1מתני' הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא ממעשה רתחתא. כגון חילקא וטרגיס וטיסני סלת וארז זריד וערסן. פי' כולם מיני דייסא ומיני קמחים שנאכלין לעצמן בלא פת:2אמר קונם היורד לקדרה עלי שאני טועם אסור בכל מיני המתבשלים בקדרה. ואפילו באותן שהן ליפתן לפת ודוקא דקאמר יורד לקדרה הא לאו הכי אע"ג דאמר מעשה קדרה שאני טועם אינו אסור אלא במעשה קדרה וכי אמר היורד לקדרה אע"פ שלא אמר שאני טועם אסור בכל המתבשל בקדרה אלא תשלום נדרא דנודר הוא דנקט תנא ולאו דוקא:3תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאילפס שכבר ירד לקדרה קודם שירד לאלפס. פי' דרכן היה במעשה אלפס לבשלו תחלה בקדרה ואח"כ באילפס הלכך כשנודר מן היורד לקדרה אסור במעשה אילפס שהרי ירד מתחלה לקדרה:4מן הנעשה בקדרה. פי' דמשמע שנגמר בשולו בקדרה מותר במעשה אילפס לפי שנגמר מלאכתו באילפס:5מן הנעשה באילפס מותר הנעשה בקדרה. פי' מותר במה שנגמרו מלאכתן בקדרה:6גרסת ההלכות הנודר מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת. פי' לפי שמעשה של תנור אינו אלא לאפות את הפת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור. פי' כגון גדי שצלאו בתנור וכיוצא בו והאי גירסא לא נהירא דלישנא דיורד לתנור טפי משמע לשון נופל לכל ב הנודר לתנור כדאמרינן ברישא בכל היורד לקדרה ותו לישנא דמעשה תנור לא משמע אלא פת שהיא מלאכה מיוחדת לתנור ואיכא נסחי דגרסי איפכא קונם יורד לתנור עלי אסור בכל הנעשין בתנור אבל מעשה תנור עלי אינו אסור אלא בפת והאי נסחא דייק טפי:7מתני' מן הכבוש אינו אסור אלא בכבוש של ירק. פי' משום דאמר הכבוש בה"א הידיעה דמשמע אותו שידוע להיות כבוש על הרוב דהיינו כבוש של ירק:8כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושים. ואפילו של דג ובשר דהא לישנא לשון כולל הוא לכל כבוש:9מן השלוק אינו אסור אלא בשלוק של בשר. שהוא ידוע בשליקה:10שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקים. ואפילו של ירק דלשון כולל קאמר:11מן הצלי אינו אסור אלא בצלי של בשר דברי ר' יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויים. ואפילו דג וביצה וכל דבר:12מן המליח אינו אסור אלא במליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחים:13ואיבעיא לן בגמ' היכא דאמר קונם כבוש עלי כלישנא דרישא קונם שלוק קונם צלי קונם מלוח דלא קאמר הצלי המליח השלוק בכל אחד מהם בה"א הידיעה ולא קאמר נמי שאני טועם כלישנא דסיפא מה יהא דינו ולא איפשיטא ולחומרא ואסור בכל הצלויין ובכל המלוחין ואית דגרסי במתני' ברישא מן הכבוש ומן השלוק פי' שהוא שם דבר ולא פעול ולהכי משמע מן הדבר המיוחד לאותו דבר ומאי דכתיבנא עיקר:14ירושלמי הוו בעון מימר מליח לעולם. פי' שהעמידו להעמידו במלחו הוא דהוי מליח הא לשעה לא. כלומר לא הוי בכלל מליח א"ר יודן מן הא דתניאהרי עלי כבשר מליח הדא אמרה מליח לשעה מליח הוא. פי' דבשר מליח דתנינן היינו בשר מליח של קרבנות שהוא דבר נדור כדמסיים בסיפא אם בשל שלמים נדר הרי זה אסור וקרבנות לא היו מלוחין אלא לפי שעה כדאיתא במס' תמיד ואפ"ה קרי ליה בשר מליח:15מתני' דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים. פי' מדקאמר בגמ' דדג גדול משמע ודגים קטנים משמע ולא אמרינן דלא כרשב"א משמע דלא פליגי ומודה תנא דידן לדברי רשב"א והכא לאו דקאמר דג או דגים שאני טועם דא"כ פליג אדרשב"א אלא דקאמרינהו לתרוייהו דקאמר דג דגים וה"ה נמי לאומר דג דגה ומש"ה משמע בין גדולים בין קטנים דדג משמע גדולים. ודגים או דגה משמע קטנים:16ואסור בהן בין חיין בין מבושלין בין מלוחין בין טרופין ומותר בטרית טרופה. והוא מין דגים קטנים שהן טרופין דדג או דגים שלמים משמע ולא עשויין לשברי שברים הרבה ואין צריך לומר בציר ומורייס פי' שנעשה בהן קידם הנדר דאילו שיצא מהם לאחר הנדר אסור מדקאמר שאני טועם והכי איתא בגמ' לקמן:17הנודר מן הצחנה. והוא מין דגים קטנים שטרופין יפה יפה:18אסור בטרית טרופה. שאינם טרופים כ"כ וי"מ דצחנה דגים שלמים אלא מדנקיט ליה בפרט גלי אדעתיה דאפילו בשהן טרופין אסרינהו ולא מחוור ומותר בציר ומורייס דלא נתכוין אלא לגופן והוא דלא אמר שאני טועם דאי לא אסור ביוצא מהן:19והנודר מטרית טרופה מותר בציר ומורייס שלהן אבל בצחנה פשיטא דאסור שהרי היא טרופה יותר ולא איצטריך ליה למתני דכיון דקתני הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה כ"ש שהנודר בטרית טרופה אסור בצחנה:20גמ' תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שאני טועם. פי' דאמרינהו לתרוייהו אסור בין גדולים בין קטנים ופרישנא דדג משמע גדול ודגה משמע קטנים ומשמע גדולים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:21ירושלמי איזהו דג גדול ואיזהו דג קטן ייבא בר מר זעירא כל נון דנא אכיל ליה פחות מן ליטרא כלכית אנא מטעים ליה פי' כל שמשקלו פחות מליטרא נקרא קטן וכה כן פי' והכא לענין נדרים כן הדין:22כתב רבינו ז"ל ומסתברא לן שהכל לפי מקום הנודר את שדרכו לקרות דג קטן הוא דגה ושהוא גדול להם נקרא דג אע"פ שהוא פחות מליטרא:23מתני' הנודר מן החלב אסור בקום. פי' מימי נסיובי דחלב והן החלב שקורין בלע"ז שואיר"ו ומיא בעלמא הוא ולא מיקרי חלב:24ור' יוסי אוסר. פרישנא בגמ' דלא פליגי אלא דבאתריה דר' יוסי לקומא נמי קראו ליה קומא דחלבא ועיקר שמו הייני שם אביו דקומא דחלבא בעי למימר חלב קרוש ובאתריה דת"ק לא קרו ליה אלא קומא בלחוד:25מן הקום מותר בחלב. פי' ואפילו לר' יוסי דהא לא קרו ליה קומא כלל:26אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפילה. והא דברי הכל היא וליכא דפליג עלה וכן הלכה:27תניא הנודר מן החלב מותר בקום מן הקום מותר בחלב מן החלב מותר בגבינה מן הגבינה מותר בחלב מן הרוטב מותר בקיפה מן הקיפה מותר ברוטב שומנא והוא מוהל היוצא מן הבשר וקיפה תבלין והוא דק דק שמתאסף בשולי קדרה מן התבשיל ומיץ בשר. ואי אמר בשר זה עלי אסור בו וברוטבו ובקיפתו. פי' דכיון דאמר זה משמע זה וכל היוצא מזה מכאן ואילך אבל לא הוי טעמא משום לישנא יתירא דהא איצטריך למימר זה לאשתרויי בבשרא דעלמא אלא ודאי כדאמרן:28ירושלמי מ"ט דר' יוסי בקום שם אביו קרוי עליו על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל ג מבושל חמרא קרו ליה כתב רבינו ז"ל דכיון דבגמרא דילן איתמר דרבי יוסי ורבנן לא פליגי דמודו רבנן כל היכא דקרו ליה לקומא קומא דחלבא שהנודר מן החלב אסור בקום א"כ שמעינן מינה דמודו רבנן בנודר מן היין שאסור ביין מבושל דהא בכל דוכתא הכי קרו ליה יין מבושל על שם אביו ואע"ג דתנן לקמן דף נג. הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מסתוניות מותר בחומץ סתוניות ר' יהודה בן בתירא אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו אסור ביוצא ממנו ופליגי רבנן עליה התם שם בנו הכא שם אביו פי' דהתם בדבש וחומץ עיקר השם שלו היינו שם התולדה שנתחדש עכשיו והם החומץ והדבש ובהכי הוה סגי להו למיקרינהו אלא שמכנין אותו בשם אביו למיקרינהו דבש תמרים וחומץ סתוניות משום דאיכא דבש וחומץ שהן של מינים אחרים ולהבדיל אלו מאותן מינין נקראים על שם אביהם אבל הכא עיקר שמם היינו החלב והיין דאילו קומא או מבשלא לאו עיקר שמא הוא ולא אפשר למיקרינהו בהו ואין לך קומא אלא מחלב ולא חמרא מבשלא אלא מחמרא ואין נקראין בשם קומא וחלב ומבשלא להפרישן ממינין אחרים דקומא ומבשלא אלא להפרישן מחלב גמור ויין גמור. נמצאת למד שזה עיקר שמם של אביהם ושם תולדתם נופל להפרישם מאביהם ממש הילכך אע"ג דבלישנא משמע ששם אחד הוא דבש תמרים וקומא דחלבא כי מעיינת בהו לא דמי כלל וכ"ש ביין מבושל שאין שמו דומה לאידך דאילו ביין מבושל שם האב קודם ומכונה במבושל ואילו בדבש תמרים שם הבן קודם ומכונה באביו כן נראה לי פי' דברי רבינו ז"ל ועיקר הם:29מתני' הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה. פי' ואפילו היוצא מהם אח"כ דאיהו לא אסר נפשיה אלא בבשר והני לאו בשרא נינהו: ור' יהודה אוסר. ברוטב ובקיפה שיוצא מהן מכאן ואילך:
