רש"י על חגיגה י״ד

1 קודם שנברא העולם - נגזר עליהם להבראות להיות קודם מתן תורה לקיים מה שנאמר דבר צוה לאלף דור תהלים קה ראויה היתה תורה להינתן לסוף אלף דור וכשראה שאין העולם מתקיים בלא תורה עמד וטרדן ונתנה לסוף כ"ו דורות מאדם הראשון עד משה רבינו:

2 רבה אמונתך - רבה תהלתך עליהן:

3 כרסיה - משמע כסא אחד:

4 כרסון רמיו - שני כסאות הוטלו נתקנו לישב עליהן:

5 שכינה חול - להושיב אדם בצידו:

6 כלך מדברותיך - חדל מדבריך עד שתגיע אצל נגעים ואהלות שהן הלכות עמוקות:

7 קילל ישעיה את ישראל - כלומר נתנבא עליהן י"ח פורעניות:

8 ירהבו - יתגאו:

9 שש מאות סדרי משנה - היו בימיהן:

10 לחם אלו בעלי הש"ס - שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם:

11 בעל שמועות - ששמע הלכות פסוקות מרבותיו ושגורות בפיו:

12 ראוי לישב בישיבה - וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה:

13 כדרבי אבהו - להעמיד לפניו מתורגמן לדרוש ברבים:

14 למעלה נושאין פנים בעבורו לדורו - שהכל ניזונין בזכותו כגון רבי חנינא בן דוסא כדאמרינן בעלמא תענית דף כד:: כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני:

15 למטה - מלכי האומות מכבדין אותן בשבילו כגון ר' אבהו שהיה חשוב בבית המלך כדאמרינן במסכת סנהדרין דף יד.: דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה כו':

16 שראוי למסור לו כו' - כגון אב"ד לבו דואג בקרבו:

17 תעלי - שועלים:

18 כי יתפש איש באחיו - הכתוב היה מגנן לומר שלא היו יודעין להשיב לשואלים הלכה:

19 שבני אדם מתכסין בהן - נחבאין שלא ישאלו להן לפי שאין בקיאין בהן:

20 ישנן תחת ידך - כלומר אתה בקי בהן:

21 אא"כ נכשל בהם - כשהתלמיד נכשל בשמועתו פעם ראשונה ושניה הוא נותן לב לעמוד על שמועתו:

22 לא אהיה - איני רגיל להיות:

23 דלמא - האי נמי לאו משום דאנשי אמנה היו אלא דאי הוה אמר גמירנא הוו אמרי ליה אימא לן והוא לא הוה ידע:

24 תקופת תמוז הוה - דאין דרך להתקשר שמים בעבים:

25 במזמוטי חתן - מיני שחוק שמשחקין לפניהן:

26 סיפר - דברים הללו:

27 לכת שלישית - של כיתות היושבות לפני השכינה:

28 הרצה דברים - דרש במעשה המרכבה:

29 דארצי וארצו קמיה - שהרצה לפני אחרים ואחרים . הרצו לפניו:

30 דארצי מיהא קמיה מאן דארצי - אם לא הרצו אחרים לפניו הוא הרצה לפני מי שחזר והרצה לפני אחרים לכך הוזקק להימנות כאן משום דרבי עקיבא להודיע שהוא הרצה ואחרים הרצו לפניו אבל ר"א לא אחרים הרצו לפניו ולא הוא הרצה לפני מי שהרצה לפני אחרים:

31 נכנסו לפרדס - עלו לרקיע על ידי שם:

32 שיש טהור - מבהיק כמים צלולין:

33 אל תאמרו מים מים - יש כאן איך נלך:

34 הציץ - לצד השכינה:

35 יקר בעיני ה המותה לחסידיו - הוקשה מיתתו לפניו לפי שמת בחור ואעפ"כ אי אפשר שלא ימות משום שנאמר כי לא יראני האדם וחי שמות לג:

36 ונפגע - נטרפה דעתו:

37 שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא - הואיל וסירוס כתיב אצל מומי קרבן וכלב אפילו חליפיו אסור למזבח משום מחיר כלב אסור לסרסו או לא:

38 בתולה שעיברה מהו לכהן גדול - והיא אומרת שימצאו לה בתולים אי נמי כהן גדול נשאה ולא ידע שהיא מעוברת ומצא לה בתולים ואחר כך. נמצאת מעוברת מהו לקיימה משום בתולה מעמיו יקח ויקרא כ״א:י״ד: