רש"ש על עבודה זרה כ״ב

1 רש"י ד"ה ואם באו. כלומר אם קבלוה סתם ועשו סתם שנטל העובד כוכבים כו'. כצ"ל וכ"ה בהר"ן:

2 תד"ה תיפוק. דשדריה ר"מ כו'. כצ"ל:

3 בא"ד כדפי' ר"ת במו"ק. בהגהות הגרי"פ ג"כ ט"ס וצ"ל בחגיגה:

4 תד"ה אין בסופו. ובתרי מסכתי לכ"ע אין סדר. עי' מהרש"א ועמש"כ בישוב דבריהם במ"ר פ' נשא פי"ג אות ל"ב במ"ק:

5 תד"ה ורמינהי. ואע"ג דה"נ כו' מקום שהתירו ליקח מהם להקריב חסר בדבריהם כאן תיבת וכו' דל"ש הכא דתידוק הא כו'. כצ"ל:

6 בא"ד וי"ל כו' דא"א שלא יתערב כו'. לכאורה אם היו נוהגין שלא לקנות הוה אסור להם מכל מקום אף ממקום שנהגו למכור מחמת מנהגם בלא טעם תערובות ובפשוט הל"ל דלמכור החמירו שיוכלו למכור לישראל. ולא רצו להחמיר מלקנות מהם לקרבן דמישראל לא מספיק להו ועוד למכור אטו ליחד שייך למיגזר טפי מלקנות אטו ליחד:

7 בסה"ד משום דשכיחי מומי כו'. כ"ה לעיל ה ב וש"נ:

8 תד"ה אי איתא. דבלא ה"ט כו' לדלמא מקצו ופלחו דבמקום דאסרי למכור אינו אלא משום כו'. כצ"ל: