ר"ן על נדרים כ׳ ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« ר"ן על נדרים כ׳ ע״א:י״ג ר"ן על נדרים כ׳ ע״ב:ג׳ »

1 סדר משנה על משנה תורה, הלכות דעות פתח ↗

לא יבעול אדם והוא שבע ולא רעב אלא אחר שיתעכל המזון שבמעיו וכו'. עכ"ל, מרן לא העיר מקורו פה ולא נתן בה טעם כלל ולקמן בפרק ה' הלכה ד' בד"ה וכשהוא מדבר עמה וכו' הוא בנותן טעם למה לא ישמש מטתו לא כשהוא שבע ולא כשהוא רעב, ולענ"ד בס"ד הדבר ברור דיצא לו לרבינו כן מהא דאמרינן בנדרים כ' ב' אמרה להן אינו מספר עמי ופירוש המפרש אינו משמש עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה וסובר רבינו דאין הטעם משום שהנשים הולכות בשוק בתחלת הלילה ובסופה ויתן דעתו עליהן וכמו שפי' הר"ן שם דזהו חששא רחוקה מאוד שתלך בשוק בתחלה או בסוף הלילה אשה שהוא מכירה בקול, ולכן כתב ביש"ש במסכת' ב"ק פרק ז' סימן מ"ג בתקנת עזרא והרמב"ם הוסיף בביאור והי' מנהגם לאכול השום בלילי שבת, ואין להקשות וכי יתרבה הזרע בזמן מועט כ"כ וכו' הא לא קשיא שעיקר מצות התשמיש הוא באמצע הלילה אף שאין זה מן החיוב אלא לפרושים או למי שלבו נוקפו שלא יהרהר באשה אחרת הרי שכתב דהחשש שיהרהר באשה אחרת אינו אלא למי שלבו נוקפו, ומ"ש להפרושים וכנ"ל כוונתו למי שחושש לדברי המקובלים שכתב המג"א בסי' ר"מ סעיף ז' אלא שבמחילה מכבוד תורתו של מהרש"ל אישתמיטתיה לפי שעה דברי רבינו פה שכתב להדיא דכל אדם לא ישמש מטתו לא כשהוא שבע ולא רעב אלא אחר שיתעכל המזון שבמעיו מפני בריאות גופו וכ"כ רבינו לקמן בפרק שלאחר זה הלכה ז' וא"כ לא הי' צריך המהרש"ל לכתוב שאין זה תועלת אלא לפרושים או למי שלבו נוקפו, ולפי האמור לכל אדם אסור שמשחית גופו וביותר דקאי התם המהרש"ל אליבא דרבינו לפיכך פי' רבינו הטעם שלא שימש בתחלת הלילה ובסופה אלא בחצות הוא משום שלא יהי' שבע ולא רעב אלא יהי' משמש בזמן שנתעכל המזון שבמעיו, וכן מוכח מפירוש הרא"ש בנדרים שם שפירש כפירושו של רבינו שהרי פירש שם בד"ה ונמצאו בניו באין וכו', ומתוך שאינו משמש אלא באימה ולא בקלות ראש אין בלבו מחשבה אחרת ולמה לא כתב ג"כ ומתוך שאינו משמש לא בתחלת הלילה ובסופה אלא ודאי דהרא"ש סובר ג"כ כרבינו דזה שלא ישמש אלא בחצות אינו אלא מטעם בריאות הגוף לא מטעם שיחשוב על אשה אחרת, וכן מבואר להדיא בדברי רבינו לקמן בפרק ה' הלכה ד' שכתב וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא ולא בסוף הלילה כשהוא רעב אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון שבמעיו וכו' דנקט לשון הגמ' דנדרים דהיינו דנקט לשון לא יספר להורות שמקור טהור דבריו יצא לו מהך סוגיא דנדרים שהוא פירש שם טעם מניעתו בתחילתה ובסופה של הלילה מתשמיש הי' מחמת שלא יהי' לא שבע ולא רעב בשעת תשמיש ויזיק לעצמו ולהולד ועיין בהגמ"יי שם אות ב' מ"ש, וקצת תמיהני על מרן שהעיר על הגמ' דנדרים שם ופה לא העיר עליה.

2 נדרים פתח ↗

בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה, וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד.

3 נדרים פתח ↗

4 נדרים פתח ↗

1 לא בתחלת הלילה - ואף בסוף הלילה נשים הולכות בשוק ויתן דעתו עליהם:

2 וכשהוא מספר - כשהוא משמש מטתו:

3 מגלה טפח ומכסה טפח - בפרק מי שמתו ברכות דף כג: אמרינן שהתירו לה לאשה לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח מאותן טפחיים ומכסה טפח כלומר וטפח שני נשאר מכוסה:

4 כמי שכפאו שד - שהיה ממהר כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו אלמא מספר היה בשעת תשמיש:

3 ברכות פתח ↗

כִּי תַּנְיָא הַהִיא, לְעִנְיַן טֶפַח וְטִפְחַיִים. דְּתָנֵי חֲדָא: כְּשֶׁהוּא נִפְנֶה — מְגַלֶּה לְאַחֲרָיו טֶפַח וּלְפָנָיו טִפְחַיִים. וְתַנְיָא אִידַּךְ: לְאַחֲרָיו טֶפַח וּלְפָנָיו וְלֹא כְלוּם.

4 באר מים חיים פתח ↗

והנה יש בזה שלושה בחינות. בחינה א', הוא כאשר האדם בעת עוסקו בדברים הגשמיים לבו שלם ושלם עם ה' אלהיו ואימתו ופחדו עליו שלא יפול תחת רשת היצר הרע והקליפות המצויים שם שהם כוחות התאוה והחשוקה לדברים הגשמיים המטונפים האלה כמאמר חז"ל שבת קנ"ב. אשה חמת מלא צואה וכו' וכן באכילה מה נעשה ממנה אחר האכילה וכדומה, והאימה מוטלת עליו, ובכח הזה הנה משים על לבו מיאוס תאוות הדברים ההם, וממאסם באמת בלבבו עד שנעשים נבזים בעיניו נמאס, ועל כן מקצר בהם וממעט בהם ככל אשר יוכל וכבחינת עובד בשדה אחרים אשר הזכרנו, וכמאמר חז"ל נדרים כ': ודומה עליו כמי שכפאו שד, ופירש הר"ן שם שכל כך היה ממהר במעשה זו כאדם הנטרד מחמת שד שכופהו. וכן באכילה כמו כן שאינו אוכל רק לשבירות רעבון נפשו ולא יותר והכל באימה ופחד שלא ימשוך אחר התאוה, ובמעט ההכרחי אשר עושה ודורך בה אינו מכוון להנאתו בשום אופן רק לברר ניצוץ ה' הטוב אשר בדבר ההוא המחיה אותו להעלותו למקום שרשו אשר נלקח משם, כי רק את זה אהב לקחת לפיהו מניצוצי הקדושה אשר בדברים ההם, להשביע נפשו ונשמתו מנצוצין ההם אבל מילוי גשמיות גופו ותאותו נמאס בעיניו בתכלית המיאוס עד ששוה בעיניו אם יאכל עתה או יאכל אחר זמן זה ועתה יעשה דבר מצוה אחרת או ילמוד בכדי לרוות נפשו במצוה כי האכילה והמצוה שוה בעיניו ממש שאינו אוכל רק לשם המצוה, וביותר יניח האכילה בשביל המצוה בכדי להבחין עצמו בבחינות שונות שלא יהיה כוונתו לתאוה למלאות רעבון נפשו כי ירעב. ובירורי הניצוצות הוא, או כאשר נפשו יודעת היטב ברזי אלהינו יתברך שמו הכתובין ומסורין בדברי מרן קודש קדשים האר"י ז"ל, והן אפילו בכוונה הפשוטה לעבוד על ידם לבורא עולם כנזכר כי הנטפל למצוה כמצוה דמי, והעיקר בשניהם הוא המיאוס בדברים הגשמיים והתאוה, והאהבה לניצוצי ה' השורה שם להחיותם. בזה נכנע ונשברה הקליפה מאוד לצד שהוא מבזם וממאסם בלבו והניצוצין יעלה ויבוא למרום שבתו כי הוא יברר הטוב מהרע לידע אשר זה הוא תכלית הטוב ואותו אהב, ומואס ושונא את הרע תאות הגוף, והבן. ובחינה הב', הוא למטה מזה כאשר אינו יודע בכל אלה ואוהב ועומד וחושק לתאות הלב בלבד למלאות בטנו וכריסו בתאוותו באכילה או במשגל וכדומה ואף על כל פנים יראת אלהים על פניו להשמר מנדנוד עבירה ואיסור אשר בהם, כמו במאכלות אסורות שרואה טריפה לעצמו ואינו מבקש צדדי היתר להתיר את האסור ומספיקות נדה וכדומה. ובחינה השלישית, הוא עוד למטה ח"ו כשאינו משים על לבו יראת ה' לדקדק בדברים ההם, ואינו משגיח בביתו במאכליו ומשתיו איך נוהגין אצלו ומאמין לעבדיו ולנשיו בבדיקתם ועשייתם, אף שאם יבוא אחד מהן להלוות מאתו זהב אחד או חפץ קל לא יאמינם בשום אופן כי חשודים בעיניו שיכזבו לו ולא יחזירו אליו, ועל התורה והמצוות נאמנין אצלו בתכלית האמנה בכל אשר יאמרו כי זה כשר הוא ואנו בדקנוהו יאמין להם, ולא ידרוש ולא יחקור כלל על זאת, והכל לפי שהוא דבר קל בעיניו אם יהיה כך או כך ח"ו, וממילא כשאינו נותן דעתו ולבו נכשל בכמה מיני איסורים המצויים כמו תולעים והתערבות כלים בכלים כלי בשר וחלב והעיון בעופות ממיני טריפות ודיני מליחה על בוריין וחילול שבת וכדומה.

« ר"ן על נדרים כ׳ ע״א:י״ג ר"ן על נדרים כ׳ ע״ב:ג׳ »