ר"ן על נדרים מ״ח א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים מ״ז ע״ב:ה׳ ר"ן על נדרים מ״ח ע״א:ב׳ »

1 מעשי למלך על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

וכן המשתחוה למעין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין. וכ' בכ"מ דהוא איבעיא דלא איפשטא וספיקא לחומרא וכ' הרי"ק בשם התוספת שנובע בארצו ואין מתפשט לחוץ שאי מתפשט לחוץ הא אמרינן במרובה מעין היוצא בתחילה בני העיר מסתפקין ממנו כמים של רבים הם ואין נאסרין ולכן לא כתב רבינו מארצו כלשון הגמרא אלא בארצו שעדיין לא יצא לחוץ ובאמת הגירסא במס' ע"ז דקא נבעי מערעא וא"כ נוכל לומר דנבעי מערעא ויצא לחוץ ורק התוס' כתבו ור"ל ואינם יוצאים לחוץ אבל בגמרא לא כ"כ אולם נראה לפרש דאיבעיא להו בע"ז המשתחוה למעין מימיו מהו לנסכים ופשיט לי' מהא דמים של רבים אינם נאסרים ומשני דנבעי מערעא ותוס' בב"ק דף פ' ד"ה ומעין הקשו מזה אהא דאיתא התם דתנאים שהתנה יהושע אפי' בחו"ל א"כ עדיין של רבים הוא מתנאי יושיע ותי' דיש לחלק בין יצא מאליו לטרח בו וחפרו וכ"כ התוס' בע"ז דף נ"ט ד"ה האי וכתבו עוד אי נמי מייתי הכא שכל העיר שלו ונראה ליישב דנהי דיהושע תיקן שכל אדם יכול להסתפק ממנו מ"מ זהו דוקא שרשות יש ביד כל אדם וכשיזכה בו אחר יהי' שלו אבל כל זמן שלא זכה בו הרי הוא של הבעלים הראשונים וע"כ שפיר פריך בע"ז והא מים של רבים אינם נאסרים דס"ד דהיינו בשל הפקר וע"ז משני דנבעי מארעא דהיינו שנובע מארעא דידי' וא"כ המים שלו כל זמן שלא זכה בו אחר ורק קמבעיא לי' אי למים דקמי' קא סגיד או דילמא לדברונא דמים קא סגיד ועוד דע"כ אין לשום אדם זכי' בהני מיא דאי קודם ששאבן כבר יש להם זכות בהמים א"כ תיקשי אמאי מים של רבים א"י לאסור דהא הו' כשותפין דקיי"ל בריש פרק השותפין דיכול לאסור דבר שאינו שלו כדאיתא בר"ן שם וכן יש להוכיח מעירובין דף מ"ו נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם פירש"י אפי' הן של יחיד כיון דניידי אינן קונים שביתה עיי"ש בפירש"י ותוס' אלמא דהפקר הם ואין להם שום זכות בהן כל זמן שלא שאבן ונשמע דאם הם של יחיד צריכין לטעם כיון דניידי לא קני שביתה אבל אי לאו האי טעמא הי' קונין שביתה כרגלי הבעלים וא"כ לפי"ז אין חילוק בין יוצאו ונתפשטו לחוץ אלא דכ"ז שהן מחוברין ונובעין בארצו שלא נשאבו הו' של יחיד והו' נאסרין ושפיר סתם רבינו וכ' נובעים בארצו דהיינו שעדיין נובעין בארצו שהם מחוברין והם שלו והו' נאסרים ורק האיבעיא אי למיא קא סגיד אי לדברונא דמיא קא סגיד.

2 רש״ש פתח ↗

ר"ן ד"ה והתיבה. שנותנין עליה ס"ת לקרות. תימה דבכ"מ פירושה שמניחין בתוכה ספרים. ומה שקורין עליה נקרא בימה או כורסיא עי' ר"פ בני העיר בגמרא:

3 נדרים פתח ↗

וַאֲסוּרִים בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר. וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל — כְּגוֹן הַר הַבַּיִת, וְהָעֲזָרוֹת, וְהַבּוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ. וְאֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר — כְּגוֹן הָרְחָבָה, וְהַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַתֵּיבָה, וְהַסְּפָרִים. וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא.

1 ואסורין בדבר של אותה העיר - שהם דרים בה מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן שהם יכולין למכרן ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר והוו להו כשותפין שאוסרין זה על זה:

2 והתיבה - שנותנין עליה ספר תורה לקרות והספרים שקורין בהן:

3 והכותב חלקו לנשיא - מפרש בגמרא דה"ק מה תקנתן יכתבו חלקן לנשיא דבהכי שרי כדתנן נותן לאחר משום מתנה והלה מותר בה:

« ר"ן על נדרים מ״ז ע״ב:ה׳ ר"ן על נדרים מ״ח ע״א:ב׳ »