נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט שי״ג

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט שי״ג
1 המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה באיזה מקום רשאי להשתמש. ובו ד סעיפים: המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזים ובכותלים עד ארבע אמות ובתרבץ של חצר וברחבה שאחורי הבתים ומקום שנהגו להשתמש בעובי הכותלים ובכל אלו הדברים הולכים אחר מנהג המדינה והשמות הידועים להם:
2 המשכיר חצרו סתם לא השכיר הרפת שבה:
3 הזבל שבחצר הרי הוא של שוכר לפיכך הוא מיטפל בו להוציאו ואם יש שם מנהג הולכים אחר המנהג בד"א כשהיו הבהמות שעשו הזבל של שוכר אבל אם הבהמות של אחרים הזבל של בעל החצר שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע"פ שהיא שכורה ביד אחרים: הגה מיהו אם קלטו השוכר בכלי מן האויר ולא נח בחצר הרי שלו טור ס"ו:
4 והאפר היוצא מהתנור וכירה של שוכר אפילו אחרים אופין ומבשלין טור בשם הרמ"ה:
פירוש נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט שי״ג
1 אע"פ שהיא שכורה. עש"ך ס"ק א' ועסי' ר' מה שהארכתי בזה ומ"ש כיון שהוא משומר והוא חצירו וכו' לכאורה קשה דהא בסי' ר' מבואר דאפי' כשאין הפסק מחיצה בין בעל הבית לפירותיו דהוי חצר שאינה משומרת וצריך לחלק דדוקא לשוכר הוי חצר שאינה משומרת נגד בעה"ב אבל לבעה"ב נגד השוכר נקרא משומרת דהשוכר הוי כאכסנאי נגד בעה"ב כמ"ש הש"מ בב"מ דף יא אמנם באמת הש"מ לא כ"כ רק באם שהשוכר אין לו רק דריסת רגל ובשוכר גמור הוא דחוק ונידון הכלי עמ"ש בספרי תורת גיטין: