ריטב"א על נדרים ס״ג

1 מתני' קונם יין שאני טועם השנה. פי' שנה זו או השנה הבאה או שנה פלונית דכלהו חד דינא אית להו לכל דבר ונתעברה השנה אסור בה ובעיבורה כלומר שאסור עד סוף אלול דלא סגי ליה בשנים עשר חדש וכן מפורש בירושלמי:

2 עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון. פי' בין לקולא בין לחומרא וסתם אדר היינו אדר הראשון וכן הדין לשטרות:

3 גרסינן בפ"ק דר"ה דף יב. באחד בתשרי ר"ה לירקות ולמעשרות לענין שאין תורמין מן החדש על הישן ומן הישן על החדש ולנדרים ואמרינן לנדרים למאי הלכתא לכדתניא המודר הנאה מחבירו לשנה. פי' סתם שלא סיים אותה מונה שנים עשר חדש מיום ליום. פי' ומתחיל מניינו לאלתר ואם אמר לשנה זו אפי' לא עמד אלא בעשרים ותשעה באלול עלתה לו שנה ואפילו למ"ד התם דיום אחד בשנה אינו חשוב שנה הכא לצעוריה נפשיה קביל עליה והא אצטער מיהו הא קיימא לן דלכל מילי יום אחד בשנה חשוב שנה ופרכינן ואימא ניסן ופריק בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכולהו קרו לתשרי ר"ה והא דתנן במתני' אסורבה ובעיבורה לאו למימרא וכו' כמו שמפורש בהלכות וגרסינן בירושלמי הדא אמרה ניסן ר"ה לנדרים פירוש פירכא היא דקא ס"ד דהכי קתני אסור בה ובעיבורה היינו למימרא דאסור בה ובעיבורה דוקא דכי שלים עיבורה דהיינו ב אדר ל' סלקא ליה שתא דניסן ר"ה לענין נדרים ופריק תשרי ר"ה לנדרים אלא שלא תאמר עלה ר"ח אדר תחת אלול ויהא מותר באלול שכבר שלמו לו שנים עשר חדש לפום כן צריך למימר אסור בה ובעיבורה לומר שאסור אף באלול ואין איסור של חדש העיבור עולה לו וכן הלכה:

4 תניא אדר ראשון כותב אדר ראשון. פי' שכל מעשה שנעשה באדר הראשון כשעושים עליו שטר כותבין אדר הראשון דאלולי כתבי אדר סתם אדר ב' משמע. אדר ב' כותב אדר סתם דברי ר"מ ר' יהודה אומר אדר א' כותב אדר סתם ב' כותב תניין כלומר דס"ל דאדר סתם אדר ראשון משמע וקי"ל דר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה וסתם מתני' כוותיה הלכך הנשבע לחבירו או לעשות כלום עד אדר סתם זמנו עד אדר ראשון ור"ח להבא דלענין איסור נדר ושבועה ושטרות דינם שוה בזה כדמוכח בגמרא ואדר סתם אדר ראשון משמע וכבר טעו בזה רבים וגדולים ומה שכתבנו עיקר והלכה למעשה:

5 מתני' ר' יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד לילי פסח שלא נתכוון אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין. פירוש ואע"ג דעד שיהא בעלמא עד שיצא הכא לא משמע אלא עד שיגיע:

6 אמר קונם בשר שאני אוכל עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר. פירוש והיינו ליל הצום:

7 ר' יוסי אומר שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום. פי' והיינו ליל שבת שזה מעשר תקנות שתקן עזרא שיהו אוכלין שום בלילי שבת משום מצות עונה כדאיתא בפרק מרובה דף פב.:

8 מסתברא דאבא לא פליג על ברא דלא גרע שום בליל שבת דאיכא מצוה דתקנת עזרא מבשר בלילי הצום דליכא מצוה כלל אלא דאורחיה דאכיל ליה ומסתברא נמי דרבנן לא פליגי בהא דכי קתני קונם שאני טועם עד שיהא הפסח אסור עד שיצא היינו בנודר מדברים דעלמא אבל ביין מותר מטעמא דרבי יהודה דלית לן לאוקמי פלוגתא ביני תנאי בכדי והא ודאי עדיפא מההיא דהיו מסרבין בו לישא את בת אחותו ומההיא דטען והזיע דאזלינן בתר אומדנא דאילו התם שבקינן לישנא לגמרי דמשמע איסור כולל שאסר הנאת אחותו לכל דבר והנאת פשתן לכל דבר ומשום אומדנא אמרינן שלא נתכוון לאסור בת אחותו אלא לנשואין ולא נתכוון לאסור אניצי פשתן אלא לטעון בלחוד וכל שכן בהא דקאמר שיהא והא לישנא הכי והכי משמע דהא בדבר שאין זמנו קבוע משמע עד שיגיע אלא דבר שזמנו קבוע משמע טפי עד שיצא וכיון דאיכא אומדנא דמוכח דעד שיגיע קאמר דיינינן ליה כדבר שאין זמנו קבוע דמשמע עד שיגיע וסתם לן תנא בחמירתא וכ"ש בקילתא כנ"ל וכן דעת מורי רבינו דהלכתא כר' יהודה ורבי יוסי ולא פליגי אדרבנן אבל רבינו הגדול ז"ל כתב בהלכות דפליגי אדרבנן ולית הלכתא כוותייהו ואין משיבין את הארי:

9 ירושלמי קונם יין שאני טועם בחג אסור בי"ט האחרון. פירוש שמיני חג עצרת:

10 האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך כלומר משלך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור של חטים ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו כלום אמרת לי אלא מפני כבודי זהו כבודי. פי' ואע"ג דקאמר לבניך דרך כבוד אמר לו לומר שאין מנחה זו ראויה לו אלא לבניו בלשון מוסר בני אדם אבל הכונה ליתנה לו הוא ולכבודו נתכוון וריצויו בקבלתו אבל ריצוי הבנים אינו מועיל לכלום וכן הדין במי שנשא אשה במקום אחר והדירוהו שלא ידור א בעוד זמן ידוע אם אמרו המדירים זהו כבודנו שתלך לדרכך כיון שצר לך המקום הרי הוא מותר ואפילו נדר על דעת רבים וכמו שכתב הראב"ד בתשובה וכן כל כיוצא בזה:

11 וכן האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים ה"ז יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם ויאמר הריני כאילו התקבלתי. פירוש ומיירי בבנים הסמוכים על שולחנו דאי לא מחילה דידהו הוה בעי וכן הדין בכל הנשבע כלום להנאת חבירו שאם מחלו או אמר הריני כאילו התקבלתי עכשיו אפילו לא פטרו לגמרי מחובו פטור משבועתו וכן אם האריך לו זמן שוב אינו חוזר לחיוב שבועתו אלא א"כ התנה כן בנדרו שיהא חייב בשבועה לכל זמן שיקבע וכמו שנהגו. ובשבועת אצטג"ש אע"פ שמחל לו עמידת יום אחד לא מחל השאר וכן הדין בכל התנאים דעלמא שתלה מעשה בתנאי שאין בו הנאת חבירו כלומר הנאת הנותן או המוכר כגון על מנת שתלך לירושלים לצעוריה הוא דעבד ומאי מצי מחל ליה ואפילו יש בו הנאה ללוקח או למקבל מתנה לא מצי מחיל לנפשיה למימר כלום נתכוונת אלא לכבודי דדילמא קפידא הוי והכי מוכח מדאמרינן קדושין דף כז. וב"ב עז. גבי שלשה שטרות הן זכו בשדה ב או לפלוני על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה ולא מצי לוקח לממחל לנפשיה כתיבת שטר שהוא להנאתו. מיהא מדעתו של מוכר שהסכימו שניהם נמחל וכן אם אמר שדי נתונה לך על מנת שאתן לך מאתים זוז אם הסכימו שניהם במחילת המעות נתקיימה המתנה ואי לא לא וכן לא שייך למימר הריני כאילו התקבלתי בבטול מעשה שאם אמר קונם שאתה נהנה לי אם תעשה לי דבר פירוש אם תלך למקום פלוני והלך ועשה אינו יכול לומר הריני כאילו לא עשיתי וזה פשוט וכבר הרווחתי בעניינים אלו במקומות אחרים מפי מורי רבי' נר"ו:

12 טעמא דאמר ברישא זהו כבודי ובסיפא הריני כאילו התקבלתי הא לא אמר הכי נדרא הוי ולא הוי נדרי זרוזין דלא צריכי הפרה דהא בכל חד וחד איכא טעמא רבה לנדריה ולאו לזרוזי חבריה איכוין דברישא לעיל דף כד. אמר ליה לאו כלבא אנא דאנא מתהנינא מינך ואת לא מתהנית מנאי ולאיסור גמור נתכוון לנכסי חבירו אם הוא מתגאה שלא ליהנות משלו ובסיפא אמר ליה לאו מלכא ג את דמהנינא לך ואת לא מהנית לי וכל היכא דאיכא טעמא דאיכוון למיסר נפשיה לא הוי זרוזין וכדפרישנא בדוכתא:

13 ירושלמי מה אנן קיימין אם בשזה אומר בפירוש מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר ואם בשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודי. פירוש שאומר הנותן כי לכבוד עצמו נתכוון ולא לכבוד חבירו שלא יתפרנס משל אחרים דברי הכל אסור ואפילו לרבנן אלא ד דינן קיימין בסתם פירוש שאין הנותן מפרש כלום רבי מאיר סבר לכבוד עצמו נתכוון ורבנן סברי לכבוד חבירו נתכוון:

14 היו מסרבין בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם וכן המגרש את אשתו ואמר קונם אשתי נהנית לי לעולם הרי אלו מותרות ליהנות לו שלא נתכוין זה אלא לשם אישות היה מסרב בו חבירו שיאכל אצלו ואמר לו קונם לביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה וכן הלכה:

15 תוספתא היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו במשתה ואמר קונם ביתך שאני נכנס תוך המשתה אסור לאחר המשתה מותר שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה ובהכי סליק פירקא ברחמי שמיא: