רש"י על חגיגה ב׳

1 מתני' הכל חייבין בראייה - במצות ראיית כל זכורך שמות כג שצריכים להתראות בעזרה ברגל:

2 חוץ מחרש שוטה וקטן - דלאו בני דעה נינהו ופטורין ממצות:

3 החיגר והסומא - כולה יליף מקראי בגמרא:

4 ומי שאינו יכול לעלות ברגליו - מירושלים לעזרה ובגמרא מפרש להו:

5 אי זהו קטן כו' - אבל מכאן ואילך אף על פי שאינו חייב מן התורה הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות:

6 שלש רגלים - הראוי לעלות ברגליו חייב הכתוב וכיון דגדול פטור מן התורה קטן לאו בר חינוך הוא:

7 ב"ש אומרים הראייה שתי כסף - גדול הבא להיראות צריך להביא עולה ואינה פחותה משתי כסף שתי מעות כסף שהן שליש דינר שנאמר ולא יראו פני ריקם שם ויליף בגמרא שצריך להביא עולה אע"פ שלא נתנה בו תורה שיעור חכמים נתנו שיעור:

8 והחגיגה - שלמי חגיגה חייבין היחידים להביא ברגל דילפינן לה בשלהי פירקין דף ט. מוחגותם אותו חג לה':

9 גמ' ולרבינא דאמר כו' - לקמן אמרינן בפירקין דף ד.:

10 הניחא למאן דאמר כו' - לקמן אמרינן בפירקין דף ט. שיש לקרבנות החג תשלומי כל ז' ואיפליגו בה אמוראי איכא למאן דאמר תשלומין זה לזה ואיכא למאן דאמר תשלומין דראשון הן ואמרינן מאי בינייהו חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו מאן דאמר כולן תשלומין לראשון מי שמחויב בראשון ולא הביא יביא באחד משאר הימים ומי שאינו מחויב אינו צריך תשלומין ומאן דאמר תשלומין זה לזה קסבר החובה מוטלת על כל אחד מן שאר הימים ולא על הראשון לבדו הלכך אף מי שפטור בראשון ונראה בשני חייב להביא ואם לא יביא בו ביום יביא למחר:

11 יראה יראה - יראה כתיב וקרינן יראה יראה כל זכורך את פני האדון דמשמע שהאדם רואה את השכינה יראה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך הקיש הכתוב ראייתך לראייתו:

12 כדרך שבא לראותך - כך הוא בא ליראות ממך:

13 מה לראותך - בשתי עיניו:

14 אף - כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם:

15 משנה ראשונה - קודם שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש סיפא דמתני' דקתני חוץ מן העבדים שאינן משוחררים דאוקמא רבינא במי שחציו עבד וחציו בן חורין דפטור נשנית קודם שחזרו ב"ה אבל לאחר שהודו לב"ש שיש על ב"ד לכוף את אדונו לשחררו והוה ליה כאלו משוחרר כבר וחייב ומשנה שנשנית לא זזה ממקומה:

16 תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם - כל תקנת רבו כאן היא אבל תקנת העבד אין כאן אם נתקן במשפט הממון לא נתקן בפריה ורביה:

17 לישא שפחה אינו יכול - מפני צד החרות שבו וכתיב לא יהיה קדש וגו' דברים כ״ג:י״ח:

18 בת חורין אינו יכול - מפני צד עבדות שבו:

19 לא תהו בראה - לא ברא הקב"ה את הארץ להיות בלא יישוב אלא לשבת יצרה:

20 כדתנן - בריש מסכת תרומות מ"ב:

21 חרש שדברו בו חכמים בכל מקום - שהשוו אותו לשוטה לפוטרו לא דברו אלא במי שאינו שומע ואינו מדבר הכי קים להו לרבנן דמי שאינו שומע ואינו מדבר דלאו בני דעה נינהו:

22 מדבר ואינו שומע - תחילתו היה פקח עד שלמד לדבר ואח"כ נתחרש:

23 תנינא - במתניתין:

24 להא דתנו רבנן - בברייתא ולמדנו שהברייתא הזאת עיקר וסומכין עליה:

25 זה וזה כפקחים - היינו כמתניתין דלא פטר אלא חרש הדומה לשוטה:

26 ואי בעית אימא - אלם כמשמעו נוטריקון אישתקיל מלוליה ניטל דבורו:

27 פטור - מן הראייה קשיין אהדדי מתניתין וברייתא:

28 אמר רבא - מתניתין דתני אצל ראייה חרש דומיא דשוטה:

29 חסורי מיחסרא והכי קתני - דאע"פ דלא דומה לשוטה פטור וכי תניא מתניתין דומיא דשוטה גבי שמחה הוא דתני ותרי מיני חרש תנא מתניתין וחסורי מיחסרא מתניתין והכי קתני הכל חייבין בראייה חוץ מחרש כל דהו או שומע ואינו מדבר או מדבר ואינו שומע:

30 ואף על פי שהוא פטור - בעולת ראייה ליראות: