רי"ף נדרים ח׳

1 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנָא: נִדְרֵי הֲבַאי — מוּתָּרִין, שָׁבוּעוֹת הֲבַאי — אֲסוּרִין. הֵיכִי דָּמֵי שָׁבוּעוֹת הֲבַאי? אִילֵימָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה״ — מִידַּעַם קָאָמַר?! אָמַר אַבָּיֵי: דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן לְמָה לִי לְמֵימַר? וְעוֹד: דּוּמְיָא דְּנֶדֶר קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא, בְּאוֹמֵר: ״יֵאָסְרוּ פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי בִּשְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא הַאי גַּבְרָא קִינָּא דְשׁוּמְשְׁמָנֵי חֲזָא וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא ״עוֹלֵי מִצְרַיִם״, וְשַׁפִּיר מִשְׁתְּבַע?

2 נדרים פתח ↗

וְעַל דַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּמִשְׁתְּבַע? וְהָתַנְיָא: כְּשֶׁהֵן מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ, אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל תְּנַאי שֶׁבְּלִבְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל דַּעְתֵּינוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין. לְאַפּוֹקֵי מַאי? לָאו לְאַפּוֹקֵי דְּאַסֵּיק לְהוּ לְאִיסְקוּנְדְּרֵי וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא זוּזֵי. וּמִדְּקָאָמַר ״עַל דַּעְתֵּינוּ״, מִכְּלָל דַּעֲבִיד אִינָשׁ דְּמִשְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ! לָא, לְאַפּוֹקֵי מִקַּנְיָא דְרָבָא. דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מַסֵּיק בְּחַבְרֵיהּ זוּזֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ לְלֹוֶה: זִיל פְּרַע לִי. אֲמַר לֵיהּ: פְּרַעְתִּיךָ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן, זִיל אִישְׁתְּבַע לֵיהּ דִּפְרַעְתֵּיהּ. אֲזַל וְאַיְיתִי קַנְיָא, וְיָהֵיב זוּזֵי בְּגַוֵּיהּ, וַהֲוָה מִסְתְּמִיךְ וְאָזֵיל וְאָתֵי עֲלֵיהּ לְבֵי דִּינָא. אֲמַר לֵיהּ לְמַלְוֶה: נְקוֹט הַאי קַנְיָא בִּידָךְ. נְסַב סֵפֶר תּוֹרָה וְאִישְׁתְּבַע דְּפַרְעֵיהּ כֹּל מָה דַּהֲוָה לֵיהּ בִּידֵיהּ. הָהוּא מַלְוֶה רְגַז וְתַבְרֵהּ לְהָהוּא קַנְיָא, וְאִישְׁתְּפֻךְ הָנְהוּ זוּזֵי לְאַרְעָא, וְאִישְׁתְּכַח דְּקוּשְׁטָא אִישְׁתְּבַע. וְאַכַּתִּי לָא עֲבִיד דְּמִישְׁתְּבַע אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ? וְהָתַנְיָא: וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, אָמַר לָהֶם: הֱווּ יוֹדְעִים שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם, אֶלָּא עַל דַּעְתִּי וְעַל דַּעַת הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳״.

3 נדרים פתח ↗

4 נימוקי יוסף פתח ↗

דף כה ע"ב מתני' נדרי שגגות וכו'. פי' נדרי שגגות תרי גווני קתני חדא דבשעת נדרו היה שוגג כגון קונם אם אכלתי אם שתיתי. וחד שהיה שוגג בשעה שהנדר ראוי לחול ואע"פ שבשעה שיצא מפיו לא היה שוגג וכדקתני שאני אוכל ושאני שותה כלומר דאמר קונם ככר זה עלי אם אני אוכל ואם אני שותה היום ושכח ואכל ושתה דכיון דנדרא באכילה קמייתא חייל וההיא שעתא הוה ליה שוגג כלומר שלא נזכר שיהא תלוי באותה אכילה שום נדר לא חייל נדרא כלל:

5 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ נִדְרֵי שְׁגָגוֹת — ״אִם אָכַלְתִּי וְאִם שָׁתִיתִי״, וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה. ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה״, וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה. אָמַר: ״קֻוֽנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי, וְשֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי״, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גָּנְבָה. רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִין תְּאֵנִים, וְאָמַר: ״הֲרֵי עֲלֵיכֶם קׇרְבָּן״, וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאָחִיו וְהָיוּ עִמָּהֶן אֲחֵרִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הֵן מוּתָּרִים, וּמַה שֶּׁעִמָּהֶם — אֲסוּרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוּתָּרִין.

6 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּדְרֵי שְׁגָגוֹת מוּתָּרִין, כָּךְ שְׁבוּעוֹת שְׁגָגוֹת מוּתָּרוֹת. הֵיכִי דָּמֵי שְׁבוּעוֹת שְׁגָגוֹת? כְּגוֹן רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי, הָדֵין אָמַר: שְׁבוּעֲתָא דְּהָכִי אָמַר רַב, וְהָדֵין אָמַר: שְׁבוּעֲתָא דְּהָכִי אָמַר רַב. דְּכֹל חַד וְחַד אַדַּעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ שַׁפִּיר קָמִישְׁתְּבַע.

7 נימוקי יוסף פתח ↗

דף כו. מתני' נדרי אונסין. הדירו חבירו שיאכל אצלו וכו'. פי' הדירו שאסר נכסיו עליו אם לא יאכל עמו ומיירי שהמזומן אמר תחלה למזמן לא תזמינני לסעודתך בתמיה והשיב לו המזמן אין כלומר אני מזמינך וא"ל המזומן בנדר שיאסרו עליך אם לא תעשה כן וקבל המזמן את הנדר וטעמא אמרו לעיל דף כד. דא"ל המזומן לאו מלכא א את דאנא מהניא לך ואת לא מהנית לי ולפיכך אם לא מטעם אונס היה נדר אבל אם המזמן הדיר למזומן שיאכל אצלו אפילו בלא אונס כלל לא הוי נדר דנדרי זרוזין נינהו וכדתנן בריש פרקין דף כא.:

8 נדרים פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: כֵּיצַד אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כּוּלּוֹ? ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם״, הוּתַּר אֶחָד מֵהֶן — הוּתְּרוּ כּוּלָּם. ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לֹא לָזֶה וְלָזֶה״, הוּתַּר הָרִאשׁוֹן — הוּתְּרוּ כּוּלָּם, הוּתַּר הָאַחֲרוֹן — הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין.

9 נימוקי יוסף פתח ↗

אי לא אתינא. שהיה לו להביא ראיה כנגד בעל דינו וקבעו לו ב"ד זמן ל' יום להביא ראייתו וכך הוא הדין כדתנן במס' סנהדרין דף לא. כל ראיות שיש לך הבא מכאן ועד ל' יום וחשבו ב"ד שמא לא שאל זמן ב להשמט מהם הוא קנס עצמו והתפיס שטרי זכותו ביד ב"ד ואמר להם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני יהו זכיותי אלו בטלות:

11 נדרים פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: יֵשׁ נֶדֶר שֶׁמִּקְצָתוֹ מוּתָּר וּמִקְצָתוֹ אָסוּר. כֵּיצַד? נָדַר מִן הַכַּלְכַּלָּה,

12 נדרים פתח ↗

מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: נָדַר מֵחֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד, הוּתַּר לְאֶחָד מֵהֶם — הוּתְּרוּ כּוּלָּן. ״חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן״ — הוּא מוּתָּר, וְהֵן אֲסוּרִין. אִי לְרַבָּה, רֵישָׁא רַבִּי עֲקִיבָא וְסֵיפָא דִּבְרֵי הַכֹּל. אִי לְרָבָא, סֵיפָא רַבָּנַן וְרֵישָׁא דִּבְרֵי הַכֹּל.

1 גמ' תנא נדרי הבאי מותרין שבועות הבאי אסורין ה"ד שבועות הבאי אמר אביי דאמר שבועה שראיתי אמר ליה רבא אם כן למה לי למימר ועוד דומיא דנדר קתני אלא אמר רבא דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אמר ליה רבינא לרב אשי דילמא האי גברא שומשמני חזא ומסיק להו שמא כעולי מצרים דף כה ע"א אמר ליה כי משתבע אדעתא דידן משתבע ואנן לא מסקינן להו עולי מצרים.

