רש"ש על ערכין ל׳ ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על ערכין ל׳ ע״א רש"ש על ערכין ל״א ע״א »

2 תמורה פתח ↗

לָא לְעִנְיַן תְּמוּרָה, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ מַתָּנָה דְּקָא יָהֲבִין לֵיהּ — אִי לָאו דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ״, הֲוָה אָמֵינָא גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא ״קׇרְבָּנוֹ״ מִדִּידֵיהּ הוּא דְּמִכַּפַּר, מִדַּאֲחֵרִים לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

3 רש"י פתח ↗

אלא - הכי קאמר קרא אם יש ריבוי בכספו בשנים שהוא עומד בהן כלומר מה שהשביחו ישיב גאולתו מכסף מקנתו דאין מחשב אלא כמה שנמכר ואם מעט נשארו דמיו בשנים שהוא עומד בהן כגון שהכסיף כפי שניו ישיב את גאולתו:

1 גמרא אר"נ ברי"צ כתיב אם כו'. תיבות ברי"צ למחוק וצ"ל ר"נ סתם. עיין רש"ל בקדושין ובהגרי"פ שם. וכן התוי"ט לא העתיק אלא ר"נ סתם:

2 שם דת"ר והשיגה ידו כו' שלא ילוה ויגאל. נ"ל דאם השיג במתנה מחבירו שפיר קרינן ביה השיגה ידו. וראיה לזה מתמורה י ע"ש ובמש"כ:

3 רש"י ד"ה אלא ה"ק קרא. כלומר מה שהשביח. כצ"ל:

« רש"ש על ערכין ל׳ ע״א רש"ש על ערכין ל״א ע״א »