ר"ן על נדרים ע״ח א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים ע״ח ע״א:ד׳ ר"ן על נדרים ע״ח ע״א:ו׳ »

1 העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון פתח ↗

מי הוית משתבע. וכן הוא בה"ג ה' נדרים. ולפנינו אי' מי הוית נדרת כו' והי' אפשר לומר שאין מזדקקין להתיר שבועות. וזהו דעת רב האי גאון ז"ל בתשו' שהביא הרא"ש פ"ג דנדרי' ס"ב ע"ש שהאריך בחומרי דשבועות שאין רשות להתיר בין חכם גדול או סופר כו' והרא"ש השיג עלה וכן הר"ן בדף כ"ג מהא דנזקקין לאלהי ישראל. וע"ז י"ל דרב האי גאון מפרש הא דנזקקין לאלהי ישראל היינו ג"כ בנדר כלשון המבואר שם בגמ' במאי נדרת באלהי ישראל. ופי' נדר בשם היינו כדאי' בד"י מ"ט תקנו כינוין דלא לימא קרבן ולימא קרבן דילמא אמר קרבן לה'. הרי דתקינו רבנן בנדרים כינוין כי היכי דלא יזכור ש"ש לבטלה. משום דאפשר לומר ככר זה עלי קרבן לה'. וזה עיקרו של נדר. ובהכי מיירי הסוגי' דנזקקין לאלהי ישראל שאמר ככר זה עלי קרבן לה' וכדומה. וכן פי' הריטב"א בחי' הלכות להרמב"ן ז"ל לנדרים. והא דא' רב אסי לההוא גברא דנדר באלהי ישראל אי נדרת במוהי שהוא כנוי בעלמא מזדקיקנא לך ונדר במוהי הוא כנוי לשבועה כדתנן בפ"א. אין זה קושיא על רה"ג דרה"ג גריס השתא אי נדרת במוהי לא מזדקיקנא לך השתא כו'. ונוס' זו אי' בר"ן. וה"פ אי נשבעת בכנוי לא הייתי מזדקק מכש"כ נשבע בשם. ומסיק הגמ' דמכ"מ נזקקין לנדר אע"ג שהוא בשם אבל שבוע' לא. ומה שהקשה הרא"ש על רה"ג מהא דס"ל לב"ה יש שאלה בשבועה. י"ל דה"פ אם נשאלו והותרו הותרו. וב"ש ס"ל דלא מהני לשבועה התרה כלל. ואע"ג שהר"ן דכ"ב ב' נתקשה בזה הרבה. דהאיך אפשר שלא יועיל מה"ת התרה הא לא יחל דברו כתיב בשבועה כמו בנדר. ומזה דרשינן אבל אחרים מוחלין לו ומש"ה פי' הר"ן דב"ש לכתחילה אוסר או בדיעבד ומדרבנן. אבל לענ"ד יש מקום לומר דב"ש אסרי מה"ת. וס"ל כסת"מ בחגיגה פ"א דהיתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו וכל הני דרשי דתנאי שהביא הגמ' שם וכן הא דשמואל משום לא יחל דברו בכולהו פליגי וכדמוכח בנזיר דס"ב א' דתני' היתר נדרים פורחין באויר ואין להם ע"מ שיסמוכו רא"א יש להם ע"מ שיסמוכו שנא' כי יפליא כו'. הרי דלת"ק אין שום סמיכות ורק גמ' הוא ולב"ש בנדרי' הוא ולא בשבועות. עוד י"ל דב"ש ס"ל כר"א דדריש כי יפליא כי יפליא א' הפלאה לאיסור וא' הפלאה להיתר היינו דנדר בנזירות. ומכאן למדנו היתר נדרים. והא דדחי הגמ' בחגיגה שם דילמא לכדר' יהודה משום ר"ט דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה. לית להו לב"ש כדתנן בנזיר פ"ה היו מהלכין בדרך כו' בש"א כולם נזירים כו' ור"ט אומר כו' ע"ש. מעתה שפיר י"ל דב"ש גמר היתר נדרים מנזירות אבל שבועה לא שמענו. ולית להו דרשה דלא יחל דברו. ולכאורה אאל"כ דב"ש ס"ל היתר נדרים מנזירות נ"ל דא"כ פשיטא דיש שאלה לנזירות. והרי מגופא תברא ממשנה זו דב"ש ס"ל דנזירות בטעות הוי נזיר וא"כ ע"כ אין שאלה בנזירו' וכדאי' ג"כ בהדי' בד"ט מדאית לב"ש אין שאלה בהקדש ה"נ אין שאלה בנזירות. ועיקר הא דפשיט' להגמ' דאין שאל' בהקדש לב"ש הוא מדס"ל הקדש טעות הקדש כמש"כ הר"ן נדרי' דע"ח. מיהו כד דייקת אפשר לומר דב"ש כר"א ס"ל. דקשה לשון הגמ' ד"ט מדאית לב"ש אין שאלה בהקדש ה"נ אין שאלה בנזירות הא ר"א יוכיח דס"ל אין שאלה בהקדש כדאי' בערכין דכ"ג וס"ל דרשה דכי יפליא בנזירות דיש שאלה. ונהי דאע"ג דלר"א לא תליין הא בהא מכ"מ לב"ש ע"כ תליין הא בהא שהרי עיקר דלמדנו דב"ש ס"ל הקדש טעות הקדש מנזירות הוא דנ"ל מדתנן נזירות בטעות מהני כדאי' בהדי' בנזיר דל"א ב' ובאמת תלי הסוגי' בד"ט תנן בדלא תנן דנזירות תנן והקדש לא תנן אלא משום דהא דב"ש ס"ל נזירות טעות הוי נזירות משום דלמדי מהקדש והקדש מתמורה דחל בטעות להכי קאמר דכמו הקדש טעות מהני ואין שאלה בהקדש ה"נ בנזירות. מכ"מ אכתי קשה למאי דייק הגמרא לומר וכיון שאין שאלה בהקדש ה"נ אין שאלה בנזירות לימא וב"ש לטעמייהו דס"ל אין שאלה בנזירות. לכן נראה דהא דב"ש ס"ל דנזירות דומה להקדש לא משום דכתיב קדוש יהי' גדל פרע כפי' המפרש ותוס' בד"ט. דזה בשיער נזיר כתיב וכדאי' בקידושין דנ"ז. אלא משום דנזיר סופו להביא קרבן והנודר בנזיר כולל בזה נדרי קרבן מש"ה דמי להקדש. ולפי זה מי ששמע חבירו נדר בתגלחת נזיר ובא הוא ואמר הריני נזיר לגלח על קרבנות פלוני וכדתנן בנזיר פרק ב' דמגלחים זא"ז. בהאי גוונא מודו ב"ש דיש שאלה בנזירות ובהאי גוונא קאמר ר"א דכי יפליא אתי להיתר בשאל' על נזירות. והא דתנן דב"ש ס"ל דנזירו' בטעות הוי נזיר מיירי במי שחייב להביא קרבן ג"כ. נחזור לענין די"ל דב"ש ס"ל היתר נדרים מכי יפליא דנזירות נפקא לן ובשבועות אין שאלה. וב"ה ס"ל יש שאלה מה"ת ובדיעבד. ומה שהקשה הרא"ש עוד על רה"ג מהיתר שבועה דצדקיהו. גם בל"ז קשה מה שהתיר שלא בפני נ"נ. ויישבו דפק"נ הי' בזה או באמת חזי מה דקא עלת בי'. וה"נ נימא לב"ש. ומה שהקשו עוד משבועות דכ"ח אמימר א' אפי' אכלה כולה ונשאל כו' כבר נתיישב די"ל בדיעבד. וכן הקשו מעובדא דריב"ל ס"פ המדיר. וי"ל דה"ק אי השתדל לעשות שלא כדין ולהשיג מי שיתיר לו. כ"ז עלינו ליישב דעת רב האי גאון לפי גירסתו וע' שו"ת רה"ג שהובא בס' תשובת הגאונים סי' מ"ד. אבל רבינו גריס מי הוית משתבע כו' מבואר דרבה בר"ה נזדקק להתיר שבועה. מיהו הא רבינו מודה דשבועה חמור מנדר דלא מצוה הוא לאיתשולי עלה ויותר טוב שיקיים שבועתו אם אפשר. וכמו שהוכחתי בשאילת' כ"ג אות ב' בס"ד מלשון רבינו שם. והכי קיי"ל: ודע דיש עוד שנוי נוסחא כאן מדאי' בגמרא. דהתם אי' א"ל רבר"ה אי הוי עשרה ב"א כו' ודייק מזה הר"ן שהוא קרוב לחרטה שהרי לא הי' כאן עשרה ב"א דליתבי' דעתי' אבל בנוס' רבינו אי' אי הוי אינש כו' וי"ל שפיר דרבה בר"ה עצמו יתיב דעתי' והוי פתח ממש. מיהו אין נ"מ בזה לדינא דכבר למדונו רבינו דס"ל פותחין בחרטה.

2 נדרים פתח ↗

לְבֵית שַׁמַּאי דְּאָמַר אֵין שְׁאֵלָה בְּהֶקְדֵּשׁ, ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ דִּכְתִיב בִּשְׁחוּטֵי חוּץ לְמַאי הִלְכְתָא? בֵּית שַׁמַּאי לֵית לְהוּ גְּזֵירָה שָׁוָה.

5 לבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש - בריש פרק ב"ש נזיר דף ל: דהקדש טעות הקדש וכיון שכן ודאי לב"ש אין שאלה בהקדש דשאלה לא מהני אלא משום דהוה ליה כנדר טעות:

6 ראשי המטות דכתיב בשחוטי חוץ למאי הלכתא - דכיון דילפינן גזירה שוה מנדרים הוו להו שחוטי חוץ כאילו כתיב בהו נמי ראשי המטות:

« ר"ן על נדרים ע״ח ע״א:ד׳ ר"ן על נדרים ע״ח ע״א:ו׳ »