רש"ש על עבודה זרה מ״ז

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור עבודה זרה מ״ז
1 אֲבָל עִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל אֲסוּרִין, וְהָכָא נָמֵי כְּעִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ דָּמֵי.
2 אִיכָּא דְּאָמְרִי: מַחְלוֹקֶת כְּשֶׁנִּרְבְּעוּ וּלְבַסּוֹף עִיבְּרוּ, אֲבָל עִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, וְהָנֵי נָמֵי כִּי עִיבְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִרְבְּעוּ דָּמֵי.
3 הָכִי הַשְׁתָּא? הָתָם, מֵעִיקָּרָא בְּהֵמָה וְהַשְׁתָּא בְּהֵמָה, דַּשָּׁא הוּא דַּאֲחִידָא בְּאַנְפַּהּ. הָכָא, מֵעִיקָּרָא חִיטֵּי וְהַשְׁתָּא קִמְחָא.
4 בָּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ: הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַדֶּקֶל, לוּלָבוֹ מַהוּ לְמִצְוָה?
5 בְּאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִלָּה לְכָךְ לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דַּאֲפִילּוּ לְהֶדְיוֹט נָמֵי אָסוּר. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ בְּאִילָן שֶׁנְּטָעוֹ וּלְבַסּוֹף עֲבָדוֹ.
6 וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דַּאֲפִילּוּ לְהֶדְיוֹט נָמֵי אָסוּר. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, לְעִנְיַן מִצְוָה מַאי? מִי מְאִיס כְּלַפֵּי גָּבוֹהַּ אוֹ לָא?
7 כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בַּאֲשֵׁירָה שֶׁבִּיטְּלָהּ קָמִבַּעְיָא לֵיהּ, יֵשׁ דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת אוֹ אֵין דִּחוּי אֵצֶל מִצְוֹת?
8 תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מִדִּתְנַן: כִּיסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה — פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת, כִּיסָּהוּ הָרוּחַ — חַיָּיב לְכַסּוֹת. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָזַר וְנִתְגַּלָּה, אֲבָל לֹא חָזַר וְנִתְגַּלָּה — פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת.
9 וְהָוֵינַן בָּהּ: כִּי חָזַר וְנִתְגַּלָּה מַאי הָוֵי? הוֹאִיל וְאִידְּחִי אִידְּחִי!
10 וְאָמַר רַב פָּפָּא, זֹאת אוֹמֶרֶת: אֵין דִּיחוּי אֵצֶל מִצְוֹת.
11 דְּרַב פָּפָּא גּוּפֵיהּ אִיבַּעְיָא לֵיהּ, מִפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרַב פָּפָּא דְּאֵין דִּיחוּי אֵצֶל מִצְוֹת, לָא שְׁנָא לְקוּלָּא וְלָא שְׁנָא לְחוּמְרָא.
12 אוֹ דִלְמָא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וּלְחוּמְרָא אָמְרִינַן, לְקוּלָּא לָא אָמְרִינַן? תֵּיקוּ.
13 בָּעֵי רַב פָּפָּא: הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לִבְהֵמָה, צַמְרָהּ מַהוּ לִתְכֵלֶת?
14 תְּכֵלֶת דְּמַאי? אִי תְּכֵלֶת לְכֹהֲנִים — הַיְינוּ בַּעְיָא דְּרָמֵי בַּר חָמָא, וְאִי תְּכֵלֶת לְצִיצִית — הַיְינוּ בַּעְיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ!
15 אִין הָכִי נָמֵי דְּלָא הֲוָה לְמִיבְּעֵי לֵיהּ, וְהַאי דְּקָא בָעֵי לֵיהּ הָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא מִילֵּי אַחְרָנְיָיתָא: צַמְרָהּ מַהוּ לִתְכֵלֶת? קַרְנֶיהָ מַהוּ לַחֲצוֹצְרוֹת? שׁוֹקֶיהָ מַהוּ לַחֲלִילִין? בְּנֵי מֵעֶיהָ מַהוּ לְפֹארוֹת?
16 אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר: עִיקַּר שִׁירָה בִּכְלִי, לָא תִּיבְּעֵי לָךְ — דְּוַדַּאי אֲסִיר.
17 כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר: עִיקַּר שִׁירָה בַּפֶּה, בַּסּוֹמֵי קָלָא בְּעָלְמָא הוּא וּמַיְיתִינַן, אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ הָכִי אֲסִיר? תֵּיקוּ.
18 בָּעֵי רַבָּה: הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְמַעְיָן, מֵימָיו מַהוּ לִנְסָכִים? מַאי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ? אִילֵּימָא לְבָבוּאָה קָא סָגֵיד, אוֹ דִלְמָא לְמַיָּא קָא סָגֵיד? וְתִיבְּעֵי לֵיהּ סֵפֶל לְהֶדְיוֹט!
19 לְעוֹלָם לְמַיָּא קָא סָגֵיד, וְהָכִי קָמִבַּעְיָא לֵיהּ: לְמַיָּא דְּקַמֵּיהּ קָא סָגֵיד, וְקַמָּאֵי קַמָּאֵי אֲזַדוּ, אוֹ דִּלְמָא לְדַבְרוּנָא דְּמַיָּא קָא סָגֵיד?
20 וּמִי מִיתַּסְרִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: מַיִם שֶׁל רַבִּים אֵין נֶאֱסָרִין! לָא צְרִיכָא, דְּקָא נָבְעִי מֵאַרְעָא.
21 מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְנָפַל — אָסוּר לִבְנוֹתוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּבוֹנֶה.
22 שֶׁלּוֹ וְשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה —
23 נִידּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה.
24 אֲבָנָיו, עֵצָיו וַעֲפָרוֹ — מְטַמְּאִין כְּשֶׁרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ״.
25 רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּנִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ״, מָה נִדָּה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא.
26 גְּמָ׳ וְהָא קָא מַרְוַוח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אָמַר רַב חֲנִינָא מִסּוּרָא: דְּעָבֵד לֵיהּ בֵּית הַכִּסֵּא.
27 וְהָא בָּעֵי צְנִיעוּתָא! דְּעָבֵד לֵיהּ בֵּית הַכִּסֵּא דְּלַיְלָה.
28 וְהָא אָמַר מָר: אֵיזֶהוּ צָנוּעַ? הַנִּפְנֶה בַּלַּיְלָה בְּמָקוֹם שֶׁנִּפְנָה בַּיּוֹם, וְאַף עַל גַּב דְּאוֹקֵימְנָא בִּכְדֶרֶךְ, מִיהוּ צְנִיעוּתָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד!
29 דְּעָבֵד לֵיהּ לְתִינוֹקוֹת.
30 אִי נָמֵי, דְּגָדַיר לֵיהּ בְּהִיזְמֵי וְהִיגֵי.
31 מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה בָּתִּים הֵן — בַּיִת שֶׁבְּנָאוֹ מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה, הֲרֵי זֶה אָסוּר. סִיְּידוֹ וְכִיְּידוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְחִידֵּשׁ — נוֹטֵל מַה שֶּׁחִידֵּשׁ. הִכְנִיס לְתוֹכָהּ עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹצִיאָהּ — הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
32 גְּמָ׳ אָמַר רַב: הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְבַיִת — אֲסָרוֹ. אַלְמָא קָסָבַר תָּלוּשׁ וּלְבַסּוֹף חִבְּרוֹ כְּתָלוּשׁ דָּמֵי, וְהָאֲנַן ״בְּנָאוֹ״ תְּנַן!
33 בְּנָאוֹ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, הִשְׁתַּחֲוָה — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בְּנָאוֹ. אִי הָכִי, הָנֵי שְׁלֹשָׁה — אַרְבָּעָה הָווּ!
34 כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן בִּיטּוּל, בָּנָה וְהִשְׁתַּחֲוָה חַד קָא חָשֵׁיב לֵיהּ.
35 מַתְנִי׳ שָׁלֹשׁ אֲבָנִים הֵן — אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לְבִימוֹס — הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. סִיְּידָהּ וְכִיְּידָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה — נוֹטֵל מַה שֶׁסִּיֵּיד וְכִיֵּיד, וּמוּתֶּרֶת. הֶעֱמִיד עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זָרָה וְסִילְּקָהּ — הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת.
36 גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַמֵּי: וְהוּא שֶׁסִּיֵּיד וְכִיֵּיד בְּגוּפָהּ שֶׁל אֶבֶן.
37 וְהָא דֻּומְיָא דְּבַיִת תְּנַן, וּבַיִת לָאו בְּגוּפֵיהּ הוּא, וּמִיתְּסַר! בַּיִת נָמֵי אִיכָּא בֵּינֵי אוּרְבֵי.
38 מִי לָא עָסְקִינַן דְּשִׁייעַ, וַהֲדַר שַׁיְיעֵיהּ?
39 אֶלָּא כִּי אִתְּמַר דְּרַבִּי אַמֵּי — לְעִנְיַן בִּיטּוּל אִתְּמַר, וְאַף עַל גַּב דְּסִיֵּיד וְכִיֵּיד בְּגוּפָהּ שֶׁל אֶבֶן, כִּי נָטַל מַה שֶּׁחִידֵּשׁ — שַׁפִּיר דָּמֵי.
40 דְּמַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן שֶׁסִּיֵּיד וְכִיֵּיד בְּגוּפָהּ שֶׁל אֶבֶן, כְּאֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לַעֲבוֹדָה זָרָה דָּמְיָא, וְתִיתְּסַר כּוּלַּהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
פירוש רש"ש על עבודה זרה מ״ז
1 גמרא דקא נבעי מארעיה. כצ"ל:
2 רש"י ד"ה אשירה. וביטלה כו' נוטל מה שהחליף כו'. תמוה דלשון ביטול משמע דמיירי בשל עובד כוכבים דמהני בה ביטול וכגון שנטעו מתחלה לכך וביטול היינו קירסום וזירוד כו' דתנן בס"פ וכ"נ שפי' התוס'. אבל מה שפרש"י נוטל מה שהחליף אין זה ביטול ואפי' בדישראל מהני דפי' נוטל כו' הוא שישרף כדפי' בעצמו לקמן. ועוד העיקר מעולם לא נאסר ולא נדחה והחליפין לעולם אסורין:
3 רש"י ד"ה לחצוצרות. דקי"ל בהחליל דהשיר מעכב אה"ק. שם לא נזכר מזה רק בערכין יא איתא דר"מ ס"ל כן וחכמים פליגי עליה וס"ל דא"מ. ולכן לישניה דקי"ל אינו מדוייק ועמש"כ בתענית כז ישוב לדבריו . וכן הר"ן כתב למ"ד עיקר שירה בכלי ושירה מעכבת קרבן לא תיבעי:
4 תד"ה אשירה. ומוקי לה ואפי' אשחור מעי"ט כו'. לישנא דואפי' אינו מדוייק דאדרבה זה דוקא מפני שהוא דיחוי מעיקרו. אבל אשחור ביו"ט דהוי נראה ונדחה לא. ואפשר לדחוק דר"ל דאפי' תימא דמיירי באשחור מעי"ט כדמסיק התם מכל מקום תפשוט מיניה מיהא דדיחוי דמעיקרא כי הכא כו' לא הוי דיחוי:
5 תד"ה היינו. שהרי נשתנה ע"י טוייה. אולי משום דבצביעה פליג ר"ש בר"פ הגוזל קמא וס"ל דלא הוה שינוי לכן מאנו בפרש"י:
6 תד"ה קרניה. דבשלמא ההיא דקנים כו' י"ל שהוא שופר כו'. כצ"ל בל"ו:
7 בא"ד וי"ל כו' והכא בחצוצרות של לוים כו' תדע כו' ואיך זה יכול להיות והכתיב כו'. ולע"ד הנ' לפמש"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' כה"מ ה"ה בימי המועדות כולם ובר"ח היו הכהנים תוקעים בחצוצרות כו' שנאמר וביום כו'. א"כ ע"כ מאי דאיתא בסוף תמיד דבכ"י היו תוקעין ב' כהנים בחצוצרות בעת השיר וכן בפרק החליל א"פ מכ"א תקיעות במקדש כו' תשע לתמיד של שחר וכן הביא הרמב"ם בפ"ו מהל' תומו"ס. אינן אלא כמו שהלוים היו מנגנין בשאר כלי שיר. וא"כ נוכל לומר דלחצוצרות אלו כוונה הגמרא כאן. דעל פירושם ק"ק מפ"ב דערכין דלא חשיב שופרות וגם שם מ"ו א"פ מי"ב לוים כו' ע"ש בתוי"ט ולמה לא תקנו כנגד חצוצרות אילו היו בלוים. אבל דעת הרמב"ם נראה דחוק בהא דבכ"י לא היו החצוצרות חובה וכ"מ בר"ה כ"ט דחצוצרות אלו היו חיוב לכהנים בכ"י מקרא דותקעתם גו'. דאיתא שם והני כהנים הואיל ואיתנהו בתקיעות דכה"ש דכתיב ותקעתם גו' ונ"ל עיקר דמתניתין אתיא כר"נ דדריש בספרי וביום שמחתכם אלו תמידין וע"ש במפרש ז"א ונראה דזהו דעת התוס' ג"כ. אולם נ"ל עוד דלפי מאי דאמרי' בר"ה כז דבגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר ופי' הר"ן דהיינו בשעת מלחמה דכתיב והרעותם בחצוצרות משמע דכוותיה במקדש דהיינו בשעת הקרבן דכתיב נמי ותקעתם בחצוצרות היו ג"כ שופרות. א"כ יל"פ דאל שופר זה כוונה הגמרא וע"ד שפי' התוס' ההיא דקנים:
8 בא"ד ורי"ה מפרש כו' בשל משה דוקא קאמר כו'. ור"ל אבל מצוה דוביום שמחתכם כו' ותקעתם בחצוצרות לדורות הוא אפי' בשל קרן. ובזה נתיישב יפה המנהג שמסיימין במוסף ר"ה בסוף השופרות בפסוק זה כי נכלל ביה אף שופר והרא"ש והר"ן נדחקו בו:
9 תד"ה ל"צ. דאילו יוצאין כו' הא תניא כצ"ל כו' וא"כ כו' ואינן נאסרין. צ"ע דלכאורה זה דומה למאי דמסקינן בנדרים מב דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו:
10 גמרא דגדר ליה בהיזמי והינגי. וכ"ה ברי"ף והרע"ב שכ' שממלא המקום קוצים וכ"ה לשון הרמב"ם בחבורו פ"ח ה"ה והטוש"ע בר"ס קמ"ג צ"ל שגי' אחרת היה לפניהם והתוי"ט ל"ד שהעתיק לשון הגמ' כפי הגי' שלפנינו על לשון הרע"ב ולא העיר ועי' בהגהות הטור שם:
11 רש"י ד"ה אבניו. לפי שאין ברירה. ומסיק התוי"ט דאע"ג דקי"ל דבדרבנן יש ברירה וטומאת אשירה דרבנן היא דמשום חומרת אשירה אמרו דא"ב ונ"ל דכן ג"כ דעת התוס' לקמן סד ב ד"ה תנ"ה ע"ש היטב דאל"כ דלמא שאני נשתתפו דיש לו חלק מן הדין. אבל ירושה דאינה אלא מדרבנן כדאיתא בקדושין שם אמרינן ברירה וסברת התוי"ט איתא בגמרא לקמן נב א משום חומרא דעבודת כוכבים שויא רבנן כטומאה דאורייתא כו' ע"ש והתו"ח הביא בשם הרמב"ם בחבורו דאמרינן גם הכא ברירה משום דרבנן היא ול"ד כלל. א דהרמב"ם כתב כן לענין הנאה והיא דאורייתא כמש"כ לקמן נג ב בס"ד ע"ש. ב דהרמב"ם לא כתב מטעם ברירה אלא כתב סתם מחצה שלו מותר בהנאה וי"ל דמיירי במכיר או במוכר חלקו בכ"מ שהוא כמ"ש הר"ן וכ"נ שהבינוהו הכ"מ והלח"מ ע"ש:
12 רש"י ד"ה נדה. דכתיב וכל כו' אשר תשב עליו כו'. טעם זה תמוה דהתם דוקא במיוחדים למושב ומטעם מדרס ונעשה אה"ט משא"כ אדם הנושאה אינו אלא ראשון כשפירש ושאר כלים אינם מתטמאין כלל במושבה דלא שייך משא בכלים אלא באדם כדאיתא בפ"ה דזבים והביא זאת בעצמו בשבת פג ב ע"ש ועי' בהגהות הב"ח:
13 תד"ה אבניו. ואפי' כו' כגון כו' של ישראל או כו'. צ"ע מסוגיא דשבת ר"פ ר"ע ע"ש דלרבנן לכ"ע אינה מטמאה לאברים ולר"ע אליבא דר"א שם ג"כ א"מ ולרבה מיבעיא לן שם ומשמע שם דאפי' בהדיוט יכול להחזירה נמי א"מ וע"ש פג ב תד"ה אשירה וד"ה כי. וראיתי להרמב"ם בפ"ו מהל' אה"ט ה"ה שכתב דמשמשי אשירה אפי' קצץ מהם כזית מטמא וזו חומריהם יותר מאשירה עצמה ובית אשירה עצמו אבניו כו' מטמאין בכזית ככל המשמשין נראה שהרגיש בזה והבליע ישובו במתק לשונו אשר נתן לבית דין משמשין ואולי מפני שהוא משמש א"ע. ודע כי בכ"מ נשמט מוצאו של דין אבני בית כו' שמטמאין והוא ערוך במשנה שלפנינו שוב מצאתי להמאור בשבת שם שהקשה זאת ומחלק בין אשירה שהיא בתבנית ברי' שיש לה אברים ובין בית ע"ש:
14 רש"י ד"ה נוטל מה שחדש. הכא בטיל כו' וההוא חדוש שנטל אסור כו'. כצ"ל:
15 תד"ה בית. הא גבי תפילין אמרי' צר ביה ולא אזמניה. ר"ל הא אם אזמניה נמי אסור ולא בעינן שיעשנו מתחלה לכך אבל ל"י מדוע לא הביאו מרישא דמילתא שם האי סודרא דתפילין דאזמניה כו' צר ביה תפילין אסור כו' ע"ש וע' בסנהדרין מח בתד"ה נתנו: