

11 מישראל אסור בכהנים ולוים. דכולהו בכלל ישראל:

12 מכהנים ולוים מותר בישראל הנודר מן הכהנים מותר בלוים מן הלוים מותר בכהנים. פירוש ואע"ג דבעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים כדאי' ביבמות דף פו: לא קרו אינשי לוים אלא ללוים ממש ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ומסתברא דנודר מן הכהנים אסור בחללי כהונה דהנהו נמי כהנים מיקרו והיינו דלא נקט אלא מותר בלוים וכ"ד מורי נ"ר:

13 תניא המודר הנאה מבני העיר כל ששהה שם שנים עשר חדש. פירוש קודם נדרו הוו מבני העיר ואסור בהם וכן הדין בנודר מאנשי העיר כדמוכח בב"ב בפרקא קמא דף ח. והתם תנן שכל שקנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר א מיירי לתת בפסי העיר ובמסים וארנוניות והוא הדין לנדרים דכי הדדי נינהו כדאיתא התם ודעת מורי נר"ו שהנודר או ב המאחרי' על מי שהוא מקהל פלוני דינו כנודר מבני העיר:

14 מיושבי העיר עד שלשים יום מותר ליהנות ממנו. מכאן ואילך כלומר שנשתהה בעיר שלשים יום קודם לנדרו של זה ואפילו דעתו לחזור חשוב יושבי העיר ואסור ליהנות ממנו:

15 והמודר הנאה מבנים מותר בבני בנים. פירוש דאע"ג דבלשון תורה מיקרו בני בנים בנים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולא מיקרו בנים אלא בנים ממש מיהו יש במשמע אפילו בנו ממזר ומסתברא דנודר הנאה מזרעו אפילו בני בנים בכלל דהכי מיקרו אפילו בלשון בני אדם בתוס' שלפנינו לא הוזכר הך בבא דהמודר מבנים ואולם הרא"ש הביא ברייתא זו ועיין בספר משכנות יעקב פרשת בלק דף קע"ו ע"ב ועיין במס' בתרא דף קמ"ג ע"ב שהביאו הש"ס:

16 מתני' קונם שאיני נהנה מן הערלים מותר בערלי ישראל. פי' שלא נימול מפני שמתו אחיו מחמת מילה ואסור במולי עובדי כוכבים דעובדי כוכבים אפילו ישמעאל מהול וגבעוני מהול ערלים מקרו בלשון בני אדם וגם בלשון תורה כדכתיב כי כל הגוים ערלים ואין שום ישראל נקרא ערל סתם אלא ערלי לב עי' במ"ש התוס' במס' יבמות דף ע"א סע"א ובמס' ע"ז דף כ"ז ע"א:

17 גמ' רבי אומר גדולה המילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה מלמד ששקול הברית כנגד כל דברי התורה: