רי"ף נדרים י״ב

רי"ף נדרים י״א ע״ב » « רי"ף נדרים י״ג ע״א

1 נדרים פתח ↗

אֵיתִיבֵיהּ, אָמַר לוֹ: ״הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ״, אָמַר לוֹ: ״קֻוֽנָּם פָּרָה שֶׁאֲנִי קָנוּי לָךְ״, ״נְכָסַי עָלֶיךָ אִם יֵשׁ לִי פָּרָה אֶלָּא זוֹ״. ״הַשְׁאִילֵנִי קַרְדּוּמְּךָ״, אָמַר לוֹ: ״קֻוֽנָּם קַרְדּוֹם שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֲנִי קָנוּי״, ״נְכָסַי עָלַי אִם יֵשׁ לִי קַרְדּוֹם אֶלָּא זֶה״, וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ — בְּחַיָּיו אָסוּר, מֵת אוֹ שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה — הֲרֵי זֶה מוּתָּר. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. אָמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי ״שֶׁנִּיתְּנָה לוֹ״, וְלָא קָתָנֵי ״שֶׁנְּתָנָהּ לוֹ״. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: יֵשׁ מְעִילָה בְּקוּנָּמוֹת, אוֹ לָא?

2 נימוקי יוסף פתח ↗

שנוטלין שכר. לא משום הנאת מצות הבקור נגעו בה אלא במקום שנוטלין שכר מן החולה בשהוא מבקרו מיושב איירי וזה המבקר לא רצה ליטול ממנו שכר דודאי אסור שהרי מהנה את החולה באותו שכר שמניח לו:

3 נדרים פתח ↗

מַאי שְׁנָא מִדְרָשׁ דְּלָא — דִּכְתִיב: ״וְאֹתִי צִוָּה ה׳ בָּעֵת הַהִיא לְלַמֵּד אֶתְכֶם״, וּכְתִיב: ״רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה׳״, מָה אֲנִי בְּחִנָּם — אַף אַתֶּם נָמֵי בְּחִנָּם. מִקְרָא נָמֵי בְּחִנָּם! רַב אָמַר: שְׂכַר שִׁימּוּר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים.

6 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַב יִצְחָק בַּר חֲנַנְיָה אָמַר רַב הוּנָא: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — מוּתָּר לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ. הָוֵי בַּהּ רַבִּי זֵירָא: בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּשֶׁנִּכְסֵי אֲבִי כַלָּה אֲסוּרִין עַל הֶחָתָן, הֲרֵי מוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ! אֶלָּא בְּנִכְסֵי חָתָן אֲסוּרִין עַל אֲבִי כַלָּה. גְּדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ: זָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתָן, וְאַתְּ אָמְרַתְּ מוּתָּר לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ?! לְעוֹלָם בְּשֶׁנִּכְסֵי אֲבִי כַלָּה אֲסוּרִין עַל הֶחָתָן, וּבְבִתּוֹ בּוֹגֶרֶת, וּמִדַּעְתָּהּ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — אָסוּר לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ, אֲבָל מַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת וּמִדַּעְתָּהּ. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב: הַמַּדִּיר בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה — מוּתָּר לְמַלּאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם, וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: לִצְלוֹת לוֹ דָּג קָטָן. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — מוּתָּר לְהַשְׁקוֹתוֹ כּוֹס שֶׁל שָׁלוֹם. מַאי נִיהוּ? הָכָא תַּרְגִּימוּ: כּוֹס שֶׁל בֵּית הָאֵבֶל. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: כּוֹס שֶׁל בֵּית הַמֶּרְחָץ.

7 נימוקי יוסף פתח ↗

זן את החולה. שהרי פעמים עומד הרבה בלא אכילה ושתיה:

8 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְנִכְנַס לְבַקְּרוֹ — עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב. וּמְרַפְּאוֹ רְפוּאַת נֶפֶשׁ, אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן.

9 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ בְּמַאי עָסְקִינַן? אִי בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל חוֹלֶה — אֲפִילּוּ יוֹשֵׁב נָמֵי? אִי בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר — אֲפִילּוּ עוֹמֵד נָמֵי לָא! אָמַר שְׁמוּאֵל: לְעוֹלָם בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה, וּבִמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר עַל הַיְּשִׁיבָה, וְאֵין נוֹטְלִין שָׂכָר עַל הָעֲמִידָה. מַאי פַּסְקָא? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַף בִּמְקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין שָׂכָר, עַל הַיְּשִׁיבָה — בָּעֵי לְמִשְׁקַל, עַל הָעֲמִידָה — לָא בָּעֵי לְמִשְׁקַל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה. הָכָא נָמֵי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בִּישִׁיבָה. עוּלָּא אָמַר: לְעוֹלָם בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר, וּכְגוֹן דְּלָא אַדְּרֵיהּ מִן חַיּוּתֵיהּ. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ יוֹשֵׁב נָמֵי! הָא אֶפְשָׁר בַּעֲמִידָה. מֵיתִיבִי: חָלָה הוּא — נִכְנָס לְבַקְּרוֹ, חָלָה בְּנוֹ — שׁוֹאֲלוֹ בַּשּׁוּק. בִּשְׁלָמָא לְעוּלָּא דְּאָמַר בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר, וּכְגוֹן דְּלָא אַדְּרֵיהּ מִן חַיּוּתֵיהּ — שַׁפִּיר. אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה, מַאי שְׁנָא הוּא וּמַאי שְׁנָא בְּנוֹ? אָמַר לָךְ: מַתְנִיתִין בְּשֶׁנִּכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה, בָּרַיְיתָא בְּשֶׁנִּכְסֵי חוֹלֶה אֲסוּרִין עַל הַמְבַקֵּר.

1 דף לה ע"א איתיביה א"ל השאילני פרתך א"ל קונם פרה שאני א הנאה לך נכסי עליך אם יש לי פרה אלא זו השאילני קרדומך אמר ליה קונם קרדום שאני ב הנאה לך נכסי עליך אם יש לי קרדום אלא זו בחייו אסור ג או שנתנה במתנה מותר אמר ר' אחא בריה דרב איקא כגון שנתנה לו ע"י אחר אמר רב אשי דיקא נמי דקתני שניתנה במתנה ולא קתני שנתנה לו שמע מינה:

2 דף לו ע"ב ולא ילמדנו מקרא כו'. מאי טעמא דקא מתהני ליה דאמר שמואל אף במקום שנוטלין שכר.

3 על המקרא שרי למשקל על המדרש לא שרי למשקל דף לז ע"א ומאי שנא מדרש דלא דכתיב ואותי צוה ה' ד ללמד אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם בחנם מקרא נמי בחנם רב אמר שכר שימור ור' יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים:

4 ירושלמי ראה למדתי וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם יכול אף על מקרא ותרגום כן ת"ל חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדים בחנם מקרא ותרגום:

5 וזן אשתו ובניו אע"פ שחייב

6 במזונותן. דף לח ע"ב אמר רב הונא המודר הנאה מחברו מותר להשיאו בתו הוי בה ר' זירא במאי עסקינן אי בשנכסי אבי הכלה אסורין על החתן הרי מוסר לו שפחה לשמשו אלא בשנכסי חתן אסורין על אבי הכלה גדולה מזו אמרו וזן אשתו ובניו אע"פ שחייב במזונותן ואת אמרת להשיאו בתו לעולם בשנכסי אבי הכלה אסורין על החתן ובבתו בוגרת ומדעתה תניא נמי הכי המודר הנאה מחבירו אסור לו להשיאו בתו אבל משיאו בתו בוגרת ומדעתה א"ר יעקב בר אידי המדיר את בנו לת"ת מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר רבי יצחק אומר אף לצלות לו דג קטן אמר רבי ירמיה א"ר יוחנן המודר הנאה מחבירו מותר להשקותו כוס של שלום מאי הוא הכא תרגמו כוס של בית האבל במערבא אמרי כוס של בית המרחץ:

7 לא יזון את בהמתו. תניא יהושע איש עוזא אומר זן את עבדו ושפחתו הכנענים ואינו זן בהמתו בין טהורה בין טמאה מאי טעמא עבדו ושפחתו למנחרותא עבידי בהמה לפיטומא בעלמא עבידי:

8 מתני' המודר הנאה מחברו ונכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון דף מא ע"ב ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה וישן עמו במטה ר' יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו ומיסב ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל עמו מן התמחוי החוזר:

9 דף לט ע"א גמ' ונכנס לבקרו במאי עסקינן אי בשנכסי מבקר אסורין על החולה אפילו יושב נמי אי בשנכסי חולה אסורים על המבקר אפי' עומד נמי לא אמר שמואל לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה ואין נוטלין שכר על העמידה ומאי פסקא הא קמ"ל דאף במקום שנוטלין שכר על הישיבה בעי למשקל על העמידה לא בעי למשקל ואי בעית אימא כדרבי שמעון בן אליקים גזירה שמא ישהה בעמידה ה"נ גזרה שמא ישהה בישיבה עולא אמר לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר ומחיותיה לא אדריה אי הכי יושב נמי אפשר בעמידה תניא חלה הוא נכנס לבקרו חלה בנו שואלו בשוק והיינו כדאמר עולא ומיירי שנכסי חולה אסורין על המבקר חלה הוא נכנס לבקרו דמחיותיה לא אדריה חלה בנו אינו נכנס כלל:

רי"ף נדרים י״א ע״ב » « רי"ף נדרים י״ג ע״א