רי"ף נדרים כ׳

רי"ף נדרים י״ט ע״ב » « רי"ף נדרים כ״א ע״א

1 נדרים פתח ↗

״קוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם״ — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. ״שַׁבָּת זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשַּׁבָּת, וְשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה. ״חֹדֶשׁ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא. ״שָׁנָה זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁנָה, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבֹא. ״שָׁבוּעַ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁבוּעַ, וּשְׁבִיעִית שֶׁעָבְרָה.

2 נדרים פתח ↗

״שָׁנָה זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁנָה, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבֹא. ״שָׁבוּעַ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁבוּעַ, וּשְׁבִיעִית שֶׁעָבְרָה. וְאִם אָמַר ״יוֹם אֶחָד״, ״שַׁבָּת אַחַת״, ״חֹדֶשׁ אֶחָד״, ״שָׁנָה אַחַת״, ״שָׁבוּעַ אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם.

4 נדרים פתח ↗

מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: גְּזֵירָה ״הַיּוֹם״ מִשּׁוּם ״יוֹם אֶחָד״.

5 נימוקי יוסף פתח ↗

אבא. יער:

8 נדרים פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ, אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹם״ — מַאי דִּינֵיהּ? כְּ״הַיּוֹם״, אוֹ כְּ״יוֹם אֶחָד״?

9 נדרים פתח ↗

תָּא שְׁמַע מִמַּתְנִיתִין: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם״ — אֵין אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. הָא ״יוֹם״ כְּ״יוֹם אֶחָד״ דָּמֵי.

10 נדרים פתח ↗

אֵימָא סֵיפָא, אָמַר: ״יוֹם אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. הָא ״יוֹם״ כְּ״הַיּוֹם״ דָּמֵי. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.

11 נדרים פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, לִיגְזוֹר בְּ״יוֹם אֶחָד״ מִשּׁוּם ״הַיּוֹם״! אֲמַר לֵיהּ: ״הַיּוֹם״ בְּ״יוֹם אֶחָד״ מִיחַלַּף, ״יוֹם אֶחָד״ בְּ״הַיּוֹם״ לָא מִיחַלַּף. אָמַר רָבִינָא: אֲמַר לִי מָרִימָר, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: כְּמַאן אָזְלָא שְׁמַעְתֵּיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא — כְּרַבִּי נָתָן. דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כֹּל הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ. ״שַׁבָּת זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: יוֹמֵי דְשַׁבְּתָא קָאָמַר, קָא מַשְׁמַע לַן. ״חֹדֶשׁ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא. פְּשִׁיטָא! כִּי אִיצְטְרִיכָא לְחֹדֶשׁ חָסֵר, מַהוּ דְּתֵימָא: רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְשֶׁעָבַר הָוֵי, וְלָא לִיתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לַן קָרוּ אִינָשֵׁי רֵישׁ יַרְחָא. ״שָׁנָה זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ, אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹם״ — מַאי דִּינֵיהּ? כְּ״הַיּוֹם״, אוֹ כְּ״יוֹם אֶחָד״? תָּא שְׁמַע מִמַּתְנִיתִין: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם״ — אֵין אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. הָא ״יוֹם״ כְּ״יוֹם אֶחָד״ דָּמֵי. אֵימָא סֵיפָא, אָמַר: ״יוֹם אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. הָא ״יוֹם״ כְּ״הַיּוֹם״ דָּמֵי. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה״, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. הֵיכִי דָּמֵי?

12 נימוקי יוסף פתח ↗

עד שיגיע. ואע"פ שלא ירדה עדיין דסבירא ליה דכיון דאין לירידתה זמן קבוע שלפעמים מאחרת לירד אמרינן דבזמן ירידתה תלה נדרו ולא בירידתה ממש. כך פירש הרנב"ר ז"ל:

13 נדרים פתח ↗

לִסְפֵיקָא, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מְעַיֵּיל אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ לִסְפֵיקָא. וּרְמִינְהִי: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּיתֵּי בָנוֹת מִשְׁתֵּי נָשִׁים, וְאָמַר: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, וְאִם קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת — כּוּלָּן אֲסוּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.

14 נדרים פתח ↗

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר רַב: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה. וְהָתַנְיָא, זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ וְאָמַר ״עַד לִפְנֵי״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּצֵא, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

15 נדרים פתח ↗

16 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ ״עַד הַקָּצִיר״, ״עַד הַבָּצִיר״, ״עַד הַמָּסִיק״ — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, וְאָמַר: ״עַד שֶׁיַּגִּיעַ״ — אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ. אָמַר: ״עַד שֶׁיְּהֵא״ — אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. וְכֹל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ, בֵּין אָמַר ״עַד שֶׁיְּהֵא״, בֵּין אָמַר ״עַד שֶׁיַּגִּיעַ״ — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. ״עַד הַקַּיִץ״, ״עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ״ — עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בְּכַלְכַּלּוֹת. ״עֵד שֶׁיַּעֲבוֹר הַקַּיִץ״ — עַד שֶׁיַּקְפִּילוּ הַמִּקְצוֹעוֹת.

17 נימוקי יוסף פתח ↗

שם גמ' תניא אדר ראשון. פי' כותב אדר ראשון אם קנו ממנו באדר ראשון כותב בפי' בשטר אדר ראשון דאילו כתב אדר סתם שני משמע ולפיכך אם קנו באדר שני כותב סתם כלומר די בכך דשני משמע:

18 נדרים פתח ↗

תָּנָא: הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת — מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גֵּזֶל, וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.

19 נדרים פתח ↗

רַבִּי טַרְפוֹן אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת דְּקָאָכֵיל. אַחֲתֵיהּ בְּשַׂקָּא וְשַׁקְלֵיהּ וְאַמְטְיֵיהּ לְמִשְׁדֵּיהּ בְּנַהֲרָא. אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הוֹרְגוֹ! שְׁמַע הָהוּא גַּבְרָא שַׁבְקֵיהּ וַעֲרַק. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.

20 נדרים פתח ↗

21 נדרים פתח ↗

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה נֶעְקָר מִן הָעוֹלָם. קַל וָחוֹמֶר: וּמָה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי קוֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלֵי חוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִילְּלוּהָ״, כֵּיוָן שֶׁפְּרָצוּם נַעֲשׂוּ חוֹל — נֶעְקַר מִן הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: ״בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁצַּר״, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לְעוֹלָם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְרַבִּי טַרְפוֹן, כֵּיוָן דְּכִי אָכֵיל דְּהוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת הֲוָה, אַמַּאי צַעֲרֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא? מִשּׁוּם דְּהָהוּא הֲווֹ גָּנְבִי לֵיהּ עִנְבֵי כּוּלַּהּ שַׁתָּא, וְכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן סָבַר: הַיְינוּ דְּגַנְבַן. אִי הָכִי אַמַּאי צַיעַר נַפְשֵׁיהּ? מִשּׁוּם דְּרַבִּי טַרְפוֹן עָשִׁיר גָּדוֹל הֲוָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְפַיְּיסוֹ בְּדָמִים.

22 נדרים פתח ↗

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה דְּבָרִים לְשֵׁם פׇּעֳלָם, וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם. אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְאַל תַּעֲשֵׂם קוּרְדּוֹם לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ. וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלֵי חוֹל — נֶעְקַר מִן הָעוֹלָם, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

23 נדרים פתח ↗

תַּנְיָא: ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמוֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדׇבְקָה בוֹ״, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אֶקְרָא שֶׁיִּקְרָאוּנִי ״חָכָם״, אֶשְׁנֶה שֶׁיִּקְרָאוּנִי ״רַבִּי״, אֲשַׁנֵּן שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה. אֶלָּא לְמַד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״קׇשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ״. וְאוֹמֵר: ״דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם״, וְאוֹמֵר: ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר״.

24 נדרים פתח ↗

אָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר ״צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן אֲנָא, שְׁרוֹ לִי תִּיגְרַאי בְּרֵישָׁא״, דִּכְתִיב: ״וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ״ — מָה כֹּהֵן נוֹטֵל בָּרֹאשׁ, אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ — לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה,

25 נדרים פתח ↗

26 נדרים פתח ↗

אָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר: לָא יָהֵיבְנָא אַכְּרָגָא, דִּכְתִיב ״מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט לְמִירְמֵא עֲלֵיהוֹן״. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה: ״מִנְדָּה״ — זוֹ מְנָת הַמֶּלֶךְ, ״בְּלוֹ״ — זוֹ כֶּסֶף גֻּולְגָּלְתָּא, ״וַהֲלָךְ״ — זוֹ אַרְנוֹנָא. וְאָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר: ״עַבְדָּא דְנוּרָא אֲנָא לָא יָהֵיבְנָא אַכְּרָגָא״. מַאי טַעְמָא — לְאַבְרוֹחֵי אַרְיָא מִינֵּיהּ קָאָמַר.

27 נדרים פתח ↗

וְאָמַר רָבָא: שְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר: ״עַבְדָּא דְנוּרָא אֲנָא לָא יָהֵיבְנָא אַכְּרָגָא״. מַאי טַעְמָא — לְאַבְרוֹחֵי אַרְיָא מִינֵּיהּ קָאָמַר.

28 נדרים פתח ↗

רַב אָשֵׁי הֲוָה לֵיהּ הָהוּא אִבָּא, זַבְּנֵיהּ לְבֵי נוּרָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָאִיכָּא ״לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״! אֲמַר לֵיהּ: רוֹב עֵצִים לְהַסָּקָה נִיתְּנוּ.

29 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר ״עַד הַקַּיִץ״ בַּגָּלִיל, וְיָרַד לָעֲמָקִים, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ הַקַּיִץ בָּעֲמָקִים — אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַקַּיִץ בַּגָּלִיל.

30 נימוקי יוסף פתח ↗

רבי מאיר אומר אסור עד שיתן. וה"נ דפליג אקמייתא דאסור עד שיטול והכי איתא בירושלמי הל"ו וכבר פירשנוה בפ' ד' נדרים דף כד.:

31 נדרים פתח ↗

״עַד הַגְּשָׁמִים״, ״עַד שֶׁיְּהוּ גְּשָׁמִים״ — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַחֲלוֹקֶת דְּאָמַר ״עַד הַגְּשָׁמִים״, אֲבָל אָמַר ״עַד הַגֶּשֶׁם״ — עַד זְמַן גְּשָׁמִים קָאָמַר.

32 נימוקי יוסף פתח ↗

שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה. ולא שיהא אסור בכניסת הבית וטעימת טיפת צונן:

1 אסור בכל החדש וראש חדש להבא שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד.

2 שבוע זו אסור בכל השבוע ושבוע לשעבר ואם אמר יום אחד שבת א' שנה א' חדש א' שבוע א' אסור מיום ליום:

3 גמ' אמר רב ירמיה לכשתחשך צריך שאלה לחכם.

4 מאי טעמא א"ר יוסף גזירה היום משום יום אחד.

5 דף ס ע"ב אמר רבינא אמר לי מרימר הכי אמר אבוך משמיה דרב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא דר' ירמיה בר אבא כר' נתן דא"ר נתן הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן:

6 שבת זו אסור כו'. פשיטא מ"ד יומי דשבתא קאמר קמ"ל:

7 חודש זה כו' פשיטא לא צריכא לחודש חסר מ"ד ר"ח לשעבר שייכא קמ"ל דהא קרו ליה אינשי ר"ה:

8 שנה זו כו' איבעיא להו קונם שאני טועם יום מאי דיניה כהיום או כיום אחד.

9 ת"ש ממתני' קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך הא יום כיום אחד דמי.

10 אימא סיפא יום אחד אסור הא יום כהיום דמי אלא מהא ליכא למשמע מינה:

11 דף ס ע"ב מתני' עד הפסח אסור עד שיגיע.

12 עד שיהא אסור עד שיצא. עד פני הפסח ר"מ אומר אסור עד שיגיע ר' יוסי אומר עד שיצא:

13 דף סא ע"א גמ' למימרא דר"מ סבר לא מעייל אינש נפשיה דף סא ע"ב בספיקא ור"י סבר מעייל אינש נפשיה בספיקא ורמינהו מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולו' או גדולה שבקטנו' או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן גדולה שבקטנות כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות דר"מ.

14 רי"א כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. א"ר חנינא בר אבדימי אמר רב מוחלפת השיטה והתניא זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד פני רמ"א עד שיצא ורי"א עד שיגיע:

15 מתני' עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא.

16 וכל שאין זמנו קבוע בין אמר עד שיגיע בין אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחיל העם להכניס בכלכלות עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות דף סב ע"ב עד הקציר עד שיתחיל העם לקצור קציר חטים ולא קציר שעורים הכל לפי מקומו אם היה בהר בהר אם היה בבקעה בבקעה:

17 דף סא ע"ב גמ' תנא כלכלה שאמרו כלכלה של תאנים ולא של ענבים תניא הנודר מפירות הקיץ אינו אסור אלא מתאנים ר' שמעון בן גמליאל אומר ענבים בכלל תאנים מאי טעמא דתנא קמא קסבר תאנים מקצצי בידא ענבים לא מקצצי בידא ורשב"ג סבר ענבים נמי כי מיחדדן מקצצי בידא:

18 עד שיקפלו המקצועות: תנא עד שיקפלו רוב המקצועות דף סב ע"א תנא הוקפלו רוב המקצועות מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר.

19 ר' טרפון אשכחיה ההוא גברא דקאכיל בזמן שהוקפלו המקצועות אחתיה בשקיה ושקליה ואמטיה למשדיה בנהרא אמר אוי לו לטרפון שזה הורגו שמע האי גברא שבקיה וערק.

20 אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן נמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה

21 דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו מבלשצר ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שבאו בה פריצים נעשו חול נעקר מן העולם דכתיב ביה בליליא קטיל בלשצר המשתמש בכתרה של תורה שהיא קיימת לעולם עאכ"ו והאמר רבה שרי ליה לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב ועבדך ירא את ה' מנעוריו שאני ר"ט שהיה עשיר גדול דה"ל לפייסו בדמים.

22 ר"א בר' צדוק אומר עשה דברים לפועלם ודבר בהם בשמם ואל תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום להיות עודר בהם וקל והומר מבלשצר כדלעיל.

23 תנו רבנן לאהבה את ה' אלהיכם שלא יאמר אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקראוני רבי אשנה שאהיה זקן ויושב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר קשרם על לבך תמיד ואומר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה.

24 אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא שנא' ובני דוד כהנים היו מה א כה"ג נוטל חלק בראש אף ת"ח נוטל חלק בראש.

25 וכהן מנלן דכתיב וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב ותנא דבי ר"י וקדשתו לבל דבר שבקדושה לפתוח דף סב ע"ב ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.

26 וא"ר אשי צורבא מרבנן שרי ליה למימר צורבא מרבנן אנא לא יהיבנא כרגא דכתיב מנדה בלו והלך לא שליט למרמי עליהון וא"ר יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זו כסף גלגולתא והלך זו ארנונא.

27 ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא ולא יהיבנא כרגא מ"ט לאברוחי אריא מיניה קאמר.

28 רב אשי ה"ל ההוא אבא זבניה לנורא א"ל רבינא לר"א והא איכא לפני עור לא תתן מכשול א"ל רוב עצים להסקה ניתנו:

29 הכל לפי מקום הנודר: תנא הנודר מן הקיץ בגליל וירד לעמקים אע"פ שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל:

30 מתני' עד הנשמים עד שיהו גשמים עד שתרד רביעה שנייה רשב"ג אומר עד שיגיע זמנה של רביעה עד שיפסקו הגשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח:

31 גמ' א"ר זירא מחלוקת דאמר עד הגשמים אבל אמר עד הגשם עד זמן גשם קאמר דף סג ע"א מיתיבי איזוהי זמנה של רביעה הבכירה בשלשה בינונית בשבעה ב אפילו בעשרים ושלשה דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשבעה ובשבעה עשר ובעשרים ושלשה ר' יוסי אומר בי"ז בכ"ג ובר"ח כסלו וכן היה ר' יוסי אומר אין היחידין מתענין עד שיעבור ר"ח כסלו ואמרינן בשלמא רביעה ראשונה לשאול שלישית להתענות אלא שניה למאי וא"ר זירא לנודר ואמרינן עלה כמאן אזלא הא דתניא רשב"ג אומר גשמים שירדו ז' ימים זא"ז אתה מונה רביעה ראשונה ושניה כמאן כר' יוסי ההיא דאמר עד הגשמים:

32 מתני' קונם יין שאני טועם כל השנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה עד ר"ח אדר עד ר"ח אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר ראשון דף סג ע"ב ר' יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד הפסח אינו אסור אלא עד לילי פסח שלא נתכוון זה אלא עד שעה שבני אדם שותין יין אמר קונם בשר שאני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שלא נתכוון זה אלא לשעה שדרך בני אדם לאכול בשר ר' יוסי בנו אומר קונם שום שאיני טועם עד שיהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוון זה אלא לשעה שדרך בני אדם לאכול שום

רי"ף נדרים י״ט ע״ב » « רי"ף נדרים כ״א ע״א