רש"ש על ערכין י״ב

1 תד"ה א"ה. וכיבשו בה' למלכותו. כצ"ל. שהרי נ"נ לא מלך אלא בד' למלכות יהויקים ובשניה כיבשו א"כ הרי היא שנת ה' ליהויקים:

2 בא"ד ולתקופת אולי צ"ל ולתשובת כלישנא דקרא השנה באותה שנה כו'. ר"ל הכל בשנת י"א ליהויקים והוא בכדי שיבוא לנכון הא דגלו בשבע. אבל קשה דלשון לתשובת השנה משמע בשנה שאחריה. וע"ק כיון דכבשו בשנת ה' וג' שנה היה לו עבד ומרד ובשנת ג' למרדו הרגו א"כ הוא שנת היו"ד למלכותו. ומפרש"י בריש דניאל משמע דג"ש שהיה לו עבד הוא לבד שנה שכבשו ודוחק. ולפמש"כ הרד"ק בסוף ד"ה א"ש הכל. כי לפ"ד הגלהו לבבל בשנת יו"ד למלכו והוא שנת ג' למרדו ואח"כ שב לירושלים והשלים שנת י"א ובאותה שנה נהרג ומלך יהויכין והגלהו הכל בשנת הי"א:

3 גמרא והתניא ארבע משמרות עלו כו'. עמש"כ בזה בתענית בס"ד:

4 רש"י ד"ה ידעיה. שבמקדש כו' ומשמרת חרים קודם לפשחור ושל פשחור לאימר. הן בד"ה לא נזכר שם פשחור כלל בין המשמרות. ורש"י עצמו בתענית העיר בזה:

5 תד"ה הוה. כל הסוגיא ודקאמר נמצא כו'. כ"נ דצ"ל:

6 תד"ה הנך. ולדידהו כשגלו נהי כו' שמיטין מונין כו'. משמע דשמיטין נוהגין מדאורייתא ודלא כמו שהביאו לקמן לב ב בשם רש"י דגיטין. דאינו אלא מדרבנן:

7 בא"ד אבל לר"י כו' לא היו מונין יובלות כלל כו'. כצ"ל. ותיבות שמיטין ולא. נראה למחוק: