רש"ש על מכות כ״ב

1 גמרא המרביע שור פהמ"ק לוקה שנים. נ"ל דא' הוא משום כלאים. והב' הוא משום עבודה כדאיתא בבכורות ט"ו ב' בין לאחר פדיונן הגוזז והעובד בהם סופג אה"א וזה מקרי עבודה כדאיתא במו"ק י"ב אין מרביעין בבכור ולא בפהמ"ק ופירש"י דקעביד ביה מלאכה וכתיב ל"ת בבכור שורך וזה דלא כהמל"מ פ"ט מהל' כלאים ופ"א מהל' מעילה הל"ט דההיא דמו"ק אינו אלא מדרבנן ומהכ"מ שם נראה שלא היה לפניו הגי' לוקה שתים אלא לוקה סתם וכ"מ שהיה גי' התוס' בבכורות ל"ג ואולי שכן היה גם גי' המל"מ:

2 רש"י ד"ה מיגו דחיילא. דא"א ונעשית חמותו דמוסיף הוא כו'. תמוה דהא אמר ר' יוסי ביבמות ל"ב בזה דנידון בא"א ואף שבאיסור מוסיף מודה כדאיתא שם:

3 תד"ה א"ל. וקשה דאכתי ליתא בלאו והן כו'. עי' מל"מ פ"ד מהל' שבועות ה"א ד"ה הן אמת:

4 רש"י ד"ה ואמדו. וחזרו ואמדו שאין יכול לקבל כולם כו'. אולי צ"ל כלום כלשונו לקמן בגמרא בד"ה וברייתא ועי' בסמוך:

5 רש"י ד"ה הא דאמדוהו ליומי'. הילכך כי אמדו תחלה למ' וחזרו ואמדו בו ביום שא"י לקבל כו'. נ"ל דר"ל שאין יכול לקבל כלום וכמ"ש לקמן בדבור הסמוך דאלת"ה מה זה שמסיים ועכשיו הוא דמעיינו כו' וממתינין לו עד שיבריא ל"ל לאמתוני יכוהו כפי האומד דעכשיו וזה דוחק לומר דאין אומדין אלא למי שטבעו חלש אבל למי שנחלש מחמת חולי ימתינו עד שיבריא בכדי שיולקה כל המ' וגם אין לומר דלהכי אין אומדין עתה ללקות כפי האומד כיון שכבר אמדוהו לקבל כל המ' שאין רשאין לגרוע את האומד כמש"כ במשנה דכיון שהאומד הראשון היה בטעות ה"ה כמו שאינו:

6 במשנה הוסיף לו עוד רצועה א' ומת ה"ז גולה ע"י. וכ' הרע"ב כגון דטעה במנינא והוא מהגמרא דבפרק המניח ל"ב ב' דאי לאו הכי הוי שוגג קרוב למזיד ע"ש. ומהתוי"ט נראה דאשתמיטתיה הגמרא הלזו: