משנת ארץ ישראל על משנה פרה ז׳:ה׳

מקור משנה פרה ז׳:ה׳

5 הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת. וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ, פָּסוּל. נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו. וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו, פָּסוּל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת, נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר:

פירוש משנת ארץ ישראל על משנה פרה ז׳:ה׳

5 הממלא לו ולחטאת – מי שממלא שני דליים מים, אחד לעצמו, וזו מלאכה לכל דבר, ואחד כדי לקדש בו מי חטאת, ממלא את שלו תחילה – כדי שהמלאכה לא תחצוץ בין המילוי לקידוש. שתי פעולות אלו אמורות להיות רצופות, כפי שראינו בפרק הקודם, וקושרו באסל – גם הקשירה באסל, במוט שנושאים בו מים, היא מלאכה, ואחר כך ממלא את שלחטאת ואם מילא את שלחטאת תחילה ואחר כך מילא את שלו פס ו ל – המים לחטאת פסולים, כיוון שנעשתה מלאכה מודעת בין המילוי לקידוש. נתן את שלו לאחריו ואת של חטאת לפניו – האסל הוא כלי שיש לו שני דליים משני צדדיו, והאדם נושא אותו על כתפיו, תוך ניצול שיווי המשקל שבין שני הצדדים איור 30.

6 כמו כן: "וכן האסל שהוא נתון על גבי התנור, ובו שני קללות אחד מיכן ואחד מיכן" להלן פ"י מ"ד. בדרך כלל קשורים לאסל שני דליי מים, אבל במקרה זה קשורים אליו שני סלים ובהם כלים, כמו באיור. גם ממשנתנו עולה שיש באסל שני כלים התלויים על מוט ארוך למדי. מבחינה פיזית, אם אין על המוט שני כדים שוֵוי משקל קל יותר לשאת את הסל שמאחוריו. הוא מניח ידו על המוט ובכך מאזנו. לעומת זאת אם הכלי הכבד נתון לפניו חייב הנושא לתמוך בו כל הזמן, וזו צורת הליכה שאינה נוחה. לכן הכלי שמאחור נחשב לכלי המאזן את הכלי הקדמי, ועצם נשיאתו היא מלאכה, ולכן, ו אם נתן את שלחטאת לאחריו פסלה – שכן הוא עושה מלאכה בכלי של חטאת, שכן מי החטאת מאזנים את מימיו שלו. עם זאת ההלכה מקלה, שהרי אפשר היה לראות בעצם הנשיאה משום מלאכה, ושטיעון זה ישמש עילה לפסילת מי החטאת. היו שניהן שלחטאת נתן אחד לפניו ואחד לאחריו כשר מפני שאי אפשר – אי אפשר לשאת את הכדים באסל בדרך אחרת, או מפני שאפשר כך לאזן את המשקל, ואין כאן מלאכה בכד אחד בשביל השני. בלשון חכמים המילים "אפשר", "איפשר" ו"אי אפשר" לעתים משמען חיובי, ייתכן, ולעתים משמען על דרך השלילה. בתוספתא שנינו: "1. הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה, וקושרו באיסל ואחר כך ממלא את של חטאת. 2. היה ממלא לשתות, ואי אפשר לו אלא אם כן היו שניהן באיסל, בין שמלא את שלו תחלה ואחר כך מלא את של חטאת, בין שמלא את של חטאת תחלה ואחר כך מלא את שלו, 3. נתן שלו לאחריו ושל חטאת לפניו, ואם נתן של חטאת לאחריו פסול" פ"ז ה"ג, עמ' 636. המקרה הראשון והמקרה השלישי מצויים במשנה, ודינם זהה למשנה. המקרה השני אינו במשנה ולא נאמר מה דינו. אם קוראים את התוספתא ברצף הרי שגם המקרה השני כשר כמו הרישא של 3: "נתן שלו לאחריו" וכו'. אבל אפשר גם שלדעת התוספתא הכול אסור, ואזי בכך חולקת התוספתא ומחמירה שכל מצב שבו הכלי של החטאת נדרש לאיזון מי החטאת פסולים. בכך מצטמצמת המשנה והדין הראשון בתוספתא למקרה נדיר שבו מי החטאת אינם חלק ממערכת האיזון של האסל. דומה שלפנינו מחלוקת: לפי המשנה המים הרגילים מקלים על האיזון, ולכן מותר לשאת אותם עם מי החטאת, שהרי נשיאת מים היא אמנם מלאכה, כפי שברור מההגבלות על מיקום מי החטאת, אבל כלי המים מאחוריו הוא לצורך ההובלה, ואילו התוספתא מוכנה להובלת מי חולין רק אם אין הם משפיעים על האיזון.

7 המשנה מניחה בפשטות שהעברת מי החטאת, לשמירה בבית או להזאה, צריכה להיעשות בקדושה ואסור לעשות כל מלאכה בעת ההעברה, ואפילו לא מלאכה כבדרך אגב, אבל מלאכה שהיא לצורך ההעברה מותרת. מגמה זו מתבררת גם להלן מ"ח ואילך.