ר"ן על נדרים נ״ה א

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים נ״ד ע״ב:ו׳ ר"ן על נדרים נ״ה ע״ב:א׳ »

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן — אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן — אָסוּר בַּכֹּל, וּמוּתָּר בְּפֵירוֹת הָאִילָן וּבַיָּרָק.

2 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּ״דָגָן״ — כֹּל דְּמִידְּגַן מַשְׁמַע. מֵתִיב רַב יוֹסֵף: ״וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה לָרֹב וְגוֹ׳״, וְאִי אָמְרַתְּ דָּגָן — כֹּל דְּמִידְּגַן מַשְׁמַע, מַאי ״כִּפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ״? אָמַר אַבָּיֵי: לְאֵתוֹיֵי פֵּירוֹת הָאִילָן וְיָרָק.

3 נדרים פתח ↗

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּנוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: שָׁוִין בַּנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: ״תְּבוּאָה״ — כׇּל מִלֵּי מַשְׁמַע, קָמַשְׁמַע לַן דְּלָא מַשְׁמַע כׇּל מִלִּי.

5 רש״ש פתח ↗

ר"ן ד"ה עללתא היכי מיקריא. שייחד לו בר מר שמואל. כצ"ל:

5 הגהות יעב"ץ על נדרים פתח ↗

ר"ן ד"ה בר מר שמואל וכו' אלא מעללתא שיחד לו מר שמואל כצ"ל והס"ד:

7 נדרים פתח ↗

שְׁמַע רָבָא, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי. אַשְׁכְּחֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ דַּהֲוָה קָא מָזֵיג קַמֵּיהּ כָּסָא דְחַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי דְּאֶמְזִיג לֵיהּ אֲנָא. יְהַב לֵיהּ, וְקָא מָזֵיג אִיהוּ כָּסָא דְחַמְרָא. כִּי קָא שָׁתֵי אֲמַר: הָדֵין מִיזְגָּא דָּמֵי לְמִיזְגָּא דְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא. אֲמַר לֵיהּ: הוּא נִיהוּ.

8 בן יהוידע על עירובין פתח ↗

עַד דִּמְפָרַשְׁתְּ לִי לְהַנֵי קְרָאֵי. יש לדקדק תיבת לִי נראה יתר? ונראה לי בס"ד כי רב יוסף היה עניו מאד וכנזכר בגמרא לא תיתני ענוה דאיכא אנא סוטה מט: ולכן נתחרט על אשר הקפיד על רבא ונחשבה בעיניו הקפדתו לגסות הרוח ח"ו. ולכן אמר לו 'עַד דִּמְפָרַשְׁתְּ לִי לְהַנֵי קְרָאֵי' דהיינו שתפרש בהם דרוש הנדרש על ענוה הצריך לי ללמוד ממנו ענוה, והיינו לִי לצרכי ולתועלתי, וכן עשה רבא בדרשתו הכתוב הזה על ענוה ושפלות שצריכה להיות לרב המלמד תורה לתלמידים.ושוב ראיתי לרש"י ור"ן בנדרים שכתבו להפך, לפי שראה את רבא הגיס לבו, שאל לו על מקרא שהוא נדרש על ענוה כדי להשפיל דעתו עיין שם. והנה לדברי רש"י ור"ן ז"ל יש ליישב תיבת לִי דלעולם רוצה רב יוסף שידרוש הכתוב על ענוה לתועלת רבא שילמוד להיות שפל רוח ביותר, אך להיות כי רב יוסף עניו לא אמר לו עַד דִּמְפָרַשְׁתְּ לָךְ שהוא רצונו לומר לצרכך ולתועלתך, אלא אמר להפך עַד דִּמְפָרַשְׁתְּ לִי כאלו הוא הצריך ללמוד זה של ענוה, כי כן דרך הענוים לדבר כן בדברי ענוה. וכהאי גוונא מצינו לרבינו הקדוש שבת קנב. שאמר לרבי שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו 'פניך' ברגל, והוא היתה כונתו לומר מדוע לא הקבלת 'פני' ורק דיבר בלשון ענוה להפוך הדברים על עצמו.

1 מתני' הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש - דכיון דמידגן שעושין ממנו דגן סבירא ליה לר' מאיר דדגן מיקרי:

2 גמ' וכפרוץ הדבר - מקרא הוא בד"ה דבימי חזקיה לא היו זריזין להפריש תרומות ומעשרות עמד חזקיה ותקן שיביאו אותם בית ה' וכתיב וכפרוץ הדבר שנתחזקה וגברה תקנתו של חזקיה:

3 הרבו בני ישראל וגו' ואי אמרת דגן כל דמידגן משמע מאי וכל תבואת השדה - דהא כל דמידגן הוו בכלל דגן ואם כן כל תבואת השדה בכלל:

4 לאיתויי פירות האילן וירק - שאין עושין דגן מהן:

5 הכל מודים בנודר מן התבואה וכו' - דאע"ג דתני לה במתניתין בלשון יחיד דברי הכל היא:

6 מהו דתימא תבואה כל מילי משמע - מדמתרגמינן עללתא ועללתא משמע כל מילי כדאמרינן לקמן:

7 בר מר שמואל פקיד וכו' עללתא היכי מיקריא - שלא היה לו לרבא ליטול אלא מעללתא שייחד לו בר מר שמואל:

8 אינו אסור אלא בחמשת המינין - והוה סבירא ליה לרב יוסף דכיון דעללתא תרגום תבואה הוא חמשת המינין בלחוד משמע:

9 עללתא כל מילי משמע - דעללתא לשון ביאה והכנסה ושבח:

10 הדין מזגא דמי למזגא דבריה דרב יוסף בר חמא - דמזיג על חד תלתא מיא דרבא הוא דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא:

11 מאי דכתיב וממדבר מתנה - נתכוון רב יוסף להזהיר רבא שיהא שפל רוח ביותר:

« ר"ן על נדרים נ״ד ע״ב:ו׳ ר"ן על נדרים נ״ה ע״ב:א׳ »