רש"ש על מכות ח׳

1 גמרא אלא כח כחו לר' המ"ל כו'. משמע דכח כחו לכ"ע פטור ועי' סנהדרין ע"ז ב' אך לענין נזקין כ' הרא"ש בפ"ב דב"ק סי' ב' דככחו דמי ועמש"כ שם ברה"פ ראיה לדבריו:

2 במשנה הוציא הלה א"ר כו'. במשניות הגי' הלז ומהתוי"ט נראה שגם במשנה שבגמרא היה לפניו כן ומביא לו חבר מקרא מי האיש הלזה יותר ה"ל להביא קרא דמה הציון הלז מלכים ב כ"ג שהוא בלא ה' בסוף כלשון המשנה או אל הסלע הלז שופטים ו׳:כ׳ ואילו הוטב בעיניו להביא קרא דנאמר בו לשון זה על אדם נמצא ג"כ אל הנער הלז זכריה ב׳:ח׳:

3 שם ושליח ב"ד. הראב"ד ספ"ה מהל' רוצח ה"ו פי' דר"ל שהלקהו יותר ממה שאמדוהו ב"ד ותימה דהתנן להדיא לקמן כ"ב ב' הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת ה"ז גולה ע"י ולשון הרמב"ם בספי"ו מהל' סנהדרין ואם הוסיף רצועה אחת על האומד ומת הרי החזן גולה ועי' ב"ק ל"ב ב':

4 תד"ה אינו. את ספיח כו'. כצ"ל בל"ו:

5 גמרא מכה נפש הציון הוא בטעות וצ"ל במדבר ל"ה פרט למכה אביו. פירש"י דמשמע שהכאתו תלוי' בנפש כו' יצא מכה אביו כו' בחבורה בעלמא. ק"ל דבר"פ הנחנקין אמרי' דנפש דכתיב גבי מכה בהמה אא"ע לבהמה כו' תנהו ענין לנפש אדם דהיינו אביו ופרש"י דנפש משמע דם דהוה חבורה וע"ש הרי לך בהדיא דחבורה נקראת ג"כ מכה נפש וכן כתיב והכהו נפש ומת דברים י״ט:י״א מוכח דהכאת נפש סתם לאו מיתה היא ע"ש בגמרא לעיל דדייק כה"ג ולעד"נ דכוונת הברייתא על הכתוב ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה דכתיב שם בריש ענינא ודלא כרש"י ועיקר הדרשה הוא מרוצח דלא מיקרי אלא אם המית ממש שוב האיר ה' את עיני ומצאתי כן מפורש בספרי וז"ל שם אי מכה נפש שומע אני אף מכה אביו כו' ת"ל רוצח מכה נפש כו' ע"ש והמפרש שם העתיק עליו הגמרא ופרש"י ולא חלי ולא הרגיש והברייתא שלפנינו היא מהספרי אלא שהש"ס קיצרה:

6 שם אלא ישראל גולה ולוקה ע"י כותי כו' אמאי דלטיי' ונשיא בעמך כו'. מדשביק לעבד משמע דשפיר קרינן ביה עושה מעשה עמך דלא גרע מאשה ועי' מנחות ס"א ב' בתוס' סד"ה אין לי והתוי"ט במחכ"ת ל"ד שכולל עבד עם כותי דא"ח על קללתו מטעם עושה מעשה עמך ועי' בכ"מ ספי"ו מהל' סנהדרין דמוכח מדבריו שלא היה בגירסתו בסיפא ועבד וא"כ נפל הדקדוק שלנו אך לפני התוי"ט הי' הגי' שלפנינו: