רש"ש על ערכין כ״ג

1 גמרא בתר עניא אזל עניותא. ב"ק צב א חולין קה ב:

2 תד"ה אלא. וי"ל דקנוניא זוטרתי כגון להפטר עצמו משבועה בריא עושה כו'. ר"ל דהא אף אם לא אמר הי' הבע"ח גובה מהקדש רק דהיה צריך שבועה וזה פוטרו א"כ ערמה קלה היא דאינו מפסיד להקדש ממון רק שבועת חבירו. אבל הכא אם לא היה מגרשה לא היתה נוטלת כלום נמצא דבערמתו שמגרשה גורם הפסד ממון להקדש. והר"ן בפי"א דכתובות חילק בענין אחר דבדר"ה ערמתו אינה אלא באמירה שהוא אומר מנה לפלוני בידי נוח לו יותר מלילך לפני חכם להשאל על הקדשו. אבל לעשות ערמה במעשה גירושין כי הכא ודאי הי' נוח לו יותר לילך אצל חכם. והתוי"ט במחכ"ת ל"ד כלל בזה שהרכיב ב' התירוצים ועשאן אחד ע"ש בד"ה הערב:

3 גמרא הקדש תנן כו' בשלמא הקדש משום ריוח דהקדש כו'. מכאן הביא התוי"ט מפי השמועה ראיה לפסוק כר"א דמתניתין ע"ש. ואין זה ראיה של כלום דהא גם ר' יהושע מודה דהוי חיישינן לקינוניא אם לא דיש שאלה להקדש כדמסקינן לעיל:

4 ד"ה והיתה. שקדמו גירושין כו'. לרווחא דמילתא פי' כן. דאיכא לאוקמה כשהדירה:

5 תד"ה מוסיף. לכן נל"פ שהלוה יוסיף ללות עוד כו'. כצ"ל:

6 תד"ה עד. דכיון שאינו שוה אלא בציר מפלגא כו'. גי' זו היא עפ"י הגהת הבה"ז וכ"ה דעת הרע"ב. וגי' הישנה היא אלא פלגא. וקיימה הצ"ק. וזהו כדעת הרמב"ם בפי' ובחבורו. והנה זה תלוי בהא דאין אונאה לקרקעות עד פלגא. ובקדושין מב ב נסתפקו התוס' אי פלגא כלמטה או כלמעלה. ובב"ק יד ב פסיקא להו דהוה כלמטה. ובכתובות צח ב בד"ה אלמנה כתבו דהוה כלמעלה:

7 בא"ד ולל"ב כיון דהחוב טפי מפלגא כו'. הלשון אינו מכוון. ונראה להגיה יותר טפי מפלגא. או טפי מכפילו. עיין לשון הרמב"ם בפי':