1ברירנא לה בפ"ק האי פלוגתא דרבי ורבנן בהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה קא טרינן בגמרא לפרושי טעמייהו ואיתמרו בה כמה מימרי וחד מינייהו מימרא דרב שרביא דאמר בחליצה פסולא קא מיפלגי דרבי סבר חליצה פסולה פוטרת ורבנן סברי אינה פוטרת2וקשיא להו לרבוואתא היכי אמרו רבנן חליצה פסולה אינה פוטרת והא כוליה פירקין חליצה פסולה פוטרת דתנן אין אחר חליצה כלום ועוד אי לא מיפטרה בחליצה פסולה במאי קא מיפטרה וקא פרישו לה פרושי דלא מסתברי דכולהו אית להו פירכי ולהכי לא כתבינן להו3ואנן פרישנא לה פירושא ברירא ונהירא והכין פירושה רב שרביא סבר דרבי ורבנן בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי דאיפלגו בה בפרק ארבעה אחין דף כו: דמאן דאמר הכא אינה פוטרת סבר לה כרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין וכיון דצריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשום יבמות קודם חליצת אחין צריכה הימנו גט דהא עדיין אגידא באחים ולא איפטרא בההיא חליצה פסולה לגמרי ומאן דאמר פוטרת סבר לה כשמואל דאמר חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין דלא בעיא חליצה מכולם אלא למיפטר צרה אבל נפשה פטרה וכיון דפטרה נפשה ואינה צריכה לחזור על כל האחין אם חזר וקדשה לשם יבמות אינה צריכה הימנו גט דהא קא פרחה מינה זיקת יבמות ואידחיא לה מההיא ביתא לגמרי4האי פירושא דהאי מימרא דרב שרביא בלא קושיא ובלא ספק וכולהו טעמי דאיתמרו בהאי פלוגתא דרבי ורבנן לא סמכינן עלייהו דלאו אליבא דהלכתא נינהו אלא אוקימתא בעלמא נינהו וליתא לדרבי דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחבריו הלכך בין שקידשה לשם אישות בין שקידשה לשם יבמות צריכה ממנו גט כרבנן:5אמר רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא או דלמא כיון דלא עבד מאמר לא תיקו וקי"ל תיקו דאיסורא לחומרא ואם כתב גט ליבמתו לכשיכנסנה יגרשנה וכינסה וגירשה בו הויא ספק מגורשת:6סליקו להו רבן גמליאל7דף נג: הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה ואחד הגומר קונה ולא חילק בין ביאה לביאה:8גמ' דף נד. אמר עולא מנין להעראה מן התורה דכתיב ויקרא כ׳:י״ח ואיש כי ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מכאן להעראה מן התורה אשכחן נדה שאר עריות מנין דף נד: אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא ויקרא י״ח:כ״ט כי כל אשר יעשה מכל התועבות הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל עריות נמי בהעראה בעי מיניה רבינא מרבא המערה בזכור מהו בזכור משכבי אשה כתיב וכיון דבאשה חייב בזכור נמי חייב אלא המערה בבהמה מהו אם אינו ענין להעראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם דכתיב ויקרא כ׳:י״ט ערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו דאתיאן בהקישא דר' יונה תנהו לענין העראה דבהמה והעראה דף נה. דחייבי לאוין מנא לן מדגלי רחמנא ויקרא י״ט:כ׳ שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה:9דף נה: אמר שמואל העראה זו נשיקה משל לאדם שמניח אצבעו על פיו אי אפשר שלא ידחיק הבשר כי אתא רב שמואל בר רב יהודה א"ר יוחנן העראה זו הכנסת העטרה עשאה גמר ביאה גמר ביאה ממש דף נו. מכאן ואילך אינו אלא בנשיקה ופטור ופליגא אדשמואל:10אחד המערה ואחד הגומר קנה: מאי קנה אמר רב קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לירש בנכסי אחיו ולפטור אשת אחיו מן היבום אבל להאכילה בתרומה לא.11מן האירוסין דברי הכל לא אכלה כי פליגי מן הנישואין רב אמר אוכלת דהא הות אוכלת מעיקרא ושמואל אמר אינה אוכלת כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד לדברים האמורים בפרשה אבל לענין תרומה לא וקיימא לן כל היכא דפליגי רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי:12אין לי אלא יבמה דקני לה יבם בהעראה דף נ: אשה לבעלה מנין אתיא קיחה קיחה וכו' ואי קשיא לך הך דגרסינן בפרק האשה נקנית דף י. לענין קידושי ביאה איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ואמר אמימר משמיה דרבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה דאלמא לא קני לה בהעראה אלא בגמר ביאה הוא דקני לה התם בביאה דאירוסין עסקינן דלא הוי ליה קידושין בגופה מעיקרא אבל הכא בביאה דבתר קידושין עסקינן כגון דבא עליה בתר דקדיש לה ועדיין לא נכנסה עמו לחופה ומשום הכין קני לה בהעראה ליורשה וליטמא לה וכל מילי דאישות דהא אית ליה בגוה קנין מעיקרא דומיא דיבמה מה יבמה אית ליה ליכם זיקה בגוה אף אשה לבעלה דאית ליה קנין בגוה מעיקרא אבל הך דלית ליה קנין בגוה מעיקרא אלא השתא הוא דבעי מיקנא לה לא סגיא אלא בגמר ביאה דכל הבועל דעתו על גמר ביאה:13מתני' דף נג: וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פוסל ולא חילק בין ביאה לביאה:14גמ' אמר רב ששת דף נו: אשת ישראל שנאנסה אף על פי שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אמר רב כהנא אשת