2 ואדעתא דנפשיה לא עביד איניש דמשתבע והתניא כשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד לאפוקי מאי לאו לאפוקי דיהיב ליה אסקונדרי ומסיק להו שמא זוזי ומדקאמר על דעתינו מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה לא לאפוקי מקניא דרבא דההוא דהוי מסיק זוזי בחבריה אתא לקמיה דרבא א"ל ליפרע א"ל פרעתי א"ל זיל אשתבע אזל יהיב זוזי בקניא ואתא לבי דינא ומסתמיך עליה א"ל להאי נקוט האי קניא בידך נסיב ס"ת ואשתבע דפרעיה כל מה דהוי גביה רגז ההוא מלוה ותבר לקניא ואשתפוך הנהו זוזי ואשתכח דקושטא אשתבע

3 ואכתי לא עביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה והתניא וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב אמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנא' ולא אתכם לבדכם וגו' לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאסקו לעבודת כוכבים שמא אלוה מכלל דעביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה לא עבודת כוכבים נמי מקרי אלוה דכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולשבעינהו דמקיימי מצוה משמע מצות המלך ולקיימו מצות שתי מצות ולקיימו כל מצות משמע מצות ציצית דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות ולישבעו דלקיימו תורה משמע תורה אחת לישבעו דליקיימו תורות משמע תורת חטאת תורת אשם תורת מנחה לישבעו דליקיימו כל התורה כולה משמע עבודת כוכבים דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כאילו מודה בכל התורה כולה ולישבעו דליקיימו עבודת כוכבים וכל התורה כולה אי נמי שש מאות ושלש עשרה מצות אלא משה רבינו מלתא דלא טריחא נקט:

4 דף כה ע"ב מתני' נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שאני אוכל שאני

5 שותה ושכח ואכל ושתה אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא גנבה ושלא הכתהו ראה אותם אוכלים תאנים וענבים ואמר להם ה"ז עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהם אחרים בש"א הם מותרין ומה שעמהם אסורים ובית הלל אומרים אלו ואלו מותרין:

6 גמ' תנא כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין ה"ד שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי מר אמר שבועה דהכי אמר רב ומר אמר שבועה דהכי אמר רב:

7 ראה אותן אוכלין תאנים וענבים: תנן התם פותחין בשבתו' וימים טובים בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו אמר רבה דכ"ע כל היכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא כולם אסורין ואביו מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דב"ש כרבנן וב"ה כר"ע דף כו ע"א רבא אמר דכ"ע היכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר שכולן מותרין לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא דב"ש כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון וב"ה כר"י דאמר בגמר דבריו אדם נתפס:

8 ת"ר כיצד א"ר עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין ומסיק רישא דאמר כולכם דף כו ע"ב וסיפא שתלאן זה בזה דאמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני דיקא נמי דקתני בתוספתא הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור:

9 ת"ר קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב א"ל והלא הכופרי יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים מעשה היה והתירו ר"מ בכל הבצלים ומסיק באומר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל הבצלים אסורין וכופרי מותר ור"מ אליבא דר"ע.

10 א"נ באומר פלוני ופלוני אסורין וכופרי מותר ואפי' אליבא דרבנן:

11 תניא ר' נתן אומר יש נדר שמקצתו אסור ומקצתו מותר כיצד נדר מן הכלכלה דף כז ע"א והיו בה בנות שוח ואמר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו:

12 ת"ר נדר משני בני אדם כאחד הותר לאחד הותר לכולם חוץ מאחד מהם הוא מותר וכולן אסורין אי לרבה רישא דאמר לזה ולזה ור"ע היא ולא רבנן סיפא דאמר כולכם וד"ה אי לרבא רישא דאמר לזה ולזה וד"ה וסיפא דאמר כולכם ורבנן:

רי"ף נדרים ז׳ ע״ב » « רי"ף נדרים ט׳ ע״א