ר"ן על נדרים כ״ב א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים כ״ב ע״א:י״א ר"ן על נדרים כ״ב ע״ב:ב׳ »

1 נדרים פתח ↗

קָא תָמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן, מִכְּדִי כְּתִיב: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז״ בְּבָבֶל כְּתִיב? אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא שַׁעְתָּא

2 רש״ש פתח ↗

ר"ן ד"ה ההוא שעתא. ועה"י לא נתקדש כו'. עמש"כ במ"ר במדבר פ"ז אות יח:

2 גליון הש"ס פתח ↗

בהר"ן ד"ה ההוא שעתא. לא נתקדש וכו'. עי' סנהדרין דף יא ע"ב רש"י ד"ה על שתים ובמנחות דף פג ע"ב רש"י ד"ה כל הארצות:

1 קא תמה רבי יוחנן ונתן לך שם לב רגז בבבל כתיב - והיאך גבר כעסו של אותו בן מחוזא כל כך להרוג את חבירו:

2 ההוא שעתא לא עברינן ירדנא - ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות:

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות כלאים פתח ↗

הזורע כו'. לוקה כו'. עיין מש"כ בזה בהל' מאכלות אסורות פ"ט ה"א בהך מחלוקת דפליגי בירוש' כאן פ"א ה"ט ר"י ור"ל אם לאחר הזריעה נחלקו אם חייב עליהם או לא. והנה לפי מה דמוכח בירוש' שם דלר"י על הזריעה אינו חייב רק אם כבר היתה זרועה מין אחר דכבר יש שם שדה על המקום ואז חייב אם זרע בתוך ששה על ששה אבל לכתחילה אם זורע שני זרעים ביחד אינו חייב רק אם נקלטו ביחד. ועיין מנחות דף ע"א ע"א א"ה משעת זריעה כו' בשדה כתי' ע"ש ובתוס' חולין דף ק"כ ע"ב ד"ה היכא דכ' שם דגבי כלאים לא נאסרו מאליו רק ע"י מעשה הזריעה ע"ש וזה באמת תליא בהך דחולין דף קי"ד ע"ב בהך דר"א ב"א אם האיסור כלאים הוא רק ע"י האם דהיינו ע"י הקרקע או משום דבלא הקרקע לא הוה זריעה ובהך דנדרים דף נ"ח ע"ב במש"כ הרא"ש בד"ה שניא שביעית ע"ש אך שם ר"ל דהפרי שכבר נאסרה ע"י כלאים אין שם כלאים עלי' רק איסור וזהו כונת התוס' ע"ז דף מ"ט ע"א גבי זה וזה גורם ע"ש. וברש"י פסחים דף כ"ה ע"א דקודם הקליטה הוה כמאן דמנחא בכדא ובמש"כ התוס' שבת דף צ"ה ע"ב לחלק בין היכא דבעי מחובר או שדה ועיין במה דפליגי בירוש' דמעשרות פ"ה ה"ב מה דאמר ר"י שם גבי ערימה של בצלים דהתולש מהם בשבת פטור מחמת שאינו רוצה בהשרשתן והקשה דמאי ראי' ממעשרות לשבת דגבי מעשרות בעי גדר שדה וכמבואר בירוש' ערלה פ"א ה"ב גבי נטע בתוך הבית ונ"מ ג"כ גבי כמהין ופטריות דאף דפטורין ממעשרות מ"מ בשבת חייב משום קוצר ועוקר דבר מגידולו וכמבואר בשבת דף ק"ז ע"ב ע"ש וכן גבי כשות שם ובעירובין דף כ"ח ע"ב דמארעא רבי וע"ש דף קל"ט ע"א. ואח"כ אמר שם בירוש' דמספיחי שביעית שפיר ילפינן שבת דגבי ספיחין לא תליא בשדה ובירוש' פ"א דערלה שם הוה בעיא דלא איפשטא גבי שביעית אם בעי שם שדה ויהי' ג"כ נ"מ גבי כמהין ופטריות אם יש בהם דין שביעית ובירוש' פ"א דמעשרות ה"א ממעט שם ממעשרות משום שאינו נזרע ומצמיח. עכ"פ חזינן דגם גבי שבת תליא אם רוצה בהשרשתן ומ"ש התוס' שבת דף נ' ע"ב ד"ה הטומן דאם נשרשו לא היו ניטלין בשבת ר"ל לכתחילה משום דעכ"פ לא גרע מעציץ שאינו נקוב דלכתחילה אסור לתלוש וע"ש בירוש' במעשרות הנ"ל דנקט שם אית תניא תנא דמותר לתלוש ע"ש. עכ"פ לענין איסור זריעת כלאים תליא רק בשם שדה ולכך ס"ל לר"י דאם נחלקו קודם הקליטה פטור וזהו מה דמקשה כאן בירוש' על ר"י דס"ל דאם נחלק פטור מהך דנקט במשנה הזורע חטה ושעורה כאחת ר"ל דמוכח דהחיוב הוא על הזריעה ותירץ דיש נ"מ בין אם זרען בב"א לזרען בתוך ו' על ו' ר"ל כך דבתוך ו' על ו' אינו חייב רק אם הי' השדה כבר זרוע ויש שם שדה עלי' אבל לכתחילה אם זורע אז אם רק סמוכים ממש אז חייב על הזריעה ובל"ז אינו חייב רק אם אח"כ נשרשו ולא על הזריעה לבדה ומקשה דא"כ מ"ט דר"י דאמר דאינו כלאים כיון דמיירי שהם בב"א ותירץ דר"י ס"ל דאף אם הי' כבר זרוע אינו לוקה אלא בתוך טפח ובב"א אף בזה פטור לר"י רק אם הם ג' ומקשה והא קתני ר"י מתיר והיינו אף לכתחילה וא"כ ע"כ מיירי כשהם רחוקים ומ"מ ס"ל לחכמים דהוה כלאים משעת זריעה וא"כ חזינן דלא כר"י ועיין תוס' חולין דף ס' ע"א דס"ל דהא דקי"ל במנחות דקנבוס ולוף אסרה תורה הוא ג"כ לענין כלאי זרעים ור"ל שאינם נשרשים כאחת והוה כזורע בתוך שדה ועיין מש"כ התוס' עירובין דף צ"ב ע"ב ד"ה גפנים ותוס' קדושין דף ל"ט ע"א ד"ה לא דשדה מיקריא אף בלא זריעה. ובירוש' פיאה פ"א ה"ד דאף דקי"ל דזרעים עם זרעי אילן מותר לזורען כאחת דאז אין עליהם שם הרכבה מ"מ זרעים עם חרצנים אסור לזורען כאחת אף דעדיין אין עליהם שם גפנים ויליף לה מקרא דעיקר כרמך לא כו' וכן הוא בירוש' פ"ח ה"א ע"ש וה"נ כן גבי תבואה לר"ל וגבי כלאי הכרם נ"מ דתיכף נאסרו וא"צ להמתין עד שיהיו כפול הלבן. ולר"י כאן דס"ל דרק אם אח"כ הם גדלים יחד אז חייב ואף דאנן קי"ל דמותר לקיים בכלאי זרעים עיין בע"ז דף ס"ד ע"א ע"ש בתוס' אך מהך דב"ב דף צ"ד ע"ב דאמר שם דמיחזי כמקיים כלאים מוכח דאסור ועיין תוס' ב"ק דף פ"א ע"א ד"ה אין ולקמן בדברי רבינו בה"ג מבואר דס"ל דאסור לקיים והנה רבינו ס"ל דהך דין דכל סאה שיש בה רובע כו' קאי אהיכא דמבקש עכשיו לזורעה ועיין תוס' מו"ק דף ו' ע"א ד"ה שיש ובפסקי תוס' שם. אך באמת כך דאם נזרע בתוך שדה תבואה מין אחר דאז תכף בשעת הזריעה עבר משום לא תזרע כלאים אח"כ מותר לקיימם אבל כשזורען ביחד אז כ"ז כשהם גדלים אסור לקיימן דהחיוב אז לא על הזריעה רק על הקיום רק דאם הוא זרען אז הוא לוקה משום דהוה מקיים ע"י מעשה ואם אחר זרען או אם עלו מאליהן שני המינים בב"א אז אסור לקיימן מה"ת רק דאין לוקין משום דאין בהם מעשה ועיין בתוספ' פ"ד דמכות דאמר שם דהמקיים כלאים עובר בל"ת ואין לוקין ועיין בירוש' פ"ח דכלאים דיש שם סתירה בזה וכבר הארכתי בזה בח"א. והנה עיין ב"ק דף פ"א ע"א דהביא שם המשנה דתלתן שעלתה כו' ושינה לשון המשנה כאן פ"ב דנקט שהעלה וע"ש בתוס' ד"ה אין ולפי מש"כ דיש נ"מ בין אם נזרעו יחד או בזא"ז דאז אין בו איסור לקיים לדידן א"ש. אך באמת לשיטת רבינו נראה דכיון דפסק לקמן בה"ד דאינו אסור משום כלאים רק הראויין למאכל אדם וא"כ י"ל כך דזה ודאי ס"ל לרבינו דהא דאין ראוי למאכל אדם מותר זה רק שאין שניהם ראויין לאדם אבל אם אחד מהם ראוי לאדם אז גם אם השני אינו ראוי לאדם אסור וא"כ לפי"ז גבי תלתן אם זרע למאכל בהמה שוב אין בה כלאים כלל ובזה א"ש מה דמתרץ בב"ק דף פ"א כאן לבהמה דאז אסור משום גזל דאל"כ אם נימא דהוה כלאים אז בל"ז הוה הפקר כמבואר בירוש' פ"ב דכלאים ה"ה ותוספ' כאן ובשקלים פ"א ובפרט לאחר התקנה דמו"ק דף ו' שהתקינו שיהיו מפקירין כל השדה ודוחק לומר דנ"מ לחו"ל לדידן דס"ל דתנאי יהושע נוהג אף בחו"ל ושם ליכא כלאי זרעים. ועיין בדברי רבינו בהל' נזקי ממון דלא הביא כלל תירוץ הגמ' לזרע משום דא"כ בל"ז הוה הפקר הכל אבל אם זרע לבהמה אז אין בה כלאים ואף דמלשון רבינו פ"ב ה"ט לכאורה לא משמע כן דנקט רק למאכל אדם י"ל דר"ל דאם למאכל בהמה אף אם נטע מקצתן א"צ לעקור הכל ע"ש ועיין ביצה דף י"ג ובירוש' תרומות פי"א ה"ו ה"ה דאמר לית כאן תלתן ד"ת ר"ל דמה"ת תלתן פטור מן המעשר דאינו מאכל אדם ועיין מ"ש רבינו בהל' תרומות פ"ב ה"ח ובמס' מעש"ש פ"ב מ"ג ובעירובין דף כ"ח ע"א ע"ש. ועיין בתוספ' מעשרות פ"ג דנקט שם המטליא חששו משום מעשר ומשום שביעית כו' אף דהוא מורכב מן פשתן ותלתן וכרפס כמבואר בע"ז דף ל"ח ע"ב וז"פ יש בו כלאים כמבואר כאן פ"ב ועיין נדרים דף מ"ט ע"א גבי לוליבא דכיתנא כו' ותוס' ב"ב דף צ"ב ובירוש' ספ"ה דמעשרות דפשתן מותר ללוקחה מכל אדם בשביעית אף מע"ה היכא דאינו חשוד בודאי וזהו כונת הגמ' בנדרים שם דף מ"ט ע"א ודבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה ע"ש ר"ל דא"כ שוב יהיו חשודים ע"ז בשביעית ויהי' אסור ללוקחן מהם וכן גבי כרפס עיין רפ"ט דשביעית וסוכה דף ל"ט דהוא ג"כ אינו ראוי כל כך ולכך י"ל דעליהם בב"א לא גזרינן משום כלאים. ועיין בירוש' ספ"ג דערלה בהך מחלוקת דשמואל ור"י אם כלאי זרעים מותר בחו"ל ור"ל כמו הרכבה דכשזורען בב"א ונעשה מין אחד י"ל דהוה כמו הרכבה ועיין תוס' חולין דף ס' ע"א ד"ה הרכיב ורבינו ז"ל לא הביא הך דין המבואר בכאן פ"א מ"ז ירק בירק משום דס"ל דזה הוה בכלל כלאי זרעים ונ"מ דבחו"ל מותר וס"ל דבזה פליגי שמואל ור"י בירוש' שם וע"ש דמביא בהך דזרע לפת ושעורים כו'. והנה בירוש' פ"ז דכלאים מרבה דגם כרם של גוי אסור לזרוע בו כלאים וכ"כ בזה בח"א דצריך קרא משום דהא מבואר בירוש' בכ"מ ובדברי רבינו לקמן בהל' תרומות דאף דאין קנין לגוי בא"י מ"מ יש לו קנין נכסים ר"ל ובטלה הירושה והישיבה והוה כמו א"י בלא ירושה וישיבה ע"ש וכן נ"מ להך מה דמבואר בפ"א מהל' תרומות הכ"ב דפירות חו"ל שנכנסו לארץ בחלה חייבים מה"ת ובמעשר רק מדרבנן וכן מוכח בירוש' מעשרות פ"ה ה"ד דיש חילוק בין חלה למעשרות לענין זה והטעם דכיון דכאן לא גדלה נהי דיש עליהם שם פירות א"י אבל היכא דבעי ירושה וישיבה כמו גבי מעשרות לא הוה וגם י"ל דגבי חלה קודם הלישה אין עליה חיוב כלל לכך לא מיפטר דחו"ל הוה ב' דברים אחד שפירות שלו אינם חייבים וגם הוה בגדר פטור דהרי פירות א"י שיצאו לחו"ל ונתחייבו שם נפטרו כמבואר שם בדברי רבינו ובפ"ב דמס' חלה ועיין בירוש' ערלה פ"ג ה"ח דחדש של א"י שיצא לחו"ל יש עליו דין חדש ע"ש וכן גבי ערלה וכלאי הכרם עיין תוס' סוכה דף ל"ט ע"ב וכ"מ. נמצא כך דחו"ל מלבד שהגדל בו אין בו חיוב תרומה ומעשר וחלה מפטר נמי פטר והנה אם זה רק היכא שמירחן בחו"ל אז נפטרים אף אם אח"כ הכניסן עוד הפעם לארץ או אם אף בלא מירוח אם הכניסן לחו"ל נפטרו אף אם אח"כ יחזירן לא"י ועיין בירוש' מעשרות פ"א ה"ו ופ"ד ה"א דאם הקדיש והכניסו לבית ופדאו ואח"כ גמרו לא נפטר דלא עשה מעשה ברשות הקדיש וי"ל דכונת הירוש' אם נימא דבית אחרים אינו קובע למעשרות עיין בדברי רבינו בהל' מעשר פ"ד הי"ג ופ"ה ה"ח ע"ש בהשגת ה"ה שאינו פוטר אם הכניסו במוץ וכמ"ש התוס' ע"ז דף נ"ו ע"א ובתו"י יומא דף י' גבי סוכה ובירוש' פ"ג דמעשרות ה"ז גבי גג כעין זה דאם אין בו ד' על ד' לא פטר ועיין בירוש' מעש"ש פ"ג ה"ה דבתי ירושלים אינם קובעים משום שלא נתחלקה לשבטים וה"ה ג"כ דאינם פוטרים וא"כ ממילא גבי הקדש דאין שייך בו בית ורשות עיין ב"ב דף ע"ט ואין חצר להקדש וא"כ ממילא לא שייך בו רשות לפטור ואף דקי"ל דיד הגזבר כיד הבעלים כמבואר בירוש' פ"ה דמעשרות ה"ו ובפ"א דתרומות ומה דאמר שם דר"י פליג על זה דגזבר כאחר ר"ל הך ר"י דב"ק דף ל"ט ע"ב גבי רשות משנה ע"ש. מ"מ לא מיקרי רשות הקדש ולכך לא פטר וי"ל דגם בחו"ל כן עיין רש"י חולין דף קל"ו ע"א גבי ארצך ותוס' ע"ז דף כ"א ע"א דבחו"ל לא עבר על לא תביא תועבה אל ביתך וברש"י קדושין דף ל"ט ע"א גבי שדך ע"ש וא"כ י"ל דעי"ז לא מפטר ואם אח"כ הכניסן לארץ חייב אך אם נימא דזה הוא פטור גבי תרומות ומעשרות פטור אף שלא נקבע וגבי חלה חייב אם אח"כ הכניס לארץ וגלגל וכמו דמחלק הירוש' פ"א דמעשרות בין הפקיר קמה להפקיר שבלים ובחלה פ"א ה"ד דמחלק כה"ג גבי גדיש שנדמע דמחייב במעשרות ופטור מן החלה ע"ש משום דזה קודם חיוב לא הוה הפרשה כלל וגבי מעשר אם הפריש הוה הפרשה. ובאמת אם חו"ל הוה פטור או רק דליכא חיוב זה תליא בהך דירוש' תרומות פ"ו ה"ו גבי אכל תרומה אם יכול לשלם מפירות חו"ל כיון דצריך דבר הראוי להיות קודש אם הוה כמו דשם ה"ה בהך פלוגתא דר"י ור"ל גבי לקט שכחה ופיאה ובאמת י"ל דזה תליא במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' תרומות פ"א הכ"ב דאם פירות א"י שיצאו לחו"ל ונמרחו אם עכ"פ חייבים בתרומות ומעשרות מדרבנן ע"ש וזהו ג"כ כונת הראב"ד ז"ל בהל' ביכורים פ"ה ה"ו גבי חלה דכ' שם דצריך להפריש ב' חלות מפירות א"י שגלגלן בחו"ל ור"ל דהוא הולך לשיטתי' שם בהל' ח' דס"ל כשיטת התוס' בכורות דף כ"ז דהני ב' חלות דשלש ארצות לא דמי לשאר ב' חלות דחו"ל ע"ש וס"ל להר"א ז"ל דפירות א"י שנגמרו בחו"ל יש עליהם דין תרומה וחלה של א"י ולא של חו"ל ונ"מ לגבי טומאה וכן להך דיבמות דף פ"א וכתובות דף כ"ד ע"ב אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן. והנה זה מבואר דאף אם אינו מחוייב רק מדרבנן מ"מ לענין זה מהני דנימא שלא נפטר מהחיוב שיש לו ואם חזר לא"י אז יתחייב מה"ת ועיין יבמות דף נ"ב ע"ב גבי כתב גט ליבמתו מהו ולפי שיטת רבינו שם בפ"ג מהל' גירושין משמע דאם עשה בה מאמר ודאי מהני הגט לאחר היבום דלא כתוס' ועיין ב"ק דף מ"ט ע"ב כיון דשייכא במקצת כו' וכ"כ בזה בהל' אישות ובהל' אס"ב ובהל' נזירות ע"ש ובמה דמבואר בירוש' דמעש"ש פ"ג ה"ח גבי נטמא בולד הטומאה ופדאו כו' דמשמע שם דאם אח"כ נטמא באב הטומאה א"צ לקרות שם עוד הפעם והמעות לפדיון וכ"כ בזה וכך ס"ל להראב"ד ז"ל דשוב אין חו"ל פוטרה לגמרי כיון דגם שם יש שם טבל דרבנן ולכך גבי פירות של חו"ל אף שנכנסו לארץ מ"מ כיון שהיו בחו"ל בזמן שכבר נתלש נפטרו ע"י זה מה"ת וכמו גבי הפקר. ובאמת נראה כך דהנה עיין מ"ש רש"י ביבמות דף ט"ז ע"א בד"ה עמון דקדושה ראשונה בשביעית מותר ג"כ לזורעה והוא תמוה דמבואר להדיא במשנה שביעית פ"ו דלא נעבד ע"ש אך באמת כך דכיון דחזינן דיש בא"י ובחו"ל שני פעולות אחד הקדושה והב' הדין דהרי פירות א"י חייבין בתרומה ובמעשרות מצד עצמן. וגם פירות חו"ל שנכנסו לארץ ג"כ מחוייבים אך הם לא מצד הקדושה רק מצד הדין ונ"מ לענין לטמא את הטבל ולענין ביעור גבי טבל עיין בירוש' מעש"ש פ"ה ה"ו זאת אומרת הטבל קרוי קודש וכן לענין ב"ת עיין ירוש' שקלים פ"ג ה"א דגם בטבל יש ב"ת דלא כתוס' ר"ה דף ד' ע"א וכן לגבי הנאה של כילוי דבטבל אסור מה"ת כמבואר בכ"מ אף לכהן משום דגם הכהן שמפריש התרומה ונוטלה לעצמו הוא ג"כ בגדר מתנה שנותנה לעצמו וכל כמה דלא אפרשה אסור ועיין בכורות דף י"א וקדושין דף נ"ח ונ"מ ג"כ אם כהן שמפריש תרומה לעצמו אם צריך להפריש מן היפה. דהנה עיין בקדושין דף מ"ו ע"ב דיליף התם דאם תרם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה מהך דלא תשא עליו חטא ע"ש בתוס' ור"ל כך דהאיסור הוא שאסור לגרום שיתנו לכהן מתנות כהונה שלו מן הרע דצריך שיהי' מן היפה ועיין בירוש' תרומות פ"ב ה"א וחלה פ"ג ה"ב עשה שינתן לאהרן בכהונתו וכ"מ ולכך אסור לתרום מן הרע על היפה דעי"ז יהי' מוכרח ליתן לכהן הרעה דנתינה כתי' בו וא"כ ע"כ בדיעבד תרומתו תרומה דאל"כ נמצא דלא גרם כלל ולכך מבואר ב"מ דף נ"ו ע"א ובירוש' חלה פ"ד ה"ו דגבי דמאי יכולים לתרום מרע על היפה דשם ליכא מצות נתינה ועיין תוס' יומא דף ט' ע"א ורש"י סוטה דף מ"ח ע"א ובפ"א דדמאי ובמ"א אבאר זה. ולפי מ"ש גם בכהן שמפריש לעצמו צריך להפריש מן היפה ולפי"ז בהך דמבואר בבכורות דף י"א ע"ב דהלוקח טבלים מן העכו"ם אף היכא דחייב להפריש מה"ת מ"מ הת"מ לא הוה במצות נתינה רק דמוכרו לכהן שם יכול להפריש מן הרעה לכתחילה. וה"ה בפירות חו"ל שנכנסו לארץ אף אם נימא דנתחייבו מה"ת מ"מ לא הוה בגדר קדושה רק בגדר דין ואיסור ולא שייך כל הני שכת' והנה גבי שביעית יש בו ג"כ משום קדושת הארץ ומשום דין של שביעית ועיין בהך דע"ז דף ט"ו ע"ב גבי שביתת שדהו ע"ש. והנה עיין מ"ש התוס' זבחים דף ס"א וביבמות דף פ"ב דלענין קדושת עצמיות לא בטלה הקדושה רק לגבי תרומה ומעשרות דשם בעי דין קביעות וגמר וכדומה ולכך גבי שביעית בעצם הקרקע נשאר הקדושה גם בבית שני ולכך לא נעבד ויהי' נ"מ במה דמבואר בשביעית פ"ב מ"ה ע"ש בר"ש בשם תו"כ דבאילן אף שהוא מלא פירות תיכף לאחר שביעית מותר לעבוד ועיין בתוס' ר"ה דף י"ב ע"ב ד"ה מנהג דכ' שם דאסור ושם דף ט' ע"א ובירוש' שביעית פ"ו ה"ב מוכח דשרי אך לפי מש"כ א"ש דנ"מ להני דנאכל ולא נעבד דאז משום פירות שביעית ליכא רק משום הקרקע ותיכף לאחר שביעית מותר. והנה עיין ברש"י סנהדרין דף י"א ע"ב ומנחות דף פ"ג ע"ב דכ' שם דיכול להביא העומר גם מעבר הירדן ועיין בר"ן נדרים דף כ"ב ע"א דכ' להיפך ע"ש אך באמת כך דהנה עיין בירוש' חלה פ"ב ה"א דאמר שם מה מקיים ר"ע לחם הארץ פתר לה בספינה קרמו פניה מן החוט ולפנים חייבת מן החוט ולחוץ פטורה ור"ל כך דהנה שם בה"ד ובגיטין דף ז' מבואר דהנהרות הוה בגדר גבולין ותחומין וע"ש בירוש' בחלה שם דזה קידש ירבעם וימים קלים עשו ישראל באותה הארץ ר"ל מן כבוש ירבעם עד חורבן בית ראשון דבבית שני בטלה הקדושה מהתחומין ועיין בבכורות דף נ"ה גבי ירדן דהוה מחלוקת אם הוא שייך לארץ או לחו"ל ובתוספ' ב"ק ספ"ח ובתוספ' דמעש"ש פ"ב ופ"א דגיטין ועיין בירוש' חלה פ"ד דמבואר דירדן הוה בגדר גבול וכמו עיירות העומדים על הגבולין והתחומין דתוספ' דמעש"ש הנ"ל ועיין בהוריות ג' דאמר שם דגבי הוראה דצריך דוקא בא"י מלבוא חמת כו' וכן בירוש' שם ור"ל דאף בבית שני לא קדשו הגבולין והתחומין וכמש"כ והטעם משום דגבולין ומחיצות הוא דבר כלול משני הדברים וכמבואר בירוש' סוף ב"מ גבי מצר דכולו לזה וכולו לזה וזה כונת הגמ' ב"מ דף ק"ז ע"א גבי אילן העומד על המצר בהך מחלוקת דרב ושמואל ועיין מש"כ בזה בהל' אס"ב פ"ה ה"ב דאם התחיל ונכנס לפנים אז גם המחיצות כלפנים ואם עומד על מקום המחיצה לא הוה כלפנים ולא הוה כלחוץ. ועיין שבת דף קכ"ד ע"א גבי תוך הפתח אי כלפנים אי כלחוץ ושם דף ט' ועירובין דף צ"ד גבי מקום מחיצות ופסחים דף פ"ה ע"ב וזבחים דף י"ד ע"א ודף נ"ח גבי תוך הפתח כו' ובחולין דף קכ"ו גבי אסקופה וביומא דף מ"ז ע"ב גבי בין הבינים ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דפיאה פ"ד מ"ז דר"י ור"ע גבי ראש היד ע"ש ושם ביומא דף נ"א ע"ב גבי אמה טרקסין ע"ש וזהו ג"כ כונת הגמ' שבועות דף ט"ז דבונין מפנים ר"ל אם המחיצה שייך לפנים או לחוץ ועיין במנחות דף כ"ג ע"ב גבי פרוכת וביומא דף כ"ד ע"ב גבי עבודת פנים גבי פרוכת וזה תליא בפלוגתא דר"י ורבנן הנ"ל ועיין בירוש' סנהדרין פ"א ותוספ' שם פ"ב דגרס בהך דשבועות דף ט"ז דחברים אין אוכלים שם מעש"ש וזהו משום דס"ל דמקום החומה לא הוה כלפנים לענין אכילת מעש"ש. והנה עיין בירוש' הוריות פ"א דמפרש שם הך דר"ע דאמר מודה אני בזה ר"ל כך דהא מפורש שם דגבי הוראת ב"ד לא מחשב צבור רק מה שבתחום א"י אבל מי שבחו"ל לא מצטרף ולאידך תנא ג"כ לא מיפטר בקרבן של הצבור רק בעי קרבן בפ"ע כיון דלא מצטרף ואם הוא דר בתחום אז אם הכניס לכנוס לא"י או לצאת לחו"ל אז מחשב התחום כמקום שיהי' שם ואם לאו הוה ספק וכה"ג ר"ל בהך דחגיגה דף כ"ה ע"ב גבי מודיעים ועיין גיטין דף ע"ו גבי אנטיפרוס וכ"מ. נמצא כך דמכ"מ שיש גדר ביאה או יציאה אז שייך בתרייהו גם המחיצות אבל במקום דלא הוה ביאה לא שייך בתרייהו הגבולין והתחומין וזה החילוק בין בית ראשון לבית שני דבית ראשון הוה כיבוש ומחנה כמבואר בדברי רבינו בהל' בית הבחירה פ"ו ובירוש' שביעית פ"ו גם הגבולין והתחומין גרירי אבתרייהו אף דקדושת הגוף ממש אין בהם ולכך בהני יש קנין לעכו"ם להפקיע וכמבואר בירוש' ספ"ג דערלה ע"ש ועיין במש"כ רבינו בהל' מעש"ש פ"ו הי"ו גבי נפל מחיצות דהיכא דליכא מחיצות לא שייך ביאה ויציאה וזהו כונת הראב"ד ז"ל בפ"ו מהל' בית הבחירה הט"ז דנקט שם הנכנס עתה אין בו כרת ולמה לא נקט ג"כ לענין זר ומיתה ועיין תוס' שבועות דף י"ד ע"ב ויומא דף מ"ד ע"א ועיין במדרש שמואל פ' י"ט דמבואר שם דחייב אף כשהוא שמם. אך כך דהנה מבואר בזבחים דף פ"ב ובמנחות דף כ"ז ע"ב דבעי דוקא דרך ביאה ולא דרך משופש ע"ש בתוס' והיה כמו דרך גגין ועיין תוס' ב"ב דף י"ד ע"א ד"ה שלא דלתקן שרי לכנס ע"ש וקשה מן הך דגיטין דף נ"ד ע"ב דאסור להכנס שם אף משום תיקון ועיין בתו"י יומא דף מ"ד אך כך דבשאר ימים האיסור רק משום ביאה וכניסה ולכך אם נכנס לצורך ובפרט שהיו משלשלין אותם בתיבות כמבואר בפסחים דף כ"ו לא הוה ביאה וכניסה אך ביוהכ"פ דהאיסור משום שאסור להיות שם אין נ"מ לנו אם נכנס דרך ביאה או לא דגם מלאך אסור אף דלא שייך בו ביאה עיין תוס' מנחות דף ק"ט ע"ב ותו"י יומא דף ל"ט ולכך היכא שאין הקטורת כשרה יכול מלאך שיהי' שם כמבואר בירוש' הובא בתו"י יומא דף י"ט ע"ב ועיין בזבחים דף פ"ג ע"א ובתו"כ פ' אחרי דאף בשעה שנכנס להקטיר ולכפר אסור לאדם שהי' שם. אך מלשון רבינו בהל' תמידין ומוספין פ"ג משמע דס"ל לחלק בין קטרת לזריקת דמים דגבי זריקת דמים תיכף בשעת הולכת הדם אסור דזה הוה עבודה וגבי קטרת רק בשעת הקטרה ולקמן אבאר זה. וכן גבי טומאה אם נכנס שלא כדרך ביאה מ"מ אם שהה שם כדי השתחויה חייב דלא גרע מנטמא בפנים כמבואר בשבועות דף י"ז משא"כ גבי זרות כיון דליכא מחיצות וא"כ לא שייך בו גדר ביאה ואינו חייב משום זרות ועיין בירוש' מעש"ש פ"ג ה"ו דהוה שם מחלוקת אם יכולין לפדות מעש"ש עכשיו בירושלים דכיון דליכא מחיצות הוא כמו שלא נכנס ולא קלט ואידך ס"ל דרואין את המחיצות כאילו הן עולות ר"ל כאילו ישנן. ועיין בירוש' סנהדרין פ"א דפליגי ר"י ור"ל אם בונין ואחר כך מקדישין ורואין את המחיצות כאילו הן עולות אך שם ר"ל כך דכבר הקשה התוספות ב"מ דף נ"ד ע"א ד"ה הקדש דכיון דבונין בחול ואח"כ מקדישין הא אין הקדש נפדה על הקרקע למאן דאמר תלוש ולבסוף חיברו הוה כמחובר ותירצו משום דאם לא קדוש עומד ליעקר וא"כ נמצא דהוה תלוש וזה ר"ל הירוש' דרואין את המחיצות כאילו הן עולות מן הקרקע ולכך יכול להקדישם. נמצא כך דבכבוש ראשון דהוה מחנה וכבישה נתקדשו מאליהן התחומין והמחיצות והנהרות והעיירות העומדים על הגבולים והוה כמו הך דגיטין דף כ' ע"ב גבי גליון שבין תיבה לתיבה ועיין מנחות דף ל"א ע"ב גבי קרע ועיין ב"ב דף נ"ג ע"ב גבי מצר אפסרא דארעא הוא ועיין שבת דף קט"ז ע"א והוה כמו תפיסה דירוש' סוף ב"מ הנ"ל ועיין עירובין דף נ"ה ע"ב דהיכא דקביעא נותנין להם גם המחיצות ועיין עירובין דף י"ז גבי מחנה ושבת דף ח' ע"א גבי מחיצות כלי ופסחים דף כ"ו ע"א גבי מחיצו' היכל וכ"מ בזה משא"כ בבית שני לא הוה זה רק כל אחד החזיק בשלו והוה כמו יושבי צריפין דאין מודדים להם אלא מפתח בתיהם כמבואר בעירובין דף נ"ה הנ"ל ולכך לא הי' צריך להחזיק בכולה כמבואר בירוש' רפ"ו דשביעית ובדברי רבינו בהל' ב"ה וא"כ ממילא בטלו הדינים של גבולין והנהרות ולכך אמרינן בירוש' פ"ב דחלה הנ"ל דרק ימים קלים עשו ישראל באותה הארץ שכיבש ירבעם. ובאמת נ"ל דזה כונת הגמ' ביבמות דף פ"ב ירושה ראשונה ושני' ר"ל הך של דוד וירבעם וכמבואר בספרי פ' דברים פסקא ח' ומ"מ להוראה גם הני ג"כ בכלל א"י כמבואר בהוריות דף ג' ולכך פסק רבינו בהל' סנהדרין פ"ד ה"ו דכל א"י שהחזיקו עולי מצרים ראוי לסמיכה ע"ש. וא"כ כך דירדן ועבר הירדן דהוא רק בגדר תחומין וגבולין קדושת עצמיית אין בהם רק קדושת הדין וכמש"כ ור"ל כך דיצא מכלל חו"ל ולכלל א"י לא בא וא"כ ממילא איסור שביעית שלהם לא מחמת קדושת גוף הקרקע רק מחמת הדין וא"כ ממילא בבית שני גם נעבד וא"ש לשון רש"י ביבמות הנ"ל דשם קאי על עבר הירדן. ובזה א"ש גם מה דפליגי רש"י והר"ן ז"ל אם מביאין עומר מעבר הירדן דזה תליא אם פסול גבי עומר חו"ל או בעי המעלה של א"י וזה הוה בעיא בגמ' דמנחות דף ס"ט ע"ב גבי חטים שירדו בעבים דאין בו החסרון דחו"ל ולא המעלה של א"י ומקום מחיצה דומה לזה דהיכא דבעי פנים לא הוה והיכא דאסור חוץ ג"כ לא וזה תליא ג"כ בהך דזבחים דף ט"ו גבי הולכה שלא ברגל ופריך שם מנשפך על הרצפה ובירוש' פ"ה דיומא מקשה מזה על מ"ד דהולכה בזר פסול וזה תליא אי משום דפסול בזר או משום דבעי כהן ועיין רש"י שם דף י"ד ע"א דבבמה ליכא חוץ למקומו אך זה רק אם הפסול הוא משום חוץ למקומו אך אם נימא משום דבעי מקום לא שייך זה וכמו גבי פ"א עיין זבחים דף קי"ג ע"א ובדברי רבינו והראב"ד ז"ל גבי שרפה חוץ מגיתה וכן גבי שמאל אם הפסול משום שמאל או משום דבעי ימין ועיין תוס' חולין דף כ' ע"א גבי מליקה בשן. ובזה יש ליישב ג"כ מה דלכאורה משמע מלשון רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ט ה"ה דיוצק ובולל ומולח פסול בזר ובאמת מבואר להדיא במנחות דף י"ח והובא בדברי רבינו בהל' פסוהמו"ק פי"א ה"ז דכשר בזר ע"ש אך זה ג"כ לא משום הפסול דזרות רק משום דבעי כהן ומטעם המבואר בספרי פ' קרח פסקא קט"ז ובתוספ' דחגיגה פ"ג דכל דבר המזבח אל יהי' אלא בך וכמו הך דעירובין דף ק"ה ע"א גבי סילוק טומאה ונ"מ דאפשר לתקוני בכהן עיין מנחות דף ו' ע"ב בהך דב"ב ותוס' שם דף י' ע"ב וביומא דף כ"ז ע"ב גבי סידור מערכה בזר וכן ר"ל התוס' במנחות דף ט' ע"א ד"ה מקמיצה וא"ש דלא סתרי מהך דמגילה דף כ' ע"ב גבי הגשה ועיין סוטה דף י"ט ע"א בתוס' ובסנהדרין דף פ"ג ע"א דהוה מחלוקת אם יש לאו ביוצק ובולל ונ"מ ג"כ לכהן בע"מ וכמו גבי עריפת עגלה וכמבואר בספרי פ' שופטים ועיין יומא דף כ"ג ע"ב גבי הוצאת הדשן ובירוש' שם רפ"ב ובסוכה דף מ"ד ע"א גבי ערבה וכן נ"מ אם עשו כהן וזר בב"א דאם משום פסול זר פסול ואם משום דבעי כהן כשר ובמ"א אבאר זה. וא"כ לפי"ז י"ל אף דקי"ל דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים זה רק אם נכנסו במקום שהוא א"י גמור אבל אם נכנסו רק לתחומי א"י אז שדינן התחום כמו חו"ל ולא נתחייבו וכמו הך דחולין דף ס"ח גבי מקום חתך וזה כונת הירוש' בחלה פ"ב דלר"ע דס"ל דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבת בחלה וגם ס"ל דאזלינן בתר קרימה בתנור מ"מ זה רק כשנקרמו מן החוט ולפנים דהוה א"י גמורה ועיין בירוש' חלה פ"ד הי"ב גבי הך דרשב"ג דאמר שם ששמעון שתה יין של תרומה בספינה ומחלק שם בין אם הי' מן החוט ולפנים או מן החוט ולחוץ דשוב לא קלטו המקום ואין עליו שם תרומת א"י ועיין סנהדרין דף ה' ע"א גבי עיירות העומדים על הגבולים. והנה כאן בהל' ג' פסק רבינו דאסור לזרוע כלאים לגוי ר"ל משום דאין קנין והוה כמו א"י ואף דהא יש לו קנין נכסים ובכלאי זרעים ליכא קרא לרבות כמו בכלאי הכרם כמבואר בירוש' פ"ו דכלאים צ"ל כיון דהישראל בעצמו זורען פקע מהן קנין נכסים ועיין מש"כ רבינו בהל' בכורים פ"ב הט"ו דאם מכר שדהו לכותי וחזר ולקחה מביא ממנה בכורים מה"ת ולא הוה ככיבוש יחיד אף דיש לו קנין נכסים אבל אם קצרן הגוי אף דהישראל לקח ממנו הפירות והקרקע לגבי ישראל כה"ג חייב להביא ביכורים כמבואר שם הי"ד וגבי עכו"ם לא וזהו מהך מיעוטא דב"ב דף פ"א ע"א וזהו ג"כ כונת הגמ' בגיטין דף מ"ז דאף דאין קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר אבל יש קנין לחפור כו' ר"ל משום דבירוש' יליף לה מקרא דלא תמכר לצמיתות ואם איתא דיש קנין א"כ משכחת לה דנמכרת לצמיתות ע"ש ואם נימא דעכו"ם אין לו קנין לחפור וא"כ שוב לא הוה רק כמו שמכרו לפירות ובזה לא שייך דין יובל עיין ב"מ דף ע"ט ודף ק"ט ע"א ע"ש ועיין בר"ה דף י"ב ע"ב מה נחלה אין לה הפסק ר"ל כמו הך דב"ב דף קכ"ט ע"ב דירושה לא שייך בה הפסק וכמבואר בירוש' יבמות פ"ח ופ"ט ותוס' שבועות דף ט"ז ע"א דנחלה לעולם הוא ואם נימא דיש קנין א"כ הרי יכול להפסיק שיכול למוכרה לגוי וע"כ דאף שיש לו קנין נכסים דהיינו לחפור מ"מ אם הישראל עושה בה הוה שלו ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש עירובין פ"ו גבי דירת עכו"ם לא שמה דירה ועיין במה דפליגי רש"י ותוס' בהך דבכורות דף י"א ע"ב אם ישראל אריס בשדה עכו"ם ובחולין דף קל"ג ולקמן בהל' מתנות עניים אבאר זה. והך דע"ז דף ס"ג ע"ב הובא בדברי רבינו לקמן פ"ה ה"ה גבי הך דאין עודרין עם העכו"ם בכלאים ומהו האיסור אי משום דנהנה מאיסורי הנאה או משום דהוה בגדר עבודה ועיין במו"ק דף ג' ע"א וברש"י שם וברש"י של הרי"ף שם דלא גרס כן וס"ל דעידור אסור אך רבינו ז"ל ס"ל לחלק דגבי גפנים אין זה מלאכה שבשדה כמבואר פ"א מהל' שמיטה ה"ז וגבי זרעים ס"ל דהוה עבודה כמבואר שם בפ"ג ה"ט ע"ש וא"כ לפי"ז גבי כלאי זרעים אסור עידור מטעם דהוה כמו זריעה והוה כמו מנכש ובגפנים אסור רק משום הנאה וע"ש בתוס' ע"ז היכי מיירי שם כלאי זרעים או כלאי הכרם ובירוש' ספ"ג דערלה. ומש"כ רבינו כאן דמותר לומר לנכרי כו' ר"ל בשדה של נכרי כיון שיש לו קנין נכסים וכמש"כ וגם י"ל כיון דעיקר כלאים תלוי במחשבה ועיין תוס' יבמות דף פ"ג ע"ב ועיין בירוש' תרומות פ"א ה"ב דעכו"ם לא הוה בגדר מחשבה וגם משום מה שכתבתי דאם זורעין בב"א עיקר החיוב הוה אח"כ וא"כ בשעת זריעה לא עבר כלל על אמירה לעכו"ם אך הראב"ד ז"ל ס"ל דקאי על שדה ישראל וא"כ בשעה שהגוי מנכש אותה דאז כבר יש שם כלאים עליהם והוה כמו מקיים. ועיין בדברי רבינו בהל' שכירות פי"ג ה"ג דמוכח שם דאם נימא דגרם אסור אז גם אמירה לעכו"ם אסור וכן מוכח מדברי רבינו בהל' אס"ב פט"ז הי"ב גבי סירוס וכן משמע בהל' בכורות פ"ב ה"ח דגרם ואמירה לעכו"ם חדא מילתא הוא ע"ש וא"כ ה"נ כיון דמקיים אסור ה"ה אמירה לעכו"ם ועיין שבת דף קי"א גבי סירוס ודף ק"כ גבי שבת ומחיקת השם ודף קל"ג גבי צרעת דמבואר שם דכל היכא דכתי' עשי' גרמא שרי ובירוש' פ"א דמגילה גבי קטרת יליף לה מלשון עשי' דמותר לומר לעכו"ם לעשות ועיין חולין דף פ"ג ע"ב ברש"י דגבי אותו ואת בנו לכך צריך להודיעו משום דגם לגרום שישחט אסור לא כמש"כ התוס' בכורות דף כ"א ע"ב דהטעם משום לפני עור. ועיין במעשרות פ"ה מ"ג לפי גירסת הירוש' לא ימכור את שדהו מוכח דאף שעדיין אין בו חיוב מעשר אסור למכור לו ומבואר שם ברא"ש מחמת ולפני עיור. ועיין בתוספ' פ"ג דשביעית ג"כ מחלוקת דר"ש ורבנן גבי שדה אילן אם מותר למכור לחשוד על השביעית ועיין ב"מ דף ס' ע"א גבי יין שנתערב בו מים ע"ש ברש"י. והנה רבינו בהל' מעשר פ"ב לא כ' כמו דמבואר בירוש' דאסור למכור שדהו רק פירות דמשמע אבל השדה מותר למכור ובשביעית פסק דאסור למכור שדה אילן עיין בפ"ח מהל' שמיטה ה"ו ומשמע אף שעדיין אין בו פירות כלל וגבי מעשרות אף לשיטת הירוש' אינו אסור רק הני פירות שבכרו ומשמע שם דאף בהני מינים המבואר בירוש' פ"א דמעשרות והובא בדברי רבינו בהל' מעשר פ"ב ה"ה דאף אם לא ביכר רק גרגר אחד הוה כולם הגיעו לעונת המעשרות מ"מ מותר למכור השאר לחשוד דכל זמן שהוא במחובר אם נטל את הבכורות אין עליהם שם חיוב מעשרות ולא דמי לשביעית והוה כמו שדה בשאר שני שבוע דמותר למכור לחשוד על השביעית וגם הרי חזינן דמותר למכור שדה לכותי ולא חיישינן להך דע"ז דף כ"א ע"ב שמא יעשה מלאכה בחוש"מ ולא דמי להך דשם דף ט"ו ע"ב גבי זיין וכלי זיין ע"ש ועיין בתוספ' דע"ז פ"א דמבואר כן ותוס' שם דף כ"א ע"ב ותוס' דף כ"ב ע"א ד"ה חדא דרק לקבל בשותפות אסור. וצ"ל דכיון דאין האיסור על השדה בעצם רק בזמן שעושה בו המלאכה ואז לא הוה של ישראל ליכא לפני עיור וזה ר"ל הך דע"ז דף ט"ו ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה מי דמי וזהו כונת רש"י שם. וא"כ גבי או"ב ס"ל לרש"י דאין האיסור על הדבר רק בהשחיטה ולכך לא שייך הך לפני עור רק דהאיסור הוא משום גרם. ולכך ס"ל להראב"ד ז"ל דאם נימא דמקיים אסור בכלאים מה"ת גם אמירה לעכו"ם כן ובפרט דכאן מיירי מסתמא בקטן דאל"כ אתי לאיחלופי כמבואר בשבת דף קל"ט ע"א. ושם לא שייך אדעתא דנפשי' כמבואר בקדושין דף כ"ב ע"ב. ועיין לקמן בדברי רבינו פ"ח הי"ג אך רבינו שם נראה דס"ל פי' אחר דהמחלוקת היא גבי כשות אם הוא ירק או מין זרעים ולקמן אבאר זה:

« ר"ן על נדרים כ״ב ע״א:י״א ר"ן על נדרים כ״ב ע״ב:ב׳ »