רי"ף נדרים כ״ב

רי"ף נדרים כ״א ע״ב » « רי"ף נדרים כ״ג ע״א

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּנּוֹלָד וְאֵינָן כַּנּוֹלָד, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד? אָמַר ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית, שֶׁאָבִיהָ רַע״, אָמְרוּ לוֹ: מֵת, אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. ״קֻוֽנָּם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ״, אוֹ ״שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ״, אָמְרוּ לוֹ: מֵת הַכֶּלֶב, אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ — הֲרֵי הֵן כַּנּוֹלָד, וְאֵינוֹ כַּנּוֹלָד. וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.

2 נדרים פתח ↗

3 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר: פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאוֹמְרִין לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל ״לֹא תִקֹּם״, וְעַל ״לֹא תִטֹּר״, וְעַל ״לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ״, ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״, ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״, שֶׁהוּא עָנִי וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְפַרְנָסוֹ. אָמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר — הֲרֵי זֶה מוּתָּר.

4 נדרים פתח ↗

5 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר לְהוּ רַב הוּנָא בַּר רַב קַטִּינָא לְרַבָּנַן: נֵימָא, כֹּל דְּמִעֲנֵי לָאו עֲלַי נָפֵיל. מַאי דְּמָטֵי לִי לְפַרְנְסוֹ — בַּהֲדֵי כּוּלֵּי עָלְמָא מְפַרְנַסְנָא לֵיהּ. אָמְרִי לֵיהּ: אֲנִי אוֹמֵר כׇּל הַנּוֹפֵל, אֵינוֹ נוֹפֵל לִידֵי גַבַּאי תְּחִלָּה.

6 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְתוּבַּת אִשְׁתּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה, וְהָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִים. וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְחִיְּיבוֹ לִיתֵּן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא. נָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת, וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת. לֹא דַּיָּה שֶׁתִּטּוֹל הִיא מָאתַיִם וַאֲנִי מָאתַיִם? אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אֲפִילּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ — אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר לוֹ: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן — לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא.

7 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ מִטַּלְטְלֵי מִי מִשְׁתַּעְבְּדִי לִכְתוּבָה? אָמַר אַבָּיֵי: קַרְקַע שָׁוָה שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת דִּינָר. וְהָקָתָנֵי: ״שְׂעַר רֹאשׁוֹ״, וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ מִטַּלְטְלֵי הוּא! הָכִי קָאָמַר: אֲפִילּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ וְאוֹכֵל. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ אֵין מְסַדְּרִין לְבַעַל חוֹב? אָמַר רַב נַחְמָן בְּרַבִּי יִצְחָק:

8 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: אוֹתָן הַיָּמִים — מוּתָּרִין, וּשְׁאָר כׇּל הַיָּמִים אֲסוּרִין. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהוּתַּר מִכְּלָלוֹ — הוּתַּר כּוּלּוֹ. כֵּיצַד? אָמַר ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכוּלְּכֶם״, הוּתַּר אֶחָד מֵהֶן — הוּתְּרוּ כּוּלָּן. ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה״, הוּתַּר הָרִאשׁוֹן — הוּתְּרוּ כּוּלָּן, הוּתַּר הָאַחֲרוֹן — הָאַחֲרוֹן מוּתָּר וְכוּלָּן אֲסוּרִין. הוּתַּר הָאֶמְצָעִי, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה — מוּתָּר, הֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה — אָסוּר. ״שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָזֶה קׇרְבָּן וְלָזֶה קׇרְבָּן״ — צְרִיכִין פֶּתַח לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

9 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ הוּתַּר הָאַחֲרוֹן — הָאַחֲרוֹן מוּתָּר, וְכוּלָּן אֲסוּרִין. מַאן תַּנָּא? אָמַר רָבָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: עַד שֶׁיֹּאמַר ״שְׁבוּעָה״ לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

10 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו. אוֹמְרִים לוֹ: אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ ״כָּךְ הִיא וִוסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו״, וְעַל בְּנוֹתֶיךָ יְהוּ אוֹמְרִין ״בְּנוֹת גְּרוּשׁוֹת הֵן״, ״מָה רָאֲתָה אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ״. וְאָמַר: ״אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר״ — הֲרֵי זֶה מוּתָּר.

11 נימוקי יוסף פתח ↗

דבי רבי ישמעאל וכו'. דמשמע ליה דבנערה המאורסה איירי מדכתיב בההוא קרא בנעוריה בית אביה ומדסמך אב לבתו בהדי איש לאשתו משמע דאב ובעל מפירין נדריה:

12 נימוקי יוסף פתח ↗

13 נדרים פתח ↗

הָהוּא דַּאֲמַר לַהּ לִדְבֵיתְהוּ ״קֻוֽנָּם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּטְעִימִי תַּבְשִׁילֵךְ לְרַבִּי יְהוּדָה וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן״. רַבִּי יְהוּדָה טְעֵים, אֲמַר, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם הַמְאָרְרִים בְּסָפֵק, וַאֲנִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

14 נדרים פתח ↗

15 נדרים פתח ↗

רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא טְעֵים, אֲמַר: יָמוּתוּ כׇּל בְּנֵי אַלְמָנָה, וְאַל יָזוּז שִׁמְעוֹן מִמְּקוֹמוֹ. וְעוֹד: כִּי הֵיכִי דְּלָא לִתְרַגְּלִי לְמִינְדָּר.

16 נדרים פתח ↗

הַהוּא דְּאָמַר לִדְבֵיתְהוּ ״קֻוֽנָּם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתָּרוֹקִּי בּוֹ בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל״. אֲתָת וּרְקַק אַלְּבוּשֵׁיהּ. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: וְהָא הַאי לְזִילוּתָא קָא מִיכַּוֵּין! אָמַר לֵיהּ: מִירָק עַל מָנֵי דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל זִילוּתָא רַבְּתָא הִיא.

17 נדרים פתח ↗

הָהוּא דַּאֲמַר לִדְבֵיתְהוּ ״קֻוֽנָּם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם יָפֶה שֶׁבִּיךְ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי״. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא רֹאשָׁהּ נָאֶה? אָמְרוּ לוֹ: סְגַלְגַּל. שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? דּוֹמֶה לַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן. שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת? טְרוּטוֹת הֵן. שֶׁמָּא אׇזְנֶיהָ נָאוֹת? כְּפוּלוֹת הֵן. שֶׁמָּא חוֹטְמָהּ נָאֶה? בָּלוּם הוּא. שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת? עָבוֹת הֵן. שֶׁמָּא צַוָּארָהּ נָאֶה? שָׁקוּט הוּא. שֶׁמָּא כְּרֵיסָהּ נָאֶה? צָבֶה הוּא. שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת? רְחָבוֹת כְּשֶׁל אֲווֹזָא. שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה? ״לִכְלוּכִית״ שְׁמָהּ. אָמַר לָהֶן: יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ לִכְלוּכִית, שֶׁהִיא מְלוּכְלֶכֶת בְּמוּמִין, וְשַׁרְיַיהּ.

18 נדרים פתח ↗

הָהוּא בַּר בָּבֶל דִּסְלֵיק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, נְסֵיב אִיתְּתָא. אֲמַר לַהּ: בַּשִּׁילִי לִי תְּרֵי טַלְפֵי. בַּשִּׁילָה לֵיהּ תְּרֵי טַלְפֵי. רְתַח עֲלַהּ. לִמְחַר אֲמַר לַהּ: בַּשִּׁילִי לִי גְּרִיוָא. בַּשִּׁילָה לֵיהּ גְּרִיוָא. אֲמַר לַהּ: זִילִי אַיְיתִי לִי תְּרֵי בוּצִינֵי. אֲזַלַת וְאַיְיתַי לֵיהּ תְּרֵי שְׁרָגֵי. אֲמַר לַהּ: זִילִי תְּבַרִי יָתְהוֹן עַל רֵישָׁא דְבָבָא. הֲוָה יָתֵיב בָּבָא בֶּן בּוּטָא אַבָּבָא וְקָא דָאֵין דִּינָא. אֲזַלַת וּתְבַרַת יָתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ. אֲמַר לַהּ: מָה הָדֵין דַּעֲבַדְתְּ? אֲמַרָה לֵיהּ: כָּךְ צִיוַּנִי בַּעְלִי. אֲמַר: אַתְּ עָשִׂית רְצוֹן בַּעְלִיךְ, הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא.

19 נדרים פתח ↗

1 מתני' ר' מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד.

2 ואין חכמים מודים לו כיצד אמר קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם לבית זה שאני נכנס שכלב רע בתוכו או נחש אמרו לו מת הכלב או נהרג הנחש הרי הן כנולד ואינן כנולד ואין חכמים מודים לו:

3 דף סה ע"ב ועוד אר"מ פותחין לו מן הכתוב בתורה ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר מותר:

4 גמ' מת נולד הוא א"ר הונא נעשה כתולה נדרו בדבר ר' יוחנן אמר וכבר מת וכבר עשה תשובה קאמרי ליה ואיתותב ר' יוחנן בתלמודא:

5 ועוד היה רמ"א כו'. א"ל רב א חנא בר רב קטינא לרבה לימא כל דמעני לאו עלי נפיל דלימנו עליה גבאי ולפרנסיה בהדי כ"ע ומאי דמטי עלי בהדי כ"ע אפרנס א"ל שאני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה:

6 מתני' פותחין לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאתה לפני ר"ע וחייבו לתת לה כתובתה א"ל רבי שמנה מאות זוז הניח לנו אבא ונטל אחי ד' מאות זוז ואני נטלתי ד' מאות זוז לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים א"ל ר"ע אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר והתירו ר"ע:

7 גמ' אפי' אתה מוכר שער ראשך ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה אמר אביי קרקע שוה ד' מאות זוז והא שער ראשו מטלטלי הויין ה"ק אפי' אתה מוכר שער ראשך ואוכל ש"מ אין מסדרין לבע"ח א"ר נחמן בר יצחק דף סו ע"א לומר שאין מקרעין שטר כתובה:

8 מתני' פותחין בשבתות וימים טובים בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד אמר קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן ולזה קרבן צריך פתח לכל אחד ואחד:

9 גמ' קונם שאני נהנה לכולכם מאן תנא אמר רבא ר' שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד:

10 מתני' קונם יין שאני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעיים הותר במיושן ולא במיושן לבד הותר אלא בכל היין קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב א"ל והלא הכופרי יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך היא ווסתו של פלוני שמגרש את נשיו ועל בנותיך יהיו אומרים בנות גרושה הן מה ראתה אמן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ה"ז מותר.

11 קונם שאני נושא את פלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר בה לא מפני שהיתה כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא מפני שהנדר נעשה בטעו' מעשה באחד שנדר הנאה מבת אחותו והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה א"ל ר"י בני לזו נדרת א"ל לא והתירו ר"י באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן וכשמת ר' ישמעאל היו נושאות קינה ואומרות בנות ישראל אל רבי ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכן שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן:

12 גמ' קונם שאני נושא פלונית כעורה כו'. מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ר' ישמעאל אומר אפילו כעורה ונעשית נאה ומעשה באחד כו' דף סו ע"ב תנא שן תותבת היה לה ועשה לה ר' ישמעאל שן של זהב משלו וכד שכיב פתח עליה ההוא ספדנא בנות ישראל אל ר' ישמעאל בכינה:

13 ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאת נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לר' יהודה ור"ש.

14 רבי יהודה טעים ור"ש לא טעים. ר' יהודה טעים אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו מספק אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים ואני על אחת כמה וכמה.

15 ר"ש לא טעים אמר ימותו בני האלמנה ואל יזוז שמעון מכבודו ועוד כי היכי דלא לירגל למינדר:

16 ההוא דאמר לדביתהו קונם שאת נהנית לי עד שתרוקי בר"ג א"ל ר"ג אתאי ורוקי אתא' ורקקה אלבושיה א"ל רב אחא מדפתי לרבינא והא האי לזילותא קא מיכוין א"ל אמנא דר"ג זילותא רבתא היא:

17 ההוא דאמר לדביתהו קונם שאת נהנית לי עד שתראה מום יפה שביך לר' ישמעאל ברבי יוסי א"ל שמא ראשה נאה א"ל סגלגל שמא שערה נאה דומה לאניצי פשתן שמא עיניה נאות טרוטות הן שמא אזניה נאות כפולות הן שמא חוטמה נאה כלום הוא שמא צוארה נאה שקוע הוא שמא שפתותיה נאות עבות הן שמא כרסה נאה צבה היא שמא רגליה נאות רחבות הן כשל אווז שמא שמה נאה לכלוכית שמה א"ל יפה קורין לה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין ושריה:

18 ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסב אתתא אמר לה בשילי לי תרין טלופחי בשילא ליה תרי טלופחי רתח עלה למחר אמר לה בשילי לי גריוא בשילא ליה גריוא א"ל זילי אייתי לי תרי בוציני אזלת ואייתא ליה תרי שרגי א"ל זילי תברי יתהון אריש בבא אזלא ותברת יתהון ארישא דבבא בן בוטא אמר לה מה דין דעבדת א"ל כך ציוני בעלי אמר לה בתי את עשית רצון בעלך המקום יוציא ממעיך שני בנים כבבא בן בוטא:

19 הדרן עלך פרק רבי אליעזר

רי"ף נדרים כ״א ע״ב » « רי"ף נדרים כ״ג ע״א