ר"ן על נדרים צ״א א:ד׳

1 התם דלא עבידא לבזויי נפשה - שבזיון ופגם הוא לה כשנאנסה הלכך אי לאו דקושטא הוה לא הות קאמרה:

2 דתקיף לה מגברא - שעל ידי כעסה תתחזק מן הבעל להעיז פנים בו ולומר לו גרשתני: