רש"ש על ערכין ט״ז א

1 גמרא באפי תלתא כו' מ"ט חברך חברא א"ל כו'. קשה דלטע"ז אפי' באפי תרי וחד נמי. ועוד אדרבה נאמר דגם באפי ג' איכא לישנא בישא וממילא לא יאמר חד לחברי'. ונלע"ד לפרש דרבר"ה מביא ראיה דהיכא דידעי ג' שוב אין בו סוד מלישנא דברייתא שאומרין על איזה דבר שודאי יתגלה חברך כו' ואינן חושבין רק ג' אנשים מוכח מזה דכיון דידעי כבר ג' תו אין בו ספק שיתגלה הדבר לפני כל:

2 שם לעולם אל יספר אדם בטובתו ש"ח כו' בא לידי רעתו. מפרש"י נראה דטובתו פי' שבחו. ולפי שמצינו בש"ס הרבה שדברו בשבחן של חכמים וגם בר"פ עושין פסין איתא מקצת שבחו ש"א אומרין בפניו וכולו שלא בפניו לכן הוסיף רש"י לפרש יותר מדאי. והרמב"ם בפ"ז מהל' דעות ה"ד הוסיף לומר בפני שונאיו. והא דלא פירשו כפשוטו דטובתו ר"ל בטובה שהשפיע לו השי"ת כגון בעשרו וכיוצא. או בטובה שעושה עם הבריות כמו שפי' ר"ד לעיל בסמוך קרא דמברך רעהו. הוא משום דבב"ב קסד ב מוכח דבשבחו קאמר גבי עובדא דרבי ור"ש ברי' ויהודה חייטא. וכ"מ כאן בא"ד דנקיט בא לידי גנותו. אך מהא דב"ב לכאורה נדחו תירוצם דרש"י והרמב"ם דשם לא הרבה בשבחו וגם לא הוזכר שהי' שם שונאיו. אח"ז מצאתי להמ"א בסי' קנ"ו שהרגיש בזה. ופי' הרמב"ם י"ל קצת דשם בעובדא קמא אמרינן דחרה לרבי על כתיבת יהודה חייטא הגט מקושר וה"ל כעין שונא:

3 שם מה קרבנות מכפרות. כצ"ל:

4 תד"ה הא. ועוד י"מ כו' הא דאהני מעשיו כו' קאי נמי אש"ד וג"ע כו'. הצ"ק הקשה בגסי הרוח מא"ל. ואולי י"ל דבגה"ר נמי מ"ל אהני מעשיו כמו גבי עוזיה שבא מפני זה להיכל להקטיר קטורת: