רש"י על חגיגה ט״ז

1 מאי דרש - מהיכן הבין מקום השכינה שנזהר שלא הציץ שם א"נ שלא טעה כמו שטעה אחר:

2 דוגמא - דבר היכר העומד לדוגמא להראותו לומר כזה עשה לי ואין זה אלא דבר הניכר אף כאן מקומו ניכר:

3 ומה למטה - והרי אמר ומתחת זרועות עולם דברים ל״ג:כ״ז ואם שאל מי סבלן לא חס על כבוד קונו לייטי עלה במערבא לא גרסינן לה:

4 כאלו דוחק רגלי השכינה - אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב והארץ הדום רגלי:

5 למקום שאין מכירין אותו - אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא. אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם וכן בלבוש שחורים:

6 דמצי כייף ליה ליצריה - ובוטח על שהוא נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים:

7 היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה - טוב לו בצינעא מפרהסיא:

8 ומברכין את העם בשם המפורש - שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם:

9 אל תאמינו ברע - האומר לך חטא:

10 ואל תבטחו באלוף - לומר שימחול:

11 וכפיס - חתיכת עץ כמו כפיסין בבבא בתרא דף ב.:

12 אתם עדי - הוא מעיד בעצמו בכל עונות שאוכיח בפניו:

13 מתני' יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך - בי"ט וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל:

14 יהושע בן פרחיה - כולן דור אחר דור:

15 יצא מנחם - בגמרא מפרש להיכן יצא:

16 נכנס שמאי - להיות אב ב"ד תחתיו:

17 הראשונים - שהוזכרו ראשון בכל זוג וזוג היו נשיאים:

18 גמ' עד זומם - שלא הוזם אלא הוא לבדו:

19 עד שיהרג הנדון - קודם הזמה ואחר כך הוזמו שהיו דורשין נפש בנפש האמור בעדים זוממין אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים ולמה נאמר נפש בנפש שאין נהרגין עד שיגמר הדין של נידון קודם שהוזמו:

20 ואין לוקין - אם העידוהו שחייב מלקות בכולהו גרסי' עד שיזומו שניהן ובמסכת מכות יליף לה מקראי והנה עד שקר העד ואמר מר כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים:

21 אלא בפני שמעון - שאם יטעה ילמדהו:

22 היינו דקא מורה הלכה בפני שמעון - דמדקאמר מיד קיבל כו' שמע מינה דעד השתא אורי בפניו:

23 ומאי קיבל - לאו דעד השתא הורה דודאי לא הורה בפניו מימיו וכשהרגו לעד זומם לא היה שמעון שם:

24 לא מצטריפנא - לישב בדין אלא בהדי שמעון:

25 סיריקון - לבוש בגדי מלכות:

26 אינה אלא משום שבות - דתנן אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ביצה דף לו: והאי נמי משתמש בבעלי חיים הוא שסומך עליה בכל כחו כדאמרינן לקמן:

27 שבות דמצוה - נמי תנינא במתני' ומאי אשמעינן רבי יוחנן:

28 לאפוקי ממאן דאמר - במסכת ביצה דף כ. בסמיכה עצמה פליגי ומאן דאסר לאו משום שבות אסר אלא משום דסבירא ליה דשלמי חובה לא בעו סמיכה דכי כתב וסמך בשלמי נדבה כתיב וחובה מנדבה לא גמרינן קא משמע לן רבי יוחנן דטעמא משום שבות הוא וסמיכתן לעולם מצוה:

29 שמע מינה - מדאוקי רבי יוחנן טעמא משום שבות סמיכה דקדשים בכל כחו בעינן והוה ליה משתמש בבעלי חיים:

30 דבר אל בני ישראל - אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וכתיב בההוא עניינא וסמך:

31 אבא אלעזר - כך שמו:

32 אקפו ידייכו - לשון וקפא הקילו ידיכם אקפו לשון דבר הצף ואין מכביד כדמתרגמינן ויצף הברזל וקפא ברזלא מלכים ב ו׳:ו׳:

33 שמע מינה - מדרבי יוחנן דאוקי טעמא משום שבות צדדין אסורין ואע"ג דגבי שבות רכיבה אמרינן. הוא הדין לכל שימוש ואפילו במקום שאינו עשוי להשתמש כגון צידי הבהמה והוא הדין צידי האילן ופליגי אמוראי בהא מילתא במסכת שבת בפרק בתרא דף קנד::

34 לסמוך - דהא ראש הבהמה כצדדין דמי: