רש"ש על ערכין ט׳

1 גמרא השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי. כצ"ל:

2 שם דא"כ מייתרא סיהרא תלתא יומי. כצ"ל:

3 תד"ה מ"ש תשעה. דבהכי מיתוקמא לפי התירוץ דאין המולד נראה ביומיה כו'. כצ"ל:

4 בא"ד ואע"ג דזימנין דאיכא טפי כגון כו'. כצ"ל:

5 בא"ד תמצא המולד ביום ה' י"ד. מה שפי' הצ"ק דמש"כ דהמולד דאישתקד הוה בי"ח. ר"ל בחצי י"ח ע"ש. ל"ד דנראה דבכיוון כתבו י"ח כדי שידחה ר"ה למחר משום מולד זקן. ואילו בחצי י"ח היה ראוי לקבוע ר"ה בו ביום כמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות קה"ח הל"ב והטור בסימן תכ"ח אי לאו משום דחיית אד"ו. ועוד אפי' א"ת שר"ל חצי י"ח אכתי כשתצרף תק"מ חלקים מהתקפ"ט שהם חצי שעה יפול המולד בט"ו שעה. ולכן הגהת הגליון ט"ו נכונה:

6 בא"ד דבכך תתפרש לר"ה כדאפרש לה לעולא כו'. כצ"ל:

7 בא"ד וניחא השתא כו' דמשמע ליה דומיא דרישא דהמולד כו'. כצ"ל:

8 בא"ד וא"ת כו' אם לא קודם י"ח שעה. כצ"ל:

9 בא"ד דבשני המלאים היה המולד לששה שעות. כ"נ דצ"ל ודלא כבה"ז:

10 תד"ה מ"ט שלש חסרים דלא. ולפנינו הגי' תשעה. והמכוון אחד. דלגי' התוס' ר"ל ג' חסרים יותר על כסדרן שהם ששה:

11 תד"ה כגון. ונמצא הקיבוע שהיה ראוי להיות ביום שני בשביל הח' חסרים כו'. כצ"ל:

12 בא"ד דאשתקד היה המולד ה' שעי ביום כו'. ר"ל על היום לבד הלילה ונמצא יחסר כנגד זה ז' שעות מהכ"א להשלמת יום זה ולא ישאר רק י"ד שעות ותקפ"ט חלקים על יום ה' ויהיה עוד עד הערב ט' שעות ותצ"א חלקים. וזהו שכתבו יהיה המולד ט' שעי מיום. ועזבו החלקים. כ"נ ליישב הגירסא הישנה. אבל ק"ל דנהי דחד יומא אמרי איתחזויי איתחזי ואנן לאו אדעתין וכפרש"י. מ"מ הרי תראה להם הישנה ביום ד' שהוא ר"ה ד' שעות קודם לערב:

13 גמרא הא קמ"ל דלא בעינן מצוה לקדש ע"פ הראייה. ועפרש"י. ועיין מה שתמהתי בזה במנחות ק ב:

14 שם והאיכא יומא דשעי. כצ"ל:

15 שם כיון דליתיה בכל שתא לא קא חשיב. ק"ל דהא מ"מ יקשה דלדידהו מ"ל ג"כ לאור אור עיבורו. ועמש"כ בר"ה ו ב בס"ד:

16 רש"י ד"ה במאי קמיפלגי. אבל לעבר אפי' ח' מליאין נמי ל"ע. מה שנדפס בגליון דצ"ל ז' והוא מהצ"ק. טעותא היא כמבואר:

17 רש"י ד"ה אלא ד' ימים. כסדרן. הס"ד ואח"כ ד"ח

18 ביום הנף כו':

19 רש"י ד"ה הריני נזיר. או שאמר כמנין ימה"ח. נראה דהיה הגירסא לפניו כאן כמו שהוא בתוספתא דפ"א דנזיר "הריני נזיר כימי החמה כמנין ימה"ח כו'". ואו או קתני רישא לרבותא דרבנן וסיפא לרבותא דרבי ע"ש בגמרא ותבין:

20 בסה"ד צ"ל שס"ה:

21 תד"ה מעשה. וכי שדית ה' כ"א תקפ"ט הוי המולד כו'. כצ"ל:

22 בא"ד דכי שדינן ה' כ"א תקפ"ט על כו'. כצ"ל וכן לקמן:

23 בסה"ד למחרתו דקיבוע הוי כמו כו'. כצ"ל:

24 הרע"ב כתב בפירוש משנה זו ובדין היו שיהיו כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר אלא מפני יתירות הב' ידות שעה כו'. ואין טעם זה מספיק על הוספת ב' עיבורין שהיה די מפני זה עיבור אחד נוסף. ומכש"כ שאינו טעם על ח' חסרין. אלא יש עוד סיבות כגון שלא נראה הירח מפני העבים. או משום מתיא וירקא ועיין ברמב"ם בפרק יח מהלכות קה"ח. וז"ל בפירושו אחר שכתב כטעם הרע"ב וזו היא אחד מהסבות כו' ואין כוונתינו לדבר בכאן על כל אותן הסיבות ולא על טעם מנינן כו':