רש"ש על מכות ב׳

1 במשנה יעשה זה ב"ג כו' וכן בסיפא יגלה זה. הא דנקיט להו בל"י משום דכן גם לישנא דקרא בכה"פ:

2 רש"י ד"ה שהוא ב"ג. קודם שנולד. וכתב התוי"ט כלומר קודם שהולידו אביו דהיינו שעת ההריון. סוף דבריו אינם בדיוק דההריון יוכל להיות בסוף ג' ימים לביאתו:

3 תד"ה מעידין. וי"ל דהתם כיון שבאין לחייבה מיתה כו'. כצ"ל:

4 בא"ד אבל הכא כו' דליכא כי אם לאו בעלמא. נראה דר"ל אם יאכל בתרומה או יעבוד עבודה:

5 תד"ה מעידין הב'. לאו כה"ג דומיא דאוהב גולה. ר"ל דאל"כ מאי אריא שונא אפילו אוהב נמי וז"פ ודברי התוי"ט בזה תמוהים ע"ש:

6 בא"ד ואמאי אינו גולה כיון כו' וי"ל כו'. הן לת"ק דר"ש משמע שם דאפילו שאין אנו יכולין לומר דלדעת הרגו אעפ"כ אינו גולה וכמש"כ שם בס"ד וא"כ ע"כ לא איירי הכא אלא לר"ש וקשה דבברייתא שם מפרש כיצד כו' נשמט היינו החבל אינו גולה מוכח דאוהב כה"ג גולה ואע"פ שאין בזה רגלים לדבר:

7 גמרא ואין משלמין אה"כ קסברי כופרא כפרה כו'. בתור"ע אות ב' מביא בשם הריטב"א לפרש דכיון דכופרא כפרה אין ממשכנין אותו ומאליו לא היה נותן כיון שיודע שהוא שקר וק"ל חדא דא"כ מדוע לא פשטינן מכאן בב"ק מ' דאין ממשכנין על כופרא. שנית כיון דהוא מכחישן ודאי ממשכנין כמ"ש התוס' ביבמות פ"ז ב' ובכריתות י"ב לענין חטאת:

8 שם משום ר"ע כו' קסבר קנסא הוא כו'. ואין להקשות דת"ל דאין אדם משים עצמו רשע דש"ה דרוצה לעשות תשובה וכה"ג כ' התוס' בב"מ ג' ב' סד"ה מה:

9 תד"ה ומה. מש"כ המהרש"א ומהר"ם דגם בחנק איכא קל וחומר דמה החונק אינו נחנק כו' ע"כ כוונתם לר"ש דסבירא ליה סייף קיל מכולם ועמש"כ ע"ד המהרש"א דכאן בסנהדרין מ' ב' בס"ד: