משנת ארץ ישראל על משנה פרה ז׳:ד׳

4 למשנה צורה מרובעת:

5 1. קדש לי ואקדש לך – הראשון כשר

6 2. מלא לי ואמלא לך – האחרון כשר

7 3. קדש לי ואמלא לך – שניהם כשרים

8 4. מלא לי ואקדש לך – שניהם פסולין.

9 כך ברוב עדי הנוסח הציטוט לפי כתב יד פרמא. בכתב יד קופמן נפל שיבוש: שורה נשמטה ונעשה ניסיון לתיקון חלקי.

10 קדש לי ואקדש לך – שני ידידים מילאו לעצמם מים כדי להכין מי חטאת, ואחד מהם הציע שכל אחד יקדש את מימי חברו, הראשון כשר – היה כאן מילוי ומיד אחריו קידוש כולל דיבור לצורך הקידוש, ואין זו הפסקה ראו להלן, אבל הקידוש השני פסול שכן הבעלים של המים עשו מלאכה וקידשו את מי החבר. מלא לי ואמלא לך שניהן כשירין – בשוליים כתוב בכתב קלוש: "הראשון כשר", ובכל יתר עדי הנוסח מצוי הנוסח "האחרון כשר". בכתב יד קופמן נשמט המשפט "האחרון כשר קדש לי ואמלא לך", וברור שנשמט מפאת הדומות. כאמור, שני הידידים עומדים לפני התחלת העבודה ומחליטים שכל אחד ימלא את כדו של חברו. הראשון מילא והמילוי פסול, שכן הפסיק בין הקידוש שלו למילוי שלו; המילוי של השני כשר, שכן אחריו בא מיד הקידוש שלו ואין כאן הפסק.

11 קדש לי ואמלא לך שניהן כשירין – לאחר שכל אחד מילא לעצמו מילוי כשר, הראשון מבקש "קדש לי" והקידוש כשר, שכן אין בו כל פגם, הוא תחילת המעשה, ואפילו אם תהיה מלאכת חול בהמשך אין היא פוסלת את הקידוש של השני. גם המילוי של השני כשר, שכן לא נעשתה עמו מלאכת חול; אף שיש פגיעה ברצף הכנת מי החטאת אין כאן מלאכת פסול. מלא לי ואקדש לך שניהן פסולין – ראובן הראשון מילא לעצמו ולשמעון. המילוי עצמו כשר, אך שמעון שהוא בעל המים השני לא קידש מיד את שלו, אלא את של חברו ראובן, ומלאכה זו של שמעון פסלה את המים שלו של שמעון. שמעון קידש פיזר אפר על מימיו של ראובן. מהלך זה כשלעצמו כשר, אבל מימיו של ראובן נפסלו משום שהוא עשה מלאכה ומילא מים לשמעון לפני שקידשו ממימיו.

12 השתלשלות האירועים לפי הסברנו:

13 1. ראובן מילא לעצמו – המילוי כשר

14 2. שמעון אמר "מלא לי ואקדש לך" – מן הסתם אמירתו של שמעון אינה פוגמת את מעשהו של ראובן

15 3. ראובן מילא לשמעון ובכך פסל את המילוי הקודם מספר 1

16 4. שמעון קידש לראובן, היינו פיזר אפר על המים של ראובן שכבר נפסלו, ובזה פסל את המים שלו במלאכת חולין.

17 מבחינת ההלכה המשפט האחרון למעשה מיותר, וברור מעצמו, מטרתו רק להשלים את הרביעייה של המקרים.

18 הניסוח של המשנה מרובה פרטים עד כדי התשת הלומד. זה סיכום של בית מדרש הבא להעמיס פרטים רבים ככל האפשר והם מסודרים בקבוצות ריבועיות. זהו סגנון האופייני להתעסקות לוגית המנסה למצוא נוסח קצר המרכז את כל האפשרויות. כאמור, התוספתא ממשיכה בסיכומים בנוסח זה לאורך פרק וחצי. אחד הנוסחים בתוספתא הוא: "מלא לי ומלא לך, קדש לי וקדש לך – כולן כשרים" פ"ו ה"ח, עמ' 636. המקרה השני הוא המקרה של המשנה, אך הדין שונה. אפשר שלפנינו מחלוקת, ואפשר שמדובר במקרים שונים: בתוספתא מדובר במקרה שכל אחד התבקש רק לקדש לשני לאחר שהמים היו מוכנים, והקידוש נעשה עובר למילוי. בפועל המקרים במשנה ובתוספתא מתוארים בקצרה, ואפשר להוסיף להם פרטים שיהפכו את המים לפסולים או שיכשירו את המים – ואין לדבר סוף.

19 הראשונים נחלקים מהו הגורם הפוסל את המים. הרמב"ם מעמידו על המלאכה, אסור שמלאכה תפסיק את רצף מעשי הקודש הלכות פרה פ"ז ה"ג; אבל הראב"ד, בהערותיו לרמב"ם שם, רואה את הפסול בהסחת הדעת. ניסוחו של הרמב"ם מתאים לרוב ההלכות ולנוסח התוספתא שהבאנו, עם זאת הסברו של הראב"ד משלים את התמונה והוא נחוץ לבניית ההלכה. שהרי מלאכת קודש אינה מהווה הפסק מלאכה, והרי ראינו שאפילו קידוש מים של אחר מהווה הפסק מלאכה – על כן נדרש ההסבר המשלים של הסחת דעת הפסקה. ניסחנו את הדברים בלשון המשפטית הרגילה בהלכה התלמודית, אך דומה שהמשנה לא נתנה דעתה על דקדוקי חלוקה משפטית זו. מבחינתה של המשנה נדרש מעמד רצוף ומכובד שבו כל אדם עוסק בשלו בקדושה ובשתיקה תוך ריכוז מרבי. הכלל שיש הבדל בין הסחת דעת במילוי לבין הסחת דעת בקידוש המים מעיד על חשיבה משפטית ברמה תֵאורטית, ולא מצאנו אותו במשנה בהקשר למי חטאת.

20 כאמור, בתוספתא הכלל שונה במקצת, או נכון יותר יש בה סייגים מתי אחד פוסל את מי חברו, והכלל הקדום הזה אינו מכיל את כל המקרים.