רי"ף יבמות י׳

1 רב רבי מאיר הוא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חייב אמרו לו אינו מן השם ר"מ אליבא דמאן וכו' הא שמעתתא חזינא בה פירושי לרבוותא וכולהו לא דייקי דקסברי דאיסור בת אחת במתני' דיש אוכל אכילה אחת בכלל אכילה היא וקמפרש לה כגון דאיטמי קודם שיביא ב' שערות והשתא אייתי ב' שערות דבההיא שעתא איחייב ליה באיסור חלב ואיסור טומאה בבת אחת ולאו הכין הוא כדמברר בפירוש דילן

2 ועוד איסתבר להו דהאי דאמרינן ומאן האי תנא דאית ליה טעה בדבר מצוה חייב אמתני' דיש אוכל אכילה אחת קיימי וקמוקמי ליה להאי נותר בשהוציאו לשורפו דשרפתו מצוה כי היכי דלהוי טעה בדבר מצוה ולאו הכין הוא דהאי מתני' דיש אוכל אכילה אחת לית בה טעה בדבר מצוה כלל אלא אמתני' דהוחלפו קיימי ועלה קאמר טעה בדבר מצוה כדפרשינן לקמן ולהכי כתבינן להא שמעתא כי היכי לפרושה ולברורה שפיר והדין הוא גמרא ומאן האי תנא דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת פי' כיון דאיפליגו רבי יוסי ור' שמעון בשמעתא קמייתא ולא איתברר דאית ליה לחד מינייהו איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אצרכינן הכא למיבעי מאן האי תנא דתני האי מתני' דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ומהדרינן אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתנן בכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד וכו'

3 והכין פירוש' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דמתני' דהכא שכיון שקידש ראובן אשה נאסרה עליו אחותה ונאסרה היא עצמה על שמעון אחיו משום אשת אח ומשום אשת איש בבת אחת וכשקדש שמעון אחיו את אחותה מגו דאיתוסף בה איסורא לגבי אחין איתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה ונמצא שחייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה וזה הוא איסור מוסיף וכן נמי משום אשת איש משום דאיתוסף בה איסורא לכ"ע איתוסף בה איסורא נמי לגבי דידיה נמצא ראובן שחייב על אשת שמעון משום אחות אשה מעיקרא ומשום אשת אח ומשום אשת איש באיסור מוסיף ושמעון חייב על אשת ראובן משום אשת אח ומשום א"א בבת אחת ומשום אחות אשה באיסור כולל דמגו דאיתסר בכולהו אחוותא איתסר נמי באשת ראובן בכללן והיינו איסור כולל וכשפירסו נדות מגו דאיתוסף בכל אחת מהן לגבי בעלה איתוסף בה איסורא נמי לגבי אחוה וזהו פירוש איסור כולל

4 ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דהדין מתני' ואיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דבריתות כבר מיפרשא בגמרא דכריתות והדין הוא גמרא דהתם אמר מר יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם א' נימא אית ליה לר"מ איסור חל על איסור נהי דאיסור חל על איסור לית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אית ליה טהור מעיקרא לא אסור אלא בחלב ה"ל טמא מגו דאיתסר בחתיכות טהורות איתסר נמי בהאי חלב והיינו איסור כולל

5 וחלב מעיקרא לא אסור אלא באכילה אקדשיה מגו דאיתוסף ביה איסור הנאה איתוסף ביה נמי איסורא לגבי חלב והיינו איסור מוסיף וע"כ להדיוט הוא דאסור אבל לגבוה שרי ה"ל נותר מגו דאיתוסף לגבי גבוה איתוסף ביה איסורא נמי להדיוט גם זה נמי איסור מוסיף חל עליו יום הכפורים מגו דאיתוסף ביה איסורא לגבי חולין איתוסף ביה איסורא לגבי חלב והיינו איסור כולל שנכלל החלב באיסור החולין האי הוא פירושא דפריש בגמרא

6 וליכא הכא איסור בת אחת אלא כדבדי ר"מ הוא דמשכחת לה דקאמר רבי מאיר אם היתה שבת והוציאו חייב וקא פירשו בגמרא האי דאמר ר"מ אם היתה שבת והוציאו חייב לאו מכלל דביום כפורים לא מיחייב אהוצאה אלא ה"ק אף אם היתה שבת והוציאו חייב שתים דשבת ודיום הכפורים דבבת אחת קאתו ומיחייב עלה תרתי ומהא שמעינן לרבי מאיר דאית ליה איסור בת אחת ולאו מגופא דאכילה דאילו היתה באכילה איסור בת אחת הוה מפרש לה גמרא כדפריש להו להנך

7 ולהכי אמרינן רבי מאיר היא ולא אמרינן תנא קמא דר"מ היא ולאו משום דסתם משנה ר' מאיר היא כדקא פרישו הני רבואתא דהאי סתמא לאו לר"מ היא דהא ר"מ מוסיף עליה ואילו הוה האי סתמא לרבי מאיר הוה ליה למיתנא יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ו' חטאות ופריש להו ואמר דברי ר"מ וחכמים אומרים ארבע אבל משום הוצאה אינו השם והאי הוצאה דנותר לאו לשרפה אפקיה כדקא פירשו הני רבואתא וליכא בהאי מתני' דכריתות טעה בדבר מצוה כלל אלא במתני' דהחליפו של זה בזה הוא דאיכא טעה בדבר מצוה משום דההיא בעילה בעילת מצוה היא כדאמרינן התם ובועל בעילת מצוה ופורש וכיון דאוקימנא כר"מ אקשינן ור"מ דחייב בטעות מצוה חטאת אליבא דמאן וכו' ואי אמתני' דכריתות קאי ועלה קאמר טעה בדבר מצוה אמאי לא אקשו הכי במתני' דכריתות בהאי דוכתא ועוד מכדי רבי מאיר לא אמר אם הוציאו לשורפו מנא להו לאוקמי מימריה דלשורפו אפקיה ולאקשויי עלה ולימא להו אנא לאו לשורפו אמרי ועוד אי לשורפו אפקיה אמאי אכליה אלא האי פירושא חבטא בעלמא הוא ולאו דסמכא הוא והרי איתברר בירורא מעליא דלית בהאי מתני' דכריתות טעה בדבר מצוה אלא בהא מתני' הוא דאיתא וליכא אלא לפרושה אלא כדפרשינן:

8 ואם היו קטנות ולא היו ראויות לילד מחזירין אותן מיד ואי קשיא לך ההיא דתניא קטנה או שאינה ראויה לילד הרי אלו צריכות להמתין שלשה חדשים ההיא גזירה היא והכא דף לה. חלוף לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזור רבנן

9 תניא אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים דברי רבי יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבא מאי טעמא דר' יוסי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ור' יהודה סבר שמא לא נתהפכה יפה יפה

10 וחזינן למקצת רבואתה דפסקי הלכתא בהא כרכי יהודה ואנן לא ידעינן מהיכא קא גמרי לה להאי פסקא דהא קיימא לן דר' יהודה ור' יוסי הלכתא כר' יוסי ואי אמרת משום דקאי ר' יהודה כסתם מתניתין דקתני ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן דהא הכא אנוסות נינהו וקתני מפרישין ליכא למימר הכי דבהא אפילו רבי יוסי מודה דמפרישין דלא קאמר רבי יוסי אלא באשה מזנה דידעה דמזנה היא ומתהפכת כדי שלא תתעבר אבל הא מי ידעה דמזנה היא כדי שתתהפך דהא אוקימנא בהוחלפו למימרא דבטעות הויא מילתא ואי אמרת משום דקתני בפ' החולץ וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להן שלשה חדשים אחד בתולות ואחד בעולות ואחד אלמנות ואחד

11 גרושות ואחד נשואות ואחד ארוסות ותניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיתה חולה או שהיה בעלה חולה או זקן או עקרה או אילונית או קטנה או זקנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים הני כולהו לא שייכא בהו לא אנוסה ולא מפותה הלכך קשיא לן האי פסקא ולא קמנו על עיקרא דמילתא מהיכן גמרינן לה:

12 סליק פירקא

13 דף לה: החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא והולד כשר וחייבין בקרבן אין הולד של קיימא יקיים ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי:

14 גמ' איתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה רשב"ל אומר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה תניא כותיה דרשב"ל החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחין

15 דף לו. אמר רבא הלכתא כרשב"ל בהני תלת חדא הא ואידך המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין בסוף ובין באמצע משום מתנה דבריו קיימין ואמר דף לו: רבי שמעון בן לקיש לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני ופלוני שנתתיה להם במתנה ויירשוה ואידך דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח דקנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח דקנין פירות לאו כקנין גוף דמי:

16 אין הולד של קיימא יקיים . תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר"מ וחכמים אומרים יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס וגרסינן לקמן טעמא דהא מילתא דף מב: דסתם מעוברת למינק קיימא וחיישינן דלמא מיעברא ומיעכר חלבא וקטלה ליה ואקשינן א"ה דידיה נמי ופרקינן דידיה ממסמסא ליה בביצים ובחלב דיהיב לה בעל אבל לדידה לא יהיב לה בעל ומתביישא למתבעינהו ליורשים בבית דין וקטלא לברה:

17 אמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש וכן הלכתא ואפילו הוא כהן תניא רבן שמעון בן