רש"ש על מכות ט׳

1 גמרא כאן בגר תושב שהרג ישראל. דעת הרמב"ם הוא דישראל שהרג ג"ת גולה ע"י ועתוי"ט שהאריך ליישב שיטתו רק בס"ד כ' שמצא בספרי סתירה לדעתו ז"ל שדרשו שם רעהו פרט לגר והז"א פי' שם דר"ל פרט לגר שהרג את ישראל וא"כ אין כאן סתירה:

2 במשנה רש"א יש שונא כו' זה"כ כו' ושלא לדעת הרגו הז"ג. ועפרש"י משמע דהת"ק סובר דאפי' בכה"ג שא"א לומר דלדעת הרגו כגון דנפל מן הגג עי' תד"ה נשמט אינו גולה ודלא כמש"כ הרע"ב בטעם הת"ק שחזקתו שהוא קרוב למזיד והוא מהרמב"ם בחבורו ולכאורה קשה מ"ט ונ"ל דר"ש לטעמי' דדריש טעמיה דקרא ורבנן לטעמייהו דלא דרשי ועוד י"ל דטעמייהו דרבנן דלא הוה שב מידיעתו וכמו גבי קרבן חטאת:

3 רש"י ד"ה נפסק אנפסק. עד שנשמט מחצלו מידו כו' דומיא דמן העץ המתבקע. עי' מהרש"א שנדחק לחלק לרבנן. ולנ"פ דטעם דפטרי בעץ המתבקע הוא דחשבי ליה כח כחו כדמוכח לעיל רד"ח אלא כח כחו לר' המ"ל משמע דלרבנן שפיר מ"ל בעץ המתבקע:

4 רש"י ד"ה עד שלא נבחרו. הבדילן יהושע. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה ושלשת. שמתחלקת רחבה של א"י כו'. כצ"ל: