רש"ש על מכות ו׳

1 גמרא נרבע יציל כשרבעו מאחוריו. לכאורה תמוה מדוע לא מקשה מכל העריות דאשה היא וגם היא קרובה ושם לא שייך התירוץ דמשכבי אשה כתיב לכן נראה דבנמצא אשה ביניהם לא נפסלו האחרים דבקרא כתיב עדים ואשה אינה נקראת עד עמש"כ רפ"ד דשבועות אולם קשה דשם מפקינן גם קרוב מעד והכא אמר נמצא א' מהן קרוב שוב מצאתי בתומים ססל"ו שהעיר קצת בזה:

2 תד"ה אר"י. ועוד דבד"מ נמי כתיב ע"פ שנים כו'. ולעד"נ דבד"נ לא כתיב ע"פ גבי ג' וע"כ ע"פ דכתיב גבי ב' קאי גם עלייהו לדרשה דבמתניתין דלקמן וכן להא דיבמות ל"א ב' מפיהם ולא מפי כתבם וא"כ חזינן דתרוייהו מחוברין יחד להיות ע"פ עולה לשניהם אבל בד"מ אדרבה חזינן דחלקן הכתוב לכתוב ע"פ בכ"א בפ"ע:

3 תד"ה נרבע. דכתיב שניהם מות יומתו דהיינו ברצון. כצ"ל:

4 תד"ה שמואל בסופו. ואפילו אירע לאחר כ"ד כו'. עי' מהרש"א ול"נ משום דעדיין קשה לפרש"י מהא דסדר הש"ס הך מימרא דרבא מקמי אידך דמסיק במקיימי דבר הכ"מ:

5 במשנה שמקצתן רואין אלו את אלו כו'. לכאורה הל"ל זה את זה עי' בתד"ה הוא שכ' אלמא לא בעינן שיהא כל השנים כו' אלא בחד סגי ונ"ל דתנא מיסרך סריך בלישנא דמתניתין דברכות נ' ונ"ל עוד דסגי בא' רואה את חברו אף שאין חבירו רואהו וכן התם להצטרפות זימון וכמו דאמר רבא לקמן בראיית המתרה לפי' המשי"ח ולגירסתנו לאפוקי מגי' הרמב"ם ברפ"ד מהל' עדות והמתרה רואה אותן כמ"ש הכ"מ שם:

6 תד"ה ואחד. וי"מ כו' ומסתמא היינו ע"י המתרה כו'. לכאורה זה אינו עולה לפי' המשי"ח לקמן בד"ה הוא רק לפי' הי"מ דשם ועי' מהרש"א וצ"ע:

7 תד"ה אמר רבא. והעד שמכאן אע"פ שאין רואין זה את זה. כצ"ל: