רש"ש על עבודה זרה ע״א

1 במשנה משנכנסה לרשותן אסור. לכאורה ה"נ הטעם כדלקמן בע"ב בגמרא דמיתחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל וכפרש"י שם ומהרא"ש ל"מ כן:

2 רש"י במשנה ד"ה מותר לומר לו. ותניא לעיל כו'. נראה דמפרש תן לנו את דמיה היינו שימכרנה ויתן להם את הדמים. ומה שמדמהו הר"ן לאומר המתן כו' דאוסר שם. לפמש"כ התוס' שם לק"מ וע"ש בר"ן:

3 תד"ה הא. אבל אינו מצוה לו כו'. כצ"ל:

4 במשנה פסק עד שלא מדד דמיו מותרין. עתוי"ט שדעת הרמב"ם בשמדד בכליו של עובד כוכבים דמיו אסורין מפני תערובות עכבת יין שבכליו ושהראב"ד השיגו דהא קי"ל כרשב"ג. ובד"ה אסור קיים דעתו בדברי הר"ן בהא דמשפך דמתניתין דלקמן שכ' דאפי' לרשב"ג אינו אלא במפרש כו' ע"ש ותמה על הראב"ד והכ"מ. ודבריו אינן אלא דברי תימה. דבמדד בכליו של עובד כוכבים שיש בהם עכבת יין של העובד כוכבים לא קנה הישראל מעולם ההוא יין ולא בא ברשותו כלל והרי נשאר בידו של עובד כוכבים כשהיה ואינו מוכר לו אלא יינו שמודד ועדיף יותר ממפרש:

5 גמרא ת"ש דארחב"א אריו"ח ב"נ כו' ומסיק אלא ש"מ משיכה בעובד כוכבים קונה. הן לפמש"כ התוס' לעיל בד"ה רב אשי. ע"כ גם הוא מודה דלריו"ח משיכה בעובד כוכבים קונה ואיהו לא אמר אלא לרשב"ל. וא"כ מאי מקשה ומדייק ליה ממילתא דריו"ח ועי' בב"מ ובבכורות שהתוס' הרגישו בזה ועמש"כ שם בב"מ:

6 רש"י ד"ה עכבת יין. ומקמי דנימטי כו' מיתסר בההיא כו'. כצ"ל:

7 תד"ה ש"מ. וא"ת כו' ליקטפי קטופי כו'. לכאורה מ"מ ראש העליון שעדיין לא הגיע לאויר הכלי מיתסר בניצוק:

8 תד"ה הב"ע. תימה כו'. נראה דתמיהתם אזלא לשטת ר"ח לקמן עג ד"ה יין. וכוונת תירוצם דרב סבר גם בשאר איסורין מב"מ במשהו:

9 תד"ה ואי ס"ד הא'. וי"ל דבין מקשה דהכא ובין מקשה דהתם כו'. כצ"ל:

10 בא"ד ומ"ט דמקשה לומר דבעינן תרתי. כצ"ל:

11 תד"ה ואי ס"ד הב'. וקשה דהא ישראל נמי לא קנה כו'. אנכי תמה דגם גבי ישראל לא מתחייב עד שעשה מעשה קנין כדמוכח בסוגיא דכתובות לא ב ובב"ב פו א גבי הגונב כיס כו' היה מגרר ויוצא כו' דאי לא עביד משיכה דקני בה לא מתחייב בגניבה. ולכן עובד כוכבים נמי אי משיכה לא קניא גביה לא יתחייב ועל תירוצם קשה משם דהא התם חיסרו ואפ"ה אי לא הוי משיכה דקני בה בעלמא לא הוי מתחייב:

12 בא"ד וגם ממון העובד כוכבים לא נתרבה כו'. כצ"ל: