נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט קס״ז

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« Netivot HaMishpat, Beurim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 165 Netivot HaMishpat, Beurim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 171 »

מקור שולחן ערוך, חושן משפט קס״ז

1 שתי גינות אחת גבוה מחברתה. ובו ב סעיפים: שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים בגובה עובי הארץ שביניהם כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול אותו מעיקרו הרי הוא שלו ובלבד שלא יאנוס עצמו והשאר של תחתון: הגה היתה יד העליון מגיע עד למטה אפ"ה כל שהוא סמוך לקרקע פחות משלשה הוא של מטה טור היה מגיע לנופו ואין מגיע לעקרו לא יטול העליון ואם נטל אין מוציאין מידו:

2 אילן העומד על המצר אע"פ שהוא נוטה לתוך שדה א' מהם הרי שניהם חולקין בפירותיו אבל אם עומד בשדה של אחד מהן ונוטה לשדה אחר הולכין אחר העיקר והכל שלו טור וכן כתב התוספות שם:

פירוש נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט קס״ז

1 והשאר של תחתון עסמ"ע ס"ק א' הטעם דאפקורי מפקר ליה לתחתון בס' יערת דבש הקשה למאן דס"ל דאויר שאין סופו לנוח דלא קנה א"כ במה קנה לי' התחתון ולכך כ' דכ"ז שלא עשו התחתון זכי' יכול העליון לחזור בו ולפענ"ד הא ודאי ליתא ועיקר הטעם הוא דהתוס' בגיטין דף כ"ב בתר נקבו דגם הגוף יונק מהאויר רק דלא חשיב יניקת הנוף כיניקת השורש ע"ש ותדע דבאילן העומד על המצר כתבו התוס' בב"מ דק"ז דב"ה אילן העומד דמחמת שהשרשים הן על מקום השותפות ס"ל לרב דהנוטה לכאן ולכאן אזלינן הכל בתר הנוף והכל של בעל הנוף ולא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו אלמא דיש לבעל הנוף ג"כ קנין רק דשדינן נופו בתר עיקרו וכיון דבעל העיקר מסלק נפשו מעיקרו ואפקורי מפקר לי' ושוב ליכא למימר שדי נופו בתר עיקרו ממילא הכל של בעל הגוף כיון דיונק משלו ואין להקשות הא דסתמו הפוסקים ומשמע דאף בעיקרו הדין כן ובש"ס אמרו דבעיקרו ב"ע ל"פ דלעליון הוי נראה דהפוסקים סברי דהך כ"ע אין הכוונה רק אר"מ ור"י אבל לר"ש דהטעם משום הפקר כיון דא"י ליכנוס וליטלו א"כ אף העיקר מפקר ליה:

« Netivot HaMishpat, Beurim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 165 Netivot HaMishpat, Beurim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 171 »