רש"ש על עבודה זרה ס״ז

1 גמרא נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם ואסור. עי' בפי' הרע"ב שכולל בזה ג"כ קדירה שאינה ב"י. ותמה עליו התוי"ט דמה ענין זה למשביח ולבסוף פוגם כו'. ול"נ דהרע"ב כוון למש"כ התוס' בסוף מכלתין בד"ה מכאן ואילך ע"ש ותבין:

2 רש"י ד"ה לא שיאמרו. לא שיוכלו לתלות פגם כו'. כ"נ דצ"ל:

3 רש"י ד"ה כל שטעמו וממשו. אבל אם אין בכדי אכ"פ כו' כזית איסור הואיל ושוהה באכילתו יותר כו'. כצ"ל:

4 תד"ה אריו"ח. ועוד דהאוכל בב"ח אוכל ממשו של איסור כו' אלא צ"ל כגון חלב נימוח כו'. נראה דהחילוק הוא דחלב נבלע כמו שהוא בברייתו ולא נשתנה הלכך נקרא ממשו. אבל חלב שנימוח ואיננו על תבנית ברייתו לכן נקרא ולא ממשו. אך מש"כ כדאמר פ' כה"ב ל"י מקומו אייהו:

5 בא"ד והוא היתר מכלל איסור בזה כו'. כצ"ל בב' ולא נצטרך להגהת הב"ח הארוכה:

6 בא"ד כי כן רגיל התלמוד גבי מילה שאינה אלא ביום מביום השמיני כו'. כצ"ל ע"ש בפ' ר"א דמילה בתוס':

7 בא"ד וכן ראיית הנגעים ביום. כצ"ל. עי' מו"ק ח תד"ה נפקא ליה:

8 בא"ד כדאמר רבא פג"ה צז ב דהוי בס'. כצ"ל:

9 תד"ה מכלל בסופו. כדפרשינן לעיל. הוא בדף ל"ח ב ד"ה אי:

10 תד"ה ואידך. והיכי קאמר התם לרבנן כו'. כצ"ל בל"ו:

11 בא"ד ילפינן מיהא כיוצא בו כו'. כצ"ל ולמחוק הד':

12 בא"ד והר"ר יקר כו' היינו דוקא כשהאיסור בעין אבל לא ע"י תערובת כו'. הן כבר צווחו עליו מסוגיא דשבועות כא ב דפשיט דר"ע ל"ל דר"ש מהא דנזיר ששרה פתו ביין כו' ואס"ד בעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף ע"ש. ולעד"נ ליישב דהגמרא סמיך על התוספתא שהביאו התוס' בסוכה ו ע"ש דמבואר להדיא דבשתיה בעין נמי בעי ר"ע כזית וכהנה רבות בש"ס ועמש"כ ביבמות קיד ב בס"ד:

13 בא"ד דדיחוי הרר"י א"כ דודאי אי טעם כעיקר יליף מגיעולי כו'. כצ"ל:

14 בא"ד משום דבלא צירוף נמי איכא כל שהוא. כצ"ל:

15 בא"ד ותדע כו' למכות ככזית לרבנן. כצ"ל בכ':

16 בא"ד שיאכל כל כך מן ההיתר הבלוע איסור עד שיאכל כזית כו'. כצ"ל: