ר"ן על נדרים פ׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים ע״ט ע״ב:ז׳ ר"ן על נדרים פ״א ע״א:א׳ »

1 חידושי הלכות פתח ↗

בד"ה אלא כו' יומא שמיה כצ"ל:

2 חדושי הלכות על נדרים פתח ↗

ר"ן בד"ה א"ה יפר וכדאמרינן כצ"ל עלה הס"ד:

3 נדרים פתח ↗

אֶלָּא דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם״. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: נִיוּוּל דְּחַד יוֹמָא לָא שְׁמֵיהּ נִיוּוּל.

4 נדרים פתח ↗

שַׁנֵּית ״אִם אֶרְחַץ״. ״אִם לֹא אֶרְחַץ״ הֵיכִי דָּמֵי? אִלֵּימָא דְּאָמְרָה: ״תִּיתְּסַר הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם לֹא אֶרְחַץ הַיּוֹם״ — לְמָה לָהּ הֲפָרָה? תִּתְסְחֵי! אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמְרָה ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם לֹא אֶרְחַץ בְּמֵי מִשְׁרָה״.

5 נדרים פתח ↗

דִּכְווֹתֵיהּ דְּקָתָנֵי ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט״ — אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט בְּנֵפְטְ. לִכְלוּךְ הוּא!

6 חידושי הלכות פתח ↗

בד"ה אלא כו' מלתא בתנאי כצ"ל כלל הס"ד כרת הס"ד הכפורים הס"ד הוא הס"ד:

8 גליון הש"ס על יומא פתח ↗

גמרא עינוי שהוא אבידת הנפש. עיין נדרים דף פ ע"ב ובר"ן שם ד"ה כי רחיץ:

9 נדרים פתח ↗

אָמַר רָבָא: מֵעִנְיָנָא דִקְרָא. גַּבֵּי יוֹם הַכִּיפּוּרִים דִּכְתִיב ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — מִילְּתָא דְּיָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. רְחִיצָה לָא יָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. גַּבֵּי נְדָרִים דִּכְתִיב ״כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ״ — מִילְּתָא דְּאָתְיָא לֵיהּ לִידֵי עִנּוּי, וְכִי לָא רָחֲצָה אָתְיָא לִידֵי עִנּוּי.

10 נדרים פתח ↗

וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי: מַעְיָין שֶׁל בְּנֵי הָעִיר, חַיֵּיהֶן וְחַיֵּי אֲחֵרִים — חַיֵּיהֶן קוֹדְמִין לְחַיֵּי אֲחֵרִים. בְּהֶמְתָּם וּבֶהֱמַת אֲחֵרִים — בְּהֶמְתָּם קוֹדֶמֶת לְבֶהֱמַת אֲחֵרִים. כְּבִיסָתָן וּכְבִיסַת אֲחֵרִים — כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לִכְבִיסַת אֲחֵרִים. חַיֵּי אֲחֵרִים וּכְבִיסָתָן — חַיֵּי אֲחֵרִים קוֹדְמִין לִכְבִיסָתָן.

10 תשובות רפואיות פתח ↗

ובא ר״ע וחידש דלא נאמר כלל מצות צדקה כשצריך בעצמו ואינו כמחוייב רק שאין בידו לקיים כגון מצות לולב וכדומה שאף כשאין לו ודאי הוא מחוייב רק שהוא אנוס מלקיים, אלא דאינו מחוייב כלל בצדקה אלא כשיש לו יותר ממה שצריך לעצמו לאותו הצורך ולכן אין כאן תרתי אלא חדא נגד חדא וממילא רשאי אף באלמות שלא ליתן דמאי חזית דדמא דחבראי סומק טפי כדלעיל. ומסתבר דלר״ע יהיה אסור להשני לחטוף ולשתות דכיון דרשאי שלא להניחו ליקח אף במעשה א״י יכול לעכבו גם בדין גזל דאף נדחה מפני פק״נ אבל הכא הא יהיה תרתי נפש וגזל נגד חדא. ועיין במהרש״א בח"א שבאם המים של שניהם גם לר"ע ישתו שניהם כדסובר בן פטורא ופשוט שכוונתו אף שהוא ביד אחד והוא מטעם דיהיו תרתי גזל ונפש נגד חדא כדבארתי. ועיין בר״ן נדרים שכתב שתייתן קודמת דחייהן קודמין כדדרשינן בריש איזהו נשך, ולמה שבארתי גם בן פטורא יודה בזה. וגם הגר״א ביו״ד סי׳ רנ"א סק״ו כתב על הא דכתב הרמ"א פרנסת עצמו קודמת לכל אדם נמי ציין להא דבא ר״ע ולימד חייך קודמין ולמה שבארתי גם בן פטורא יודה ובפרט שהגר״א הביא גם הא דאבדתו קודמת שלא מצינו שיש חולק בזה. אך אולי נקטו הא דר"ע לרבותא דאף במקום פק"נ חייך קודמין וכ"ש בלא פק״נ.

11 נדרים פתח ↗

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. הַשְׁתָּא כְּבִיסָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יֵשׁ בָּהּ צַעַר,

1 ואלא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ - וכיון דקאמרה הכי רחיצה ראשונה שריא לה אבל מההיא רחיצה ואילך מתסרא ברחיצה לעולם:

2 לא תרחץ אית לה ניוול - דס"ל השתא דברחיצה איכא ענוי נפש וכי תימא אי הכי אמאי נקט תנא דתליא נדרה באם ליתני קונם רחיצה עלי איכא למימר דרבותא אשמעינן לתנא קמא דאע"ג דרחיצה קמייתא שריא לה אפילו הכי יפר מהשתא:

3 ורבי יוסי סבר אפשר דלא רחצה ולניוול לא חיישינן - דס"ל לרבי יוסי דברחיצה לעולם ליכא עינוי נפש והקשה הרב ר' יונה דמשמע ודאי דסוגיין אתיא דלא כרבי נתן דס"ל דאין הבעל מפר אלא א"כ חל הנדר אלא כרבנן דפליגי בשילהי פירקין בנטולה אני מן היהודים אם משמשתו דרבי נתן אמר לא יפר וחכ"א יפר דאי כר' נתן התם נמי נימא היכי תעביד תשמש מתסרא הנאת תשמיש עלה לא תשמש הוו להו דברים שבינו לבינה כדאמרינן הכא אלא ודאי סוגיין דהכא דלא כר' נתן וכיון שכן מאי קמקשה בריש סוגיין למה לה הפרה לא תרחוץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה דהא לרבנן מפר אע"פ שלא חל הנדר וי"ל דאין הכי נמי דתנא דמתניתין כרבנן ס"ל אלא מיהו כי אמרי רבנן דמפר אע"פ שלא חל הנדר ה"מ היכא שאי אפשר לה להנצל אפי' כי מזדהרא בתנאה מענוי נפש או מדברים שבינו לבינה כגון נטולה אני מן היהודים אם משמשתו שאינה יכולה לינצל מדברים שבינו לבינה אי נמי כגון שתלתה תנאה בדבר שהיא עשויה לעבור עליו כגון שאני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא או ע"פ אביך דטריחא לה מילתא להזהר שלא לעשות על פיהם אבל היכא שתלתה נדרה בדבר שאינו לא מענוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה והוא דבר שאפשר לה לעמוד בו כרחיצה דקס"ד בריש סוגיין דלית בה ענוי בכי האי גוונא אפי' לרבנן לא יפר ואי קשיא דהא תניא לקמן נדרים פט. אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר"ע אומר יפר משום דס"ל דבעל מיפר אע"פ שלא חל הנדר ואמאי הא התם אכתי לית לה לא צער ענוי נפש ולית בה נמי משום דברים שבינו לבינה לאו קושיא היא דהתם לאו בדידה קאי להנצל מענוי נפש דדלמא מגרש לה בעלה אבל היכא דתליא נדרה ברחיצה לפום מאי דקס"ד בריש סוגיין דרחיצה לית בה ענוי נפש בדידה קאי:

4 אי הכי ליתני הכי ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו משום ענוי נפש - פי' הרב ר' יונה דהשתא דתנא אין אלו נדרי ענוי נפש משמע דמשום שאין הנדר ענוי נפש לא יפר אבל אי נדרה מידי דאית ביה ענוי נפש יפר וליתא דכיון דבתנאה ליכא ענוי נפש אפי' נדרה בפירות עולם לא יפר וכדאמרינן בריש סוגיין למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרו פירות עולם עלה:

5 אלא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום - דלתנא קמא ניוול דחד יומא שמיה ניוול ומש"ה יפר דהיכי תעביד וכדכתיבנא לעיל:

6 ור' יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול - הילכך לא יפר דמצי מוקמא נפשה חד יומא ברחיצה ותו לא מתסרא בה וליכא לאקשויי הכא כדמקשינן לעיל אי הכי ליתני ר' יוסי אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש משום דאי הוה תני הכי הוה משמע ענוי נפש הוא דלא הוי אבל דברים שבינו לבינה הוי דהאי לישנא הכי משמע כדמוכח לקמן בהדיא וניוול דחד יומא לר' יוסי אפילו מדברים שבינו לבינה לא הוי כך פי' הרב ר' יונה ז"ל וכ"ת אכתי קשיא דכיון דר' יוסי לא פליג אלא אניוול דחד יומא אבל ניוול דלעולם מודי ביה דהוי ענוי נפש היכי א"ר יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דהא בעיקר הנדר ענוי נפש יש בו וכדמקשינן בריש שמעתין תירץ הרב ר' אליעזר דליתא דר' יוסי ארחיצה דלעולם נמי פליג והכי קאמרינן ר' יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול ולא חש תנא לאשמועי' בהדיא מידי אלא גדולה מזו קאמר שאין אלו נדרי ענוי נפש כלומר דרחיצה גופה לית בה ענוי נפש כלל ולפירוש של הרב ר' יונה ז"ל אתי ליה שפיר טפי דבניוול דחד יומא פליג דאפילו משום דברים שבינו לבינה לית ביה וברחיצה דלעולם פליג דאין אלו נדרי ענוי נפש מיהו דברים שבינו לבינה הוויין ומכללא משמע דכיון דאפילו ברחיצה דלעולם ליכא ענוי נפש ממילא דחד יומא אפילו דברים שבינו לבינה נמי לא הוי זה נ"ל וסוגיין לקמן נמי מוכחא דלר' יוסי אפילו ברחיצה דלעולם נמי ליכא ענוי דמקשינן דר' יוסי אדר' יוסי מדקאמר דכביסתם קודמת אלמא דס"ל דרבי יוסי במתניתין אכולה רחיצה פליג דליכא ענוי דאי לא מאי קושיא:

7 שנית אם ארחץ - וכדפרקינן הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ אם לא ארחץ היכי דמי מה תלתה בענין זה:

8 אם לא ארחץ במימי משרה - מים ששורין בהן פשתן שהן סרוחין ביותר דהיכי תעביד תרחץ במי משרה איכא ענוי לא תרחץ מתסרא הנאת רחיצה עלה:

9 דכוותיה דקתני אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא - שהוא מטונף ומסריח ולישנא בעלמא קשיא ליה היכי קרא ליה קישוט דאדרבה לכלוך הוא:

10 אלא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ - והשתא לא צריכי לאוקמה באומרת אם ארחץ היום אלא באומרת אם ארחץ סתמא דלעולם משמע דת"ק סבר דיש בה ענוי נפש ורבי יוסי סבר דלית בה ענוי נפש וליכא למיפרך השתא כדפרכינן ליתני רבי יוסי אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש דלא אפשר למיתני הכי דהא קתני ושבועה שלא ארחץ דלית ביה תנאי ולא שייך למימר תנאי זה ונראה בעיני דלהכי נקטינהו תנא להני תרי גווני לאשמועינן רבותא דרבנן ודרבי יוסי דרבנן דאף על פי שלא חל הנדר לגמרי מפר ומשום רבותא דרבנן נקט מילתיה בתנאי ומשום רבות' דרבי יוסי נקט שבועה שלא ארחץ בלא תנאי ואע"ג דחיילא מהשתא לא מצי מפר דברחיצה לרבי יוסי ליכא ענוי כלל:

11 אין ענוש כרת אלא על האוכל והשותה - דכתיב כל הנפש אשר לא תעונה והאבדתי איזה ענוי שיש בו אבוד נפש הוי אומר זו אכילה ושתיה ועל העושה בו מלאכה דכתיב בה כרת:

12 כי רחיץ ליחייב כרת - דהא לא מעני נפשיה ובדין הוא דמצי לשנויי ליה דנהי דרחיצה מיקריא ענוי אין חייבין עליה כרת דהא בעינן ענוי נפש שיש בו אבוד נפש ובענוי רחיצה ליתא אלא דרבא פרקה אפי' אליבא דהנהו תנאי דלית להו הך דרשא כדאיתא פ' יום הכפורים:

13 מילתא דידיעה עינויא השתא - דהיינו אכילה דבאותו יום מינכר עינויא ורחמנא לא קפיד ביום הכיפורים אלא בענוי דמינכר בההוא יומא:

14 גבי נדרים דכתיב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש מילתא דאתיא ביה לידי ענוי - דקרא הכי משמע דכיון שנדרה מביאתה לענות נפש מיפר:

15 ורמי דרבי יוסי אדר' יוסי - אבל דרבנן אדרבנן לא קשיא דנהי דמניעת רחיצת הגוף הוי ענוי בבגדים ליכא צערא כולי האי ועוד דאפילו תמצא לומר דאיכא צערא בכביסה כברחיצה אפילו הכי מצו אמרי רבנן דחיי אחרים קודמין אבל דרבי יוסי אדרבי יוסי קשיא דאי כביסה לדידיה אית בה צערא כולי האי עד שכביסתן קודמין לחיי אחדים כל שכן דסבירא ליה דברחיצת הגוף איכא ענוי נפש זה נ"ל:

16 מעיין של בני העיר - היוצא בעיר חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין לחיי אחרים שאם אינו מספיק לשתיית כולן שתייתן קודמת דחייהן קודמין כדדרשינן בריש פרק איזהו נשך ב"מ סב. מדכתיב וחי אחיך עמך:

17 בהמתן ובהמת אחרים בהמתן קודמת - אם אינו מספיק לבהמת כולן:

18 כביסתן וכביסת אחרים - כביסת בגדיהן:

19 חיי אחרים וכביסתן - בני עיר אחרת צריכין אותו לשתייתן ובני אותה העיר לכביסתן בלבד חיי אחרים קודמין בני עיר אחרת קודמין לשתייתן מפני שיש בהן חיי נפש מה שאין כן בכביסה:

20 רבי יוסי אומר כביסתן של אותה העיר קודמת לשתייתן של בני עיר אחרת - דסבירא ליה לרבי יוסי דכיון דבמניעת כביסה איכא צערא טובא חיי נפש הוא:

21 השתא כביסה אמר ר' יוסי יש בה צער - כי ממנע ליה ולא כיבס:

1 גליון הש"ס על נדרים פתח ↗

בהר"ן ד"ה קונם. אע"פ שלא חל הנדר. עיין בר"ן לעיל דף פ ע"א:

10 בבא מציעא פתח ↗

וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וּבְיַד אֶחָד מֵהֶן קִיתוֹן שֶׁל מַיִם, אִם שׁוֹתִין שְׁנֵיהֶם – מֵתִים. וְאִם שׁוֹתֶה אֶחָד מֵהֶן – מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב. דָּרַשׁ בֶּן פְּטוֹרָא: מוּטָב שֶׁיִּשְׁתּוּ שְׁנֵיהֶם וְיָמוּתוּ, וְאַל יִרְאֶה אֶחָד מֵהֶם בְּמִיתָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״, חַיֶּיךָ קוֹדְמִים לְחַיֵּי חֲבֵירֶךָ.

« ר"ן על נדרים ע״ט ע״ב:ז׳ ר"ן על נדרים פ״א ע״א:א׳ »