1תניא יתר על כן א"ר אליעזר. פי' יתר ממה ששנינו במשנתנו דמדיר חבירו שיאכל אצלו הוי נדרי זרוזין הוסיף ר' אליעזר רבותא ואמר דהוי נמי נדרי זרוזין האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך פי' קונם יהא עלי מה שאני נהנה משלך אם אין אתה מתארח עמי ואוכל עמי פת חמה ושותה עמי כוס של חמין והלה הקפיד כנגדו וסירב שלא להתארח עמו אף אלו נדרי זרוזין ולא אסור בנכסיה דאנן סהדי דלא נדר בדוקא שהרי אין לו להקפיד כ"כ לאסור נכסי חבירו עליו מחמת כך ולזרזי להתארח אצלו ולהמשיכו לרצונו נתכוון ורבנן פליגי עליה ואמרי דבהא ודאי איכא טענה דקפידא דאמר לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי וגמר ונדר ור' אליעזר סבר דאע"ג דאיכא האי טעמא אפילו הכי נדרי זרוזין הוי והיינו דקתני אף אלו נדרי זרוזין כלומר אף אלו דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא. והא דתנן קונם שאתה נהנית לי אם אין אתה נותן לי כור אחד של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי דמשמע דנדריה נדרא ולא הוי זרוזין בהא אפי' ר"א מודה דקפידא הוי ולא זרוזין דהכא איכא טעמא רבא לאו מלכא אנא דאנא מהנינא לך ואת לא מהנית לי ועביד איניש דקפיד ואסר נפשיה למאן דלא מהני ליה אבל אידך דתנן קונם שאיני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור אחד של חטים ושתי חביות של יין הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ואומר כלום נתכוונתי אלא מפני כבודי זהו כבודי דמשמע דנדריה נדרא עד דמחיל ליה ואומר זהו כבודי ההיא רבנן היא דאמרי דבהא נדרא דקפידא הוא משום טעמא דלאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי אבל לר"א דלית ליה האי טעמא כדקתני יתר על כן הא נמי נדרי זרוזין הוא וכבר איפסיקא הלכתא בהדיא כראב"י דאפי' היכא דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא הוי נדרי זרוזין ולא חייל נדרא. וליתא לההיא מתני' דקונם שאני נהנה לך דכרבנן הוי מ"מ ש"מ דכל היכא דקפיד בדוקא וחייל נדרא אם אמר זהו כבודי הרי הוא מותר שלא נתכוון אלא לכבודו:2ויש מן החכמים שסוברין דמתני' דקונם שאני נהנה לך דחייל נדרא עד שיאמר זהו כבודי אפילו ר"א מודה בה דשאני התם שהיה נותן לו מתנה מרובה כור חטין או שתי חביות של יין דאי לאו דקביל איהו מקמי הכי הנאה מניה לא הוה יהיב ליה האי מתנה וכיון דכן כשנודר אותן נכסים של מקבל עליו אם לא יקבל ממנו מתנה זו קפידא הוי ודאי דאמר לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי אבל במתניתא דלא יהיב ליה אלא מתנה מועטת שיבא להתארח אצלו לאכול פת חמה ולשתות כוס חמין לא משמע משום הא שיהא הנותן מקבל טובה מן המקבל וכי אסר נכסי מקבל עליה אם אינו מתארח אצלו ליכא קפידא אלא זירוזין ולא משמע הכי בגמ' דהא אמתני' דתנן ר"א בן יעקב אומר שהרוצה שיאכל חבירו אצלו ומדירו מנכסיו אם לא יאכל עמו נדרי זירוזין הוי אייתינן עלה בגמ' הא מתני' דקונם שאני נהנה לך והוה קס"ד לאוקמה כרבנן ודחינן דלעולם ר"א ושאני הכא דאמר ליה לאו כלבא אנא דקס"ד דבהא מודה ר"א ושקלינן וטרינן ואסיקנא ממתני' דיתר על כן דאפילו היכא דאיכא טעמא דלאו כלבא אנא פליג ר"א וממילא איבטילא אידך אוקמתא דאוקימנא כר"א ואתיא כרבנן כדקס"ד מעיקרא דאי לא הוה לן למיהדר ולמפרך מינה ולמימר דלעולם ר"א ושאני התם דאיכא מתנה מרובה ומדלא אמרי' הכי בגמ' לית לן לדידן לפרושי הכי מסברא כנ"ל:3אמרי' בגמ' דף ג: הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כלה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור כל השנה כלה הרי הם בטלים ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר ופריך תלמודא אי זכור בשעת הנדר קיימיה לנדריה ועקריה לתנאיה ופריק אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר רבא אמר כגון שהתנה בר"ה ולא ידע ממה התנה וזכור בשעת הנדר ונדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר נדריה לית ביה מששא לא אמר על דעת הראשונ' אני נודר בטליה לתנאיה וקיימי' לנדריה ע"כ לשון הגמ'. והכי פירושא הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה ולא יעבור עליהם בבל יחל יעמוד בר"ה פי' לאו דוקא שהרי אין קדושת היום גורמת אלא תנאו גורמת וה"ה בכל יום שירצה להתנות על הנדרים הבאים אחרי כן אלא דמשום דקתני הרוצה א שיתקיימו כל נדריו של כל השנה לא סגיא דעביד אלא בר"ה אבל לאו דוקא וביניה לנפשיה נמי מצי מתני בדבור זה אלא דאי עביד בפני שנים עדיף טפי משום חשד הרואים שלא יחשדוהו כשיעבור על נדריו בתוך השנה דלא ידעו בתנאיה וכי מתני בפני שנים או ג' מפורסם מילתא ולא אתי לידי חשדא:4ויאמר כל הנדרים שאני עתיד לידור כל השנה כלה הרי הם בטלים מעכשיו ולאחר כן אם נדר כלום בתוך השנה אינו כלום כיון שכבר בטלו קודם לכן:5והוא שיהא זכור בשעת הנדר. וקס"ד דהכי קתני והוא שיהא זכור בשעת נדרו מה שהתנה בר"ה שלא ידור כל השנה ואע"פ שהיה זכור תנאו נדר סתם ומש"ה פריך דאי זכור תנאיה לגמרי בשעת הנדר ואפ"ה נדר הא בודאי בטליה לתנאיה דר"ה וקיימיה לנדריה דהשתא ועובר עליו בבל יחל ופריק אביי תני ובלבד שלא יהא זכור תנאו בשעת הנדר דהשתא לא הוי נדרא דכנדר טעות הוא ומהני ליה תנאיה לבטול נדרא:
